מתוק מדבש

צנצנות דבש היו המוצר המתוק שמילא את ביתנו בימים שלפני ראש השנה. דומה היה כאילו משפחתנו הכתירה את הדבש כ"מלך השנה".

אמא החליטה להעניק לגננות, למורים ולמורות צנצנת דבש מעוצבת לכבוד השנה החדשה, שלומית ודבורל'ה הכינו כרטיסח ברכה בצורת צנצנות דבש ואילו אני ומענדי  גלגלנו דונג ויצרנו ממנו נרות להבדלה.

מעשים שונים אך תפילה זהה " יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה!

מהפרח לכוורת

הדבש הוא אחד ממתנות הטבע אותן העניק לנו בורא עולם, ואין שום צורך לאדם להתערב בהכנתו וביצירתו שהרי כל חיי כוורת הדבורים מסתובבת סביב יצור הדבש ולאדם נותר רק לרדות אותו וליהנות ממנו.

כל כוורת מורכבת ממלכה אחת האחראית להטלת הביצים ודבורים פועלות העושות את העבושות השונות החל מבניית הכוורת, לקיטת הצוף, ייצור הדבש וטיפול בביצי הדבורים הקטנות.

ראשיתו של סיפור מתחיל בקבוצת דבורים היוצאות מן הכוורת כדי למצוץ להן צוף פרחים מתוק וטעים. כאשר היא מוצאת פרח המזמין אותה בריחו היא מתיישבת עליו, שולפת כעין לשון שעירה וארוכה וסוגרת את לסתותיה כך שהן יוצרות מעין צינור מאורך סביב ללשון. הצוף נדבק לשערות הלשון והדבורה שואפת אותו ע"י הצינור לתוך גופה שם הוא מאוחסן ב 'קיבת הדבש' שלה.

כך עוברת לה הדבורה ומשותת מפרח לפרח ותוך כדי מעופה היא מפרישה מבלוטות הראש שלה חומרים המפרקים את נוזל הצוף ומתחילים את תהליך הכנת הדבש.

ברגע שקיבת הדבש התמלאה בצוף עפה הדבורה חזרה לכוורת שם היא מרוקנת את נוזל הצוף שכבר החל בתהליכי העיבוד לדבש לתוך זיפקן של הפועלות הצעירות ואלה מכניסות אותו לתאים וסוגרות אותם בקפדנות רבה. במשך הזמן נהפך הצוף המשומר לדבש.

חלת הדבש

ייצור תאי הדונג בהן נשמר הדבש או כפי שהם מכונים  "חלת הדבש" אף היא מלאכת מחשבת מפלאי הבורה. הדבורים- הפועלות החרוצות מכינות אותה משעווה המופקת גם היא מפרחים. חלת הדבש עשויה תאים משושים ומדויקים שנבנו כדי לאכסן בהן את הביצים שהוטלו ע"י המלכה, ולאגור דבש ואבקה. הפועלות הצעירות המבצעות את מלאכת הבניה מתחילות את עבודתן מן התקרה וקובעות בה את לוחיות הדונג הראשונות.

אחת הפועלות תופסת ברגליה את הדונג שנפרש מן הבטן, מעלה אותו אל פיה, לשה אותו ומדביקה אותו במקום מסוים בתקרה. פועלת אחרת עושה אף היא את אותה עבודה ומניחה את כדורון הדונג ליד זה של חברתה וכך ממשיכות שאר פועלות הכוורת.

כל חלת דבש נבנית ע"י אלפי פועלות ואף על פי כן היא יוצאת מדויקת להפליא.

קורא לעיתים ששתיים או שלוש פועלות מתחילות את מבנה חלת הדבש במקומות שונים בתקרת הכוורת ושאר הפועלות מצטרפות אליהן ונראה כאילו נבנות מספר חלות דבש נפרדות אולם,,, בסופו של דבר כל תאי הדונג מתחברים באופן מדויק וסימטרי.

חלת דבש שומרת על טריות הדבש בצורה מיוחדת ביותר. עד כדי כך שפעם מצאו באחד היערות חלת דבש ולאחר בדיקות שנערכו עליה שיערו המומחים שהיא כבר מונחת ביער כמה מאות שנים. ואף על פי כן הדבש שהיה בה היה טרי כאילו יוצר באוצה התקופה.

ומה יאכלו הדבורים?

מלכתחילה הדבש הוא מזונה של הדבורה אותו היא מייצרת בימי האביב והקיץ כדי שיהיה לה די מזון לימות הקור והגשם. ואכן בעבר הכוורות היו קטנות ושמשו בעיקר את אוכלוסיית הדבורים. אולם, מאחר שבני האדם גילו את הסגולות המופלאות של הדבש ואת ערכו התזונתי והרפואי הם החלו לעזור לדבורים בבניית הכוורות על מנת שהדבורים תפקנה כמות דבש גדולה ותצטרכנה לעבוד פחות ביצירת הכוורת. הכוורן לוקח מסגרות עץ, מותח עליהן שוטי ברזל דקים ושוטח עליהן שכבת דונג, הדבורים בטוחות שתאי הדונג הללו שייכים להן והן ממשיכות לבנות ולמלאות אותן בדבש טרי.

הכוורנים ירדו אחר כך את הדבש אותו ייצרו הדבורים וימכרו אותו לכל דורש, אולם יפצו את הדבורים בתחליפי מי סוכר שיעמדו לרשותן בעונת החורף.

רדיית הדבש

כשמגיע תקופת רדיית הדבש לובש הכוורן חליפה לבנה ומיוחדת,מכניס את ידיו לכפפות ומכסה את פניו במסכה העשויה מרשת צפופה המגנה עליו מעקיצת הדבורים.

הכוורן מלקט עשבים, מכניס אותם לכלי מיוחד ומצית אותם. כשהוא סוגר את הכלי נשאר רק פתח צר ממנו יוצא עשן רב וכאשר הדבורים מרגישות את העשן הן מטושטשות ונמנעות מלהתקיף את הכוורן. בכל פעם מוציא הכוורן מסגרת עץ ובה חלת דבש אחת.

בעזרת מזלג מיוחד הוא מקלף את שכבת הדונג העליונה, הסותמת את התאים המלאים בדבש. הוא מכניס את החלה למיכל עגול או גליל חשמלי וכאשר הוא מסתובב במהירות הדבש שנמצא בתוך החלה נוזל החוצה.

מתוק, טבעי ומאוד בריא!

הדבש מכיל כ77 אחוזי סוכר 18 אחוזי מים ומעט מינרלים ושאריות אבקת פרחים ודונג. יש בו חומרים מצוינים המסייעים למערכת העיכול וויטמינים החיוניים לגופינו. הדבש גם משמש כתחליף טבעי ומצוין לאנטיביוטיקה, ישנם אנשים המורחים אותו על פצעים וכוויות. וכולנו מכירים אותו מימות החורף הקרירים כמטפל מצוין בצרידות, שיעול והצטננות.

חכמינו ז"ל במסכת יומא אומרים לנו שמי שאחזו בולמוס מאכילים אותו דבש שכן הדבש וכל מיני מתיקה מאירים עיניו של אדם.

למרות שהדבש מיוצר בגופה של הדבורה האסורה באכילה הוא כשר למהדרין וזאת משום שהוא אינו חלק מגופן אלא מיוצר במערכת נפרדת ומיוחדת בגופן.

דברי התורה אף הם משולים לדבש כדברי דוד המלך בתהילים:"הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים…"ואף אנו- בתחילתה של שנה. עת נטבול את התפוח ואת פרוסת החלה נברך ונתברך שתהיה לנו בתוך כלל ישראל שנה מתוקה, בריאה וטובה באמת! שנת גאולה נאו!

לרוץ כמו צבי

קרן השמש שהפציע מבעד לתריס המוגף למחצה צנחה ברכות על הכרית.

שמוליק בן התשע סידר את הכיפה על ראשו, אמר "מודה אני" בקול ונטל את ידיו.

במיטה שלידו הוא ראה את צביקה אחיו הקטן ישן שנת ישרים.

"צביקה, בוקר טוב, אנחנו צריכים להזדרז היום, ראש חודש.."

צביקה מילמל מילים בלתי מובנות, הסתובב והמשיך לישון.

שמוליק ניסה לטלטל אותו קלות ואף קרב את הנטלה למיטה,

"שמוליק, די!  אני עייף, אין לי כח לקום יש עוד זמן…"

"אתה רוצה שאתחיל לשיר לך?" שאל שמוליק תוך כדי התארגנות מהירה, "בא נראה מי יקפיץ אותך מהמיטה?"

חיוכו הרחב של צביקה הוכיח לשמוליק שבדיוק לזה מחכה אחיו הקטן וחיש מהר נשמעה בחדר מנגינה עליזה: "הווי עז כנמר.. מר  מר..  קל קל כנשר ..שר שר..  רץ רץ רץ כצבי.. וגיבור כארי.."

"לעשות רצון, לעשות רצון אביך שבשמיים.." המשיך  צביקה שהספיק לזנק מהמיטה וליטול את ידיו חיש מהר ותוך מספר דקות התייצבו להם השניים במטבח כשהם ומאורגנים לארוחת שחרית קלה, ממש כמו שני צבאיים מהירים וקלי רגליים.

נעים להכיר

הצבי הוא בעל חיים כשר בן למשפחת נבובי הקרניים קרוב משפחתם של הכבשה העז והבקר. מבנה גופו אצילי והוא מצטיין ברגליים גבוהות ודקות, צוואר ארוך, עיניים גדולות וערניות וזוג קרניים ארוכות עבות מעוקלות ונבובות. על מנת להתקיים ניזון הצבי מעשב ומצמחים אותם הוא מלקט ואוכל במשך היום. לעת ערב מחפש לי הצבי מקום רגוע על יד שיחים, מקפל את רגליו הגדולות ורובץ על מנת להחליף כח ליום הבא.

בעולם מצויים כ14 סוגי צבאים החיים בעיקר במדבריות ובמישורי הערבות ומנהלים את חייהם בעדרים גדולים. בארץ מסתובבים שני סוגי צבאים:

צבי הנגב המזוהה בשל צבע גבו- חום בהיר,  והצבי הארץ ישראלי המזוהה בגווני אפור חום.

בעשרים שנים האחרונות התרבו מקרי הצייד של הצבאים בארצנו ועל כן נחשב הצבי לבעל חיים מוגן שאסור לצוד ולהרוג.

בכל שנה נערכת "ספירת מלאי צבאיים" וכן שמירה על אזורים מסוימים ממזיקים כדי לאפשר להם להתרבות ללא שיטרפו אותם.

חברים לשעת צרה

אורח חייהם של הצבאים משך הרבה מאוד חוקרים שהתעניינו לראות את חיי החברה והשותפות ההדדית.

הצבי הינו חיה שלמרות בישנותה הרבה היא חברותית ועל כן הוא מעדיף תמיד להסתובב כחלק מעדר המונה מספר צבאיים וכך הוא יכול להתגונן מאויבים בשעת הצורך ולהושיט את עזרתו לחבריו.

למשל, כאשר הצבי מוצא עץ או שיח שעליו טעימים , הוא תוקע את ראשו בין העלים ואוכל להנאתו כשהוא יודע שאין לו ממה לחשוש שכן, למרות ששאר חבריו לעדר גם הם אוכלים, הרי תמיד יהיה צבי אחד שיעמוד על המשמר ויביט לצדדים על מנת לאתר טורפים או סכנות ולהתריע את חבריו מפניהם.

התקשורת בין הצבאים מתבצעת באמצעות חוש הראיה החד המאפיין אותם.

הצבאים מתבוננים על עובי הפסים המעטרים את גופם, על צורת הקרניים והכתם השחור המופיע על האף ובכך מזהים את הצבי העומד מולם או אפילו שועט במרחק רב מהם.

כמו כן, בהבטה של צבי אחד ברעהו הוא יבחין לאיזה כיוון נמשכים הפסים הלבנים והשחורים הנמתחים מזווית העין לפה וכך יוכל לדעת לאיזה כוון בדיוק מביט חברו ומהיכן נשקפת סכנה.

מתנת המהירות והקלילות

הצבי כאמור חי במדבריות, ערבות ושטחים גדולים וחשופים. רבים מאוד הם אויביו וטורפיו של הצבי במקומות אלו ועל כן נתן לו הקב"ה את מתנת המהירות.

הצבי תופס את המקום השני בתחרות ריצה למרחקים בין בעלי החיות  לאחר הברדלס- אלוף הריצה.

לצבי האציל והעדין אין שום נשק בו יכול הוא להתגונן כאשר הוא עומד מול חיה טורפת המשתוקקת לנגוס בבשרו, שכן הקרניים המשמשות אותו בהאבקות מול צבאים אחרים אינן מועילות כלל כאשר הוא ניצב ליד בעל חיים טורף. כמו כן באזורים חשופים מעטים הם מקומות המסתור ועל כן שריריו המיוחדים ורגליו הארוכות והדקות הן המשמשות אותו בנאמנות ומצילות אותו בשעת צרה.

אודות לחוש הראיה המפותח שלו מצליח הצבי להביט סביבו בדקדקנות ולקלוט כל תנועה חשודה. באים הוא איתר את בעל החיים שאורב לו הוא יתייצב על מקומו יביט בו ובכך יגרום שכל הצבאיים הנמצאים סביבו יבחינו בטורף וינעצו בו את עיניהם.

כאשר המרחק בין הטורף לצבי מצטמצם ישמיע הצבי נחרה שתתפשט בכל האזור ותודיע לכל הצבאים באזור כולו שסכנה מתקרבת.

במידה ובעל החיים מתקרב יתחיל הצבי לשעוט במהירות מסחררת ומדי פעם ייסוב לאחוריו כדי לבדוק אם הטורף עדיין בעקבותיו.

אם בעל החיים לא הפרה ממנו ימשיך הצבי לברוח תוך שהוא מפתל את מסלולו ומסתובב סביב עצמו וזאת כדי להשתדל להישאר באזור המוכר לו וכך מצליח הצבי להתיש את טורפיו ולהתחמק מהם.

לא בכדי שלחו אותנו חז"ל ללמוד זריזות ומהירות בעבודת הבורא מהצבי שכן הוא זה המסמל יותר מכל את יכולת החלש לגבור על החזק ממנו ולא ע"י מאבק כי אם ע"י שימוש במתנה שנונה- זריזות וקלילות.

והקרניים…?

הקרניים גם הן בולטות ומתרוממות מראשו של הצבי והן מצטיינות בדקותן ובחודן. קרניהן של הנקבות קצרות, ישרות וחדות והן משמשות אותן בעיקר כדי להגן על העופרים (הצבאיים הקטנים) מפני טורפים קטנים כמו שועלים ותנים.

כאשר יתקרב אל העופר טורף גדול ומזיק שאין באפשרותן להתמודד נגדו בקרניים הן תסחנה את דעתו ותגרורנה אותו לרוץ אחריהן ובכך להניח ועופר הרך.

הצבאים הזכרים משתמשים בקרניהם גם כדי למדוד את כוחם ולהוכיח את עליונותם על פני חבריהם.

גם אנו ילדי ישראל, נשתדל מאוד ללמוד מחיה אצילית ועדינה זו לרוץ בזריזות ומהירות כדי לעשות מצוות ולבצע כל דבר שקשור לקדושה ומצד שני- לברוח מכל גורם המפריע לנו בעבודת הכנת העולם לביאת משיח!

תחת לפני המים בצוללת

היה זה עוד יום רגיל בתחילתו של חודש תמוז בשנת התשי"ח. מימי האוקיינוס נראו שלווים, צלולים וקריסטליים וסירות מפרש בודדות שטו בו  באיטיות כשהיושבים בהן נהנים מקרני שמש חמימות ומשב רוח רענן. אנשים רבים מילאו את חופי הרחצה המטופחים באיי הוואי ואף לא אחד העלה על דעתו מה מתרחש  בנמל פרל הארבור באותם רגעים. רק מעטים היו שותפים למבצע הגדול והראשון מסוגו שיצא לדרכו כשהוא מלווה בברכות ותקוות להצלחה גדולה.

היה זה הקברניט ויליאם אנדרסון אשר יחד עם 115 אנשי צוות הצוללת האטומית נאוטילוס יצאו למשימה מיוחדת במינה- מסע מהאוקיינוס האטלנטי לקוטב הצפוני.

עד אותה שנה- 1958 ניסו רבים וטובים לעשות דרך זו באוניות ומזחלות שלג וקיפחו את חייהם למרות הציוד הרב והמשוכלל שנשאו איתם שכן הקור הנורא הכריע את כולם. אולם, עכשיו- עם המצאת הצוללת האטומית היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי המסע אומנם קשה אך יוכל להיערך בנוחות ובמהירות יחסית, ואף יש סיכויים גדולים שיוכתר בהצלחה.  הצוללת נאוטילוס נבנתה בארצות הברית וצוותה שמר על המבצע כולו תחת חיסיון מלא כדי שהמעצמה המתחרה והעוינת באותה תקופה- רוסיה לא תתנכל ותחסום או תטביע אותה בדרך.

96 שעות עשתה הצוללת את דרכה במימי האוקיינוס הצפוני תחת קרחוני ענק והרי קרח מפחידים. בכל רגע היה חשש שמא יתנגשו בקרחון אך הציוד המשוכלל והאפשרות לשייט זמן רב תחת פני המים ללא גיחה החוצה עזרה להם וביום ראשון ה3 לאוגוסט 1954 למניינם הגיע הצוללת בשלום אל הקוטב הצפוני.

 מלאה במים ושטה

הצוללת היא ספינה תת מימית הבנויה מגוף מאורך ומעוגל בקצותיו. דפנותיה כפולים והחלל שבין הדפנות מחולק לתאים, תאים. לכל תא יש שסתומים אשר בשעת הצורך נפתחים ומי הים נכנסים דרכם לתוך התאים, הצוללת נעשית כבדה מאוד והיא שוקעת כלפי מטה. רק הפריסקופ מציץ מעל לפני המים ועל ידו יכולים אנשי הצוות לראות בדיוק מה נעשה למעלה סביב. בעורף הצוללת מותקן הגה כיוון ומצידיו שני מדחפים כמו אלה בהם מצוידת האוניה. מדחפים אלו ע"י סוללות גדולות ודוחפים את הצוללת קדימה.

כאשר הצוללת רוצה לעלות נפתחים שסתומי התאים ולתאים מוזרמות כמויות ענק של אויר דחוס הדוחפים את המים החוצה, מקלים על כובד הצוללת וגורמים לכך שתשוב לצוף על פני הים.

עד לשנת 1954 בה נכנסה הצוללת האטומית נאוטילוס לצי חיל הים של ארצות הברית השתמשו בעולם בצוללות פשוטות יותר שעל מנת לדחוף אותן מתחת לפני המים השתמשו במנועים חשמליים שקבלו כח מסוללות גדולות. ברור שזמן שהות הצוללת תחת למים היה מוגבל ומהירות השיט הייתה יחסית נמוכה.

אך כאשר החלו לצייד את הצוללות בכור אטומי שבעזרתו מונעות הצוללות הדבר אפשר להן זמן שהיה ממושך ביותר תחת לפני הים ומהירות גבוה.

למה לצלול?

מה יש לחפש מתחת לפני המים? שואלים רבים. והתשובות מתחלקות לשתיים.

יש המחפשים את העולם הנסתר. את פלאי הבורא, חיות, דגים, צמחים, פנינים ושאר אוצרות טבע המוסתרים על ידי הים. והצוללת היא כלי מחקר משוכלל העוזר לבדוק ולחקור את הדברים בצורה נוחה ומקצועית. אולם, לא כולם חיפשו את התועלת החיובית שבצוללת. משך שנים משתמשים צבאות חזקים בעולם בצוללת כדי להלחם בצורה מתוחכמת באויביהם. הצוללת שולחת רקטות או מצמידה מוקשים לאוניות וכך עלולה להטביען.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה פתחו הגרמנים בהתקפת צוללות פראית ואכזרית על אוניותיהן של המדינות המתנגדות להן מבלי להבחין בין אונית מלחמה לאוניות נוסעים או סחורה. גם במלחמת העולם השנייה ניסו הגרמנים להשתמש בצוללות אולם צבא בנות הברית כבר ידע כיצד להישמר מהן ואף ללחום נגדן ולהטביען.

דקר שנעלמה ואיננה

בשנת 1968 (התשכ"ח) הסתיימה באנגליה בנייתה של "דקר"- צוללת משוכללת ומתוחכמת שהוזמנה  עבור חיל הים הישראלי. זמן קצר לאחר  שהצוללת עזבה את חופי נמל ג'יברלטר כשבבטנה צוות ישראלי נותק איתה הקשר והיא נעלמה.

מאמצים רבים נעשו על מנת לאתר אותה, סירות חילוץ, צוללנים וציוד חדיש נשלח על מנת לנסות למצוא את הצוללת ואנשי צוותה אולם דבר לא הועיל וחוץ ממצוף אחד שהתגלה סמוך לחופי סיני לא נמצא זכר מהצוללת דקר.

ואנחנו הצוללנים..

גם לנו נתן הקב"ה צוללות רבות כדי לשחות בים התורה. ספרים, תוכנות מחשב משוכללות ואפילו משחקים באים לעזרתנו על מנת שנוכל לקיים את המצווה "והגית בו יומם ולילה". לא נותר לנו אלא לנצל את האמצעים הרבים העומדים לרשותנו, לצלול בעזרתם לעומקה של תורה ולחכות ליום בו "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

ויאמר אלוקים "יהי אור"

הפסקת החשמל הפתאומית במצאי שבת תפסה אותנו מופתעים ביותר ואפילו חסרי אונים. הקטנים היו באמצע מקלחות, אבא הכין שיעור בגמרא לכיתתו ואמא היתה בעיצומה של עבודת גרפיקה במחשב.
מכונת הכביסה הפסיקה לפעול ואפילו טרטורו הקבוע של המקרר נדם. אך דומה שכל אלו לא כל כך הטרידו את מנוחתנו שכן התלונות והבכיות שנשמעו היו רק על החושך.
"אי אפשר לראות כאן כלום, אני לא יודעת איזו מחברת להכניס לילקוט"- קראה מיכלי.
"ישראל, איפה הפנס שקיבלת מסבא? תדליק אותו, אני מאוד מפחד"- ילל דוידי הקטן.
אפילו הגדולים יותר ניסו למצוא פתרונות ורק ברגע בו אותרו הגפרורים ונרות נדלקו זה אחר זה ופוזרו בבית שככה הבהלה.
וכשסוף סוף זרם החשמל חזר הביתה ואור בהיר הציף את החדרים הבנו בעד כמה צריך להודות לה' על מתנת האור!

לחיות ולגדול באור

אחת היקרות והמפליאות ביותר שבמתנות אותה העניק לנו בורא העולם היא מתנת האור. הוא מגיע ממקורות טבעיים כמו שמש וכוכבים, או ממקורות מלאכותיים כאש ומנורות חשמל. תודות לאור אנו מכירים את כל הסובב אותנו, מבחינים בגודלם ובצורותיהם של העצמים השונים, ומתענגים על שלל הצבעים המקיף אותנו מכל עבר.
אך לא רק בני האדם ובעלי החיים זקוקים לאור כדי לתפקד כראוי אלא גם רובם של הצמחים צריכים אותו כדי לחיות והם תרים אחריו ללא לאות ממש כמו שבעלי חיים מחפשים מזון. האור מגרה את הצמח לגדול ולצמוח לעברו- תהליך הנקרא בשם 'פוטו- טרופיזם' . אפשר לראות זאת בברור בצמחים שצד אחד שלהם מקבל אור ואילו הצד השני שלהם נמצא במקום חשוך יותר. תהליך הגדילה וההתפתחות יתרחש לכיוון האור והעלים ינסו למצוא את כיוון האור כדי שיוכלו להמשיך לגדול.
העלים קולטים את קרני השמש ומפעילים אותם בעזרת תהליך הנקרא 'פוטוסינטזה' שפירושו- הטמעה.
בתהליך זה, האור בתוספת מים ופחמן דו חמצני(סוג גז הנמצא באוויר) בונים ויוצרים בתוך הצמח חומרים חיוניים לקיום הצמח. ככול שהצמח יהיה חשוף לאור (ולאו דווקא לשמש ולחום) כך עליו יהיו בריאים, רעננים וירוקים יותר.

מלחמת הגופיפים והגלים.

ראשון המדענים שתהה על מהות האור וביקש לחשוף את תעלומתו היה המלומד האנגלי- יצחק ניוטון, שחי בין השנים 1642-1727. ניוטון רצה מאוד לשלול את התיאוריה שרווחה באותה תקופה שהאור הוא מופשט ללא משקל וללא צורה. הוא חשב כי האור עשוי גופיפים (חלקים קטנטנים ביותר) זעירים מאוד אותם כינה בשם 'קורפוסקלים', וכי קורפוסקלים אלא נשלחים מן הדברים המאירים לעיננו. הם עושים את דרכם במהירות עצומה ויש בכוחם לחדור בעד לחומרים שקופים. אולם כאשר הם נתקלים בחומרים אטומים הם נעצרים והחומרים מחזירים אותם כמו קיר המחזיר כדור גומי שפגוע בו.
לעומתו ישב בהולנד מדען אחר בשם כריסטין הויגנס שהגיע למסקנה אחרת לגמרי. הויגנס חשב שהאור אינו עשוי מחומר ממשי אלא הוא תנועה גלית המתפשטת בצורת גלים כמו גלי הקול וגלי המים.
כמאתיים שנה נלחמו שתי התיאוריות זו בזו עד שהגיע מדען סקוטי ומדען גרמני שאיחדו אותם והוכיחו שלעיתים מתנהג האור כגלים ולעיתים כחלקיקים, ויש לו תכונות משתי התיאוריות.

וכשהאור נשבר

האם שמתם לב לכך שבריכת שחיה נראית תמיד פחות עמוקה מכפי שהיא באמת? או שרגליכם נראים בבריכה כאילו הן קצרות יותר? הדבר קורה מכיוון שקרני האור נשברות כאשר הן עוברות מחומר אחד לחומר אחר, ובמקרה זה הן עוברות מהאוויר למים.
תופעה זו נקראת בשם 'שבירה' השבירה נובעת מכך שמהירות האור בשני החומרים שונה. מהירות קרן אור באוויר היא כ300,000 קילומטר בשנייה. כאשר אותה קרן אור נעה בזכוכית או במים מהירותה מואטת, ולכן היא משנה את כיוונה.
את תכונת השבירה של האור אפשר כמובן לנצל לתועלת האדם, והשימוש בעדשות זכוכית לראיה הן הדוגמה לכך. עדשות הזכוכית מלוטשות באופן מיוחד כך שברגע שקרן אור מהאוויר נתקלת בהן הן שוברות אותה ומנתבות אותה לעין שראייתה חלשה. וכך העין יכולה לראות תמונה מתוקנת.

לראות את האור הגנוז

חז"ל מספרים לנו שבזמן בריאת העולם ברא הקב"ה אור שאדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו.
אור זה לא היה גשמי כמו אור השמש והכוכבים הנגלים לנו אלא זהו אור רוחני טהור ומיוחד שכוח התפשטותו בלתי מוגבל. אור זה שימש בעולם 36 שעות בלבד וכיוון שראה הקב"ה את הרשעים ומעשיהם המקולקלים עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. מי ייתן ובשבוע בו קוראים אנו בתורה על בריאת האור נזכה לחזור באור הגנוז.

הנילוס

אצלנו בבית, סיפורי פרשת השבוע של תחילת חומש שמות הם האהובים ביותר מכל שאר הפרשות. בשבתות שמות, וארא בא ובשלח, כאשר הנכדים הקטנים מספרים את מדרשי הפרשה והגדולים מוסיפים את דברי הרבי והמפרשים אבא מחכה עד שכולם יגמרו ואז הוא מתחיל בסיפורי המצריים שלו.
כל שנה מחדש אבא נזכר באלכסנדריה- עיר הולדתו, בקהיר – עיר הבירה הגדולה וכמובן בנילוס ההיסטורי.
אבא מתאר לנו בצבעים חיים את צחיחות המדבר המצרי, את שנות הבצורת בהן לא יורדת ולו טיפת גשם אחת ואת אותו נהר עצום המתפתל לאורך יבשת אפריקה ומעניק חיים של ממש לתושבים הרבים סביבו.
השבוע ניגשתי לאבא כבר ביום ראשון ובקשתי ממנו שיספר לי בפרוט על הנילוס האגדי.
אבא נענה בשמחה, הוא שלף מספריית חדרי את האטלס הגדול, פתח אותו במפת אפריקה, ולקח אותי למסע ארוך ורטוב על מימיו של הנילוס.

הכחול והלבן של אפריקה

הנילוס, או כפי שהוא נקרא בערבית הנייל הוא הנהר הארוך ביותר בעולם (כן, אפילו ארוך יותר מן האמזונס בכ258 ק"מ) ואורכו 6695 קילומטרים.
כולנו מכירים את הים התיכון אליו הוא נשפך לאחר דרך ארוכה ומייגעת אולם ספק אם מוכרים לנו מקורותיו ונקודות המוצא של הנהר האגדי.
ובכן... הנילוס מתחיל את דרכו בשני אזורים שונים ורק באמצע הדרך הוא מתאחד וממשיך את דרכו עד שנשפך לים בחופי מצריים.
הנילוס הלבן מתחיל את דרכו בהרי רואנדה במעיינות קאגרה שעל חופי ימת ויקטוריה. הוא זורם באיטיות בינות לעצי יער וביצות חוצה את הגבול ומגיע לסודן, שם הוא מקבל תגבורת של שני נהרות נוספים וממשיך במסעו במדבריות סודן. אט אט מידלדלים מימיו הוא כמעט ונגמר כאשר ליד העיר חרטום הוא ניפגש עם חברו- הנילוס הכחול שהחל את מסעו בימת טאנה האתיופית ונשפך אליו עם כמות מים נכבדה ביותר. כאן הנילוס מזניח את צבעיו וממשיך לכיוון הים בעוצמה רבה כשהוא מכונה בפי העם- הנילוס הגדול.

מתנות הנילוס

מימיו של הנילוס הם הברכה הגדולה ביותר שקבלו המדינות בהן הוא עובר. ערים שלמות ניבנו לחופיו, תעשיות מזון ומסחר התפתחו סביבו ומיליוני אנשים מתפרנסים בזכותו.
אחת התעשיות הגדולות ביותר היא הדייג. מימיו של בנילוס עשירים בדגים, צבים, נחשים ותנינים- בעיקר באזור מצריים, והדייגים דגים את התוצרת ומוכרים אותה בשווקי העולם.
על מנת לנצל את מי הנילוס ולפתח אזורי חקלאות פוריים ומשובחים, חפרו התושבים רשת של תעלות צפופות והטו יובלי מים מן הנהר הגדול לאזורים סביבו, האדמה במקום פורייה ומשובחת ביותר ומניבה גידולים טובים ואיכותיים.
אולם... עם כל המתנות והברכה שהביא איתו הנילוס, היתה בעיה אחת רצינית למדינות המארחות אותו ולתושבים הגרים לחופו. הנילוס אף פעם לא הודיע כמה מים עומדים לזרום בו בתקופה הבאה.
היו שנים שכמות המים היתה מועטה והאיכרים שחרשו, זרעו את השדות וחיכו למים המבורכים נשארו חסרי כל ואף חסרי מזון בסיסי. לעומתן היו שנים בהן זרמו בנילוס כמויות אדירות של מים שיצרו נחשולי ענק מסוכנים וגרמו להצפות שהשחיתו את התוצרת החקלאית, ואף מכך ניזוקו החקלאים המסכנים.

סכר אסוואן

חוסר האונים של תושבי מצריים- שהנילוס הוא מקור המים הכמעט יחיד שלהם הוליד רעיון.
הם הקימו סוללות ענק שכוונו את עודף המים לבריכות מיוחדות ובכך הקטינו במעט את נזק ההצפות.
את המים הרבים שנאגרו הם ניצלו כמובן לצרכים נוספים וכך הרווח היה כפול.
בשנת התרס"ב- 1902 הקימו הבריטים את הסכר הראשון בעיר אסוואן. הסכר בלם את זרימת המים החזקה אל הים, והכיל בתוכו 5 מיליארד מטרים מעוקבים של מים.
בתקופות בהם כמות מי הנילוס היתה סבירה נשארו 180 שערי הברזל סגורים. המים שנאגרו הוזרצו לאזורים מרוחקים , או נשמרו לתקופות בהן הנילוס יהיה בשפל.
ואילו כאשר הנילוס החל לעלות על גדותיו נפתחו השערים והזרימו את עודפי המים אל הים.
את הסכר תחזקו המצרים והסודנים. שתי המדינות התחלקו בים ואף הגביהו את הסכר מספר בעמים.


הים שהופך למלוח...

בשנת תהשל"א- 1971, הקימו המצרים סכר נוסף, משוכלל פי כמה מהראשון.
בבניית הסכר הושקעו כמיליארד וחצי דולר שהוכחו כמשתלמים ביותר!
בסכר הוקמה תחת כוח המנצלת את כוח המים ליצירת אנרגיה חשמלית ומספקת חשמל לכפרים רבים, המאגר הגדול מבטיח כמויות ענק של מי שתייה לשנות בצורת, ואף פתר את בעיית הדרכים המשובשות עקב ההצפות הרבות. כמות גידולי האורז הכפילה את עצמה והמצרים נשמו לרווחה.
אולם בניית הסכר יצרה גם בעיות רבות שצצו עם השנים.
האדמה הדשנה שהייתה מנת חלקם של החקלאים באזורים שאחרי הסכר הפסיקה להיות כזו והם צריכים לדשן ולשבח את אדמתם, מחלות וזיהומים רבים פשטו באזור המאגר הגדול והבעיה הגדולה ביותר היא דלדול כמויות המים והדגים המגיעים לים התיכון. מי הים התיכון הפכו למלוחים יותר, טמפרטורת המים השתנתה ובעקבות זאת גם סוג וכמות ענני הגשם המשייטים באזור.
זהו... אבא סיים את המסע המרתק ומהאטלס הפתוח הציץ לו הנילוס התכול. סגרתי אותו כשאני רואה מול עיניי תיבה קטנה צפה עליו ובה גואלם של ישראל.

המגדלור

חושך סמיך, רוח קרירה, טיפות גדולות של גשם והמון מים סביב. אוניה שטה לה על פני הגלים ומנסה לפלס דרך ולחתור במהירות למחוז חפצה אולם גלי הים מעבירים אותה מאחד לשני ומשחקים בה כאילו היתה קליפת אגוז קלה ודקה. זה מספר שעות שהאוניה נלחמת בסופה. נחשולי מים אדירים נשברים בקול רעש גדול בדפנות ומציפים את הסיפון. שלד הספינה רועד מעוצמת המהלומות והנוסעים הרבים יושבים מכורבלים בתאיהם כשהם רועדים מפחד ומקור ומייחלים לנס שיושיע אותם ויעזור להם לסיים את מסעם המפרך על חוף מבטחים.
על גשר הפיקוד נותן הקברניט פקודות בעודו צופה אל העלטה הכבדה של הלילה. הקצין הראשון מרים ראשו ממפת הנווט ואומר בקול רציני ודואג: "אין כל אפשרות לקבוע את המקום בו אנו נמצאים, הסופה דוחפת אותנו לחוף ואם ניסחף לשרטונים הספינה על כל נוסעיה תתרסק ותתפרק לחלקים". שקט כבד משתרר בעמדת הפיקוד ורק קול הגלים המלחיץ את צוות הפיקוד הולך וגובר. ולפתע- מנצנצת לרגע קט נקודת אור, היא מופיעה ונעלמת, אך הקברניט ומלחי האוניה מבחינים בה וקוראים בשמחה "המגדלור! ניצלנו!"


ידיד גבוה ומושיע

כל אוניה המפליגה בלב ים מצוידת במכשירי תקשורת וכלי מדידה רבים ומשוכללים כמו מפות מעודכנות, מצפנים, תחנות אלחוט, רדיו וראדאר. אולם בימים עברו, כאשר כל אלה לא היו עדיין בידי הספנים, היו מסעי הים מסוכנים מאוד.לעיתים תעו אוניות במרחבי הים מבלי לדעת את דרכן אל הנמלים, פעמים אחרות עלו על שרטונות וסלעים והתנפצו לרסיסים, ולפעמים נתקעו באזור מים רדודים ולא יכלו לצאת מהם ולהמשיך בדרכן.
הידידים היחידים שבאו אז לעזרת הספנים היו המגדלורים שפוזרו על גבי צוקים בלב ים, בכניסה לנמלים ובאזורי מים רדודים. תודות לאלומות האור ששלחו מן החוף למרחבי הים, יכלו האוניות השטות בחשכת הלילה לעקוף אזורים מסוכנים,למצוא את דרכן לחוף מבטחים, ולעגון בנמל ללא התנגשויות ותקלות בסופו של מסע.

שפה של אור וחושך

המגדלור- על פי רוב, בנוי בצורת מעשנה עגולה וענקית. בסיסו רחב וגופו הולך וצר כלפי מעלה והוא מתנשא לגבהים שונים שבין 6 עד 30 מטר. הוא בנוי ממלט עבה במיוחד או מאריחי אבן גדולים אשר יסודותיהם משוקעים היטב בסלע ויוכלו לעמוד בפני הסופות ונחשולי המים האדירים.
בתוך בניין גבוה זה בנויים תאים זה מעל זה, כשהתחתונים שבהם משמשים למחסני מזון ומי שתייה והעליונים משמשים למגורים. בראש המגדלור מוצב חדר הפנס ובו קבוע זרקור רב עוצמה.
פנס זה הוא משוכלל מאוד כדי לאפשר לאלומת האור הנשלחת ממנו להראות למרחק של כ50 קילומטר ואף יותר.הפנס נתון בתוך עדשה גדולה המגבירה את אורו ועשויה בצורת חבית מסתובבת שבדופנותיה מחיצות אטומות. בסיבוב העדשה נוצר אפקט של שליחת אלומות אור בנצנוצים תכופים ולכן אפשר להבחין בה בקלות גם ממרחק רב. לכל מגדלור יש "שפה" משלו- מחזור נצנוצי האור והחושך משתנה ממגדלור למגדלור וכך יכולים קברניטי הספינות לדעת בקרבת איזה מגדלור הם נמצאים.

אורות וגם צלילים

מרחק האור של זרקור המגדלור תלוי בחוזק הפנס ובגבהו של המגדלור. אך יש טווח מירבי אותו שום מגדלור לא יוכל לעבור והוא 'טווח קו האופק'. מקום בו השמים והארץ נראים לנו כנושקים ומחוברים אחד לשני משום שכדור הארץ עגול, הוא המרחק המירבי לראיית מגדלור ויהיה גבוהה ככל שיהיה.
בזמן ערפל, כאשר אלומת האור אינה יכולה להבקיע לה דרך למרחק רק, משמיע המגדלור צפירות חזקות הנשמעות למרחקים של כ30 מטר ואף יותר. לשם כך מותקן בראש המגדלור צופר המופעל ע"י אויר דחוס שמשמיע את קולו ומבשר לאוניות המסתובבות סביבו את מקומם המדויק.

זקנים וחסונים

הראשונים שהחלו לבנות מגדלורים בנמלים היו המצרים. כבר לפני כאלפיים ושבע מאות שנה הם בנו על חופי ארצם מגדלים גבוהים והכניסו לתוכם סלי ברזל אשר בתוכם בערו פחמים או גזרי עץ. אחד המגדלורים המפורסמים שלהם נבנה על האי 'פארוס' מול נמלה של העיר אלכסנדריה. הוא התנשא לגובה של 120 מטרים ושלח אלומות אור למרחק של 50 מטרים ע"י מראות מתכת מיוחדות. מגדלור זה הוכר
כאחד משבעת פלאי העולם של התקופה הקדומה.
גם הרומאים בנו מגדלורים בנמלי האימפריה שלהם, ולאחר שכבשו את איי בריטניה הקימו מגדלורים משני צידי התעלה האנגלית.
אחד המגדלורים המפורסמים ביותר בעולם הוקם בשנת 1698 בחוף 'אדיסון'- הניצב על אחד הכפים המסוכנים ביותר שליד התעלה הבריטית. את המגדלור הקים אדם בשם 'ויסטנלי' שהכריז כי מגדלור זה עמיד בפני כל כוחות הטבע וכי שום סערה ולו הקשה ביותר לא תצליח להפילו.
5 שנים אחר כך פקדה את בריטניה סופה אדירה שהטביע למעלה מ150 ספינות שהיו בקרבתה והרסה גם את המגדלור המהולל... המגדלור השני שנבנה באדיסון החזיק מעמד 46 שנה ועמד בגבורה בסערות קשות אך לבסוף עלה באש. במקומו נבנה מגדלור שלישי ששלח את אורו למעלה ממאה שנים ולעת זקנותו התערערו יסודותיו והוא יצא כמובן מכלל שימוש,. ולפני מאה שנה נבנה מגדלור חזק וחסון ביותר המתנשא לגובה של 43 מטרים ועוצמת אורו היא מהחזקות בעולם. מגדלור זה הוא בשימוש עד היום.

המגדלורים שלנו

גם בארצנו הקטנה אפשר לראות מגדלורים בנמל יפו ובמפרץ עכו, אולם אין צורך לטרוח ולחפש כאלו הנבנים מאבנים. די לנו אם נפקח את 'עיני הלב' ונראה את המגדלור הענק המוצב לרגלנו.
מגדלור בו הפנס הוא אור של תורה והצופר הוא קולם של רבותינו נשיאנו וגדולי ישראל בכל הדורות.
מגדלור זה- הוא איתן ויציב שכל רוחות העולם לא יצליחו להזיזו ממקומו, גלי הטומאה לא יפילו אותו לעולמים ואורו מפלח את האפלה הסמיכה ביותר. זהו על ידו כל יהודי מוצא את דרכו בחשכת הגלות .
יותר מכך, אנחנו בתור חסידים נושאים בתפקיד של "שומר המגדלור", עלינו מוטלת החובה לדאוג שהאור יגיע גם לאנשים שעדיין לא מחפשים אותו, וכך- עם כלל עם ישראל נגיע לחוף מבטחים בגאולה שלמה בקרוב ממש.

המשאבה המשוכללת בעולם-הלב

"שושי ורחלי כבר הגיעו הביתה"- חלפה המחשבה בראשי בעת שעליתי את המדרגות שתיים שתיים.
"שומעים אותן שרות כבר בכניסה לבניין. בטח הכריזו על מבצע חדש שם בבית ספר ושוב הפזמונים יזומרו במרץ השכם והערב."
נכנסתי הביתה ונוכחתי לראות שאכן צדקתי. השתיים ישבו ליד השולחן הגדול בסלון כשהן עטורות בסמלים ססגוניים. סביבן מפוזרים ספרים, כרך אנציקלופדיה וספר מדעים ישן והן שרות בהתלהבות עצומה:
"בחודש כסליו / נפתח הכיס וגם הלב / ובסימן של נתינה / תמשיך לה כך המנגינה, נה.. נה... "
"מבצע כסלו"- הכריזה שושי הקטנה תלמידת כתה א', כשראתה אותי מציץ במחברתה החדשה. "פותחים את הכיס ואת הלב, מוותרים, אומרים מילים טובות ומדליקים הרבה אור." היא הסבירה את המילים שבזה הרגע שרה. " רוצה לשבת ליד השולחן? הנה שב, לך יש מקום, ולי יש עוד לב. אמא...תחתמי לי שוויתרתי לדוידי".
חייכתי. מבצע כסלו כבש אותי מיד. רחלי ראתה שאני במצב רוח טוב ובקשה ממני לעזור לה עם השיעורים. "אנחנו צריכות לכתוב על הלב- מה שאנחנו יודעות" היא הסבירה, וכבר צללנו שנינו בין דפי האנציקלופדיה כשאנו לומדים, מחכימים, מתמצתים וכותבים על האיבר המרכזי בגופו של אדם- הלב.

הלב מבחוץ

החיוני ביותר שבאברי גוף האדם הוא הלב. אשר בעזרת מערכת צינורות וכלי דם- עורקים וורידים, הוא מזרים את הדם לכל חלקי הגוף. בעורקים זורם דם נקי מלא בחמצן אשר מגיע לכל אברי הגוף ומספק להם מזון ואנרגיה . ואילו הוורידים מחזירים את הדם מהאיברים ללב כשהם מובילים בתוכם דם עמוס בהפרשה של דו תחמוצת הפחמן על מנת לפלוט אותה בראות .
הלב עצמו הוא איבר שרירי הקבוע בבית החזה בין הראות ומעל לסרעפת. צורתו כצורת אגס הפוך (ולא לב כמו שאנו מציירים אלא רק דומה לו...) וגודלו כגודל אגרוף היד. אצל מבוגר הלב מונח באלכסון כשצידו הרחב והמעוגל נוטה לכיוון הכתף הימני וצידו התחתון והמחודד נוטה לקדמת החזה השמאלי כלפי חוץ. זו הסיבה שאנו מרגישים את דופק הלב בצידו השמאלי של החזה.
משקלו של הלב אצל אדם מבוגר הוא כ260- 300 גרם.

משאבה ללא הפסקה

פנים הלב מחולק על ידי מחיצה לשני צדדים- ימין ושמאל, ובכל צד 2 חלקים: החלק העליון נקרא עליה או פרוזדור, והחלק התחתון- חדר. סך הכל יש בלב שתי עליות ושני חדרים.
המחיצה המפרידה בין הפרוזדור והחדר הימניים לבין הפרוזדור והחדר השמאליים היא בלתי חדירה ושום טיפת דם אינה יכולה לעבור דרכה. ואילו בכל צד בין הפרוזדור לחדר יש שסתום הנפתח רק לצד אחד ומאפשר לדם לעבור מן הפרוזדורים לחדרים אך לא נותן לו לזרום בכיוון הפוך.
המבנה השרירי של הלב נותן לו את האפשרות להתכווץ ולהתרחב במהירות ובקצב, ותודות להתכווצויות אלו דוחף הלב את הדם הנקי הנמצא בו החוצה ובמקביל- שואב את הדם המלוכלך- פנימה.
דפיקות הלב המוכרות לנו כל כך הן בעצם קול סגירת השסתומים בזמן התכווצות הלב. ככל שאנו מתאמצים יותר, הלב מתכווץ ומתרחב מהר יותר, השסתומים נפתחים ונסגרים מספר רב יותר של פעמים, ואנו שומעים דפיקות לב מהירות ומוגברות.

טיול קצר עם הדם בגוף

הבה נעקוב אחרי הדם ונראה אותו החל מהרגע בו הוא עוזב את החדר השמאלי של הלב.
דפנות החדר השמאלי מתכווצים והדם שאינו יכול לזרום מעלה- כי השסתום סוגר עליו, זורם כלפי מטה ועוזב את הלב כשהוא נשפך לעורק המרכזי הנקרא- אבי העורקים. מאבי העורקים זורם הדם ועובר לעורקים אחרים המסתעפים ומסתעפים הולכים וקטנים עד שהם נעשים לנימים דקיקות- הדם נכנס לנימים ומתפזר כך בכל הגוף. כל איבר מקבל בדרך זו אספקה סדירה של חמצן וחומרי מזון המסייעים לו לגדול, להתפתח ולהמשיך לתפקד.
מהנימים ממשיך הדם לזרום לורידים ומשם לורידם הראשיים המחזירים את הדם ללב. הדם שחוזר ללב נשפך לפרוזדור הימני. אך הוא לא נשאר שם כיוון שדפנות הפרוזדור מתכווצים ומעבירים אותו לחדר הימני. התכווצות נוספת של החדר הימני תזרים את הדם לעורק הראה שיוביל אותו לראות. שם יפלוט הדם המלוכלך את דו תחמוצת הפחמן ויקלוט חמצן. הדם הנקי יחזור מהראות דרך וריד הראה לפרוזדור השמאלי וממנו ירד לפרוזדור הימני ושוב ימשיך במסעו המרתק בגופנו.

אמנם- ארוכה ומסובכת היא דרכו של הדם מהלב ואליו בחזרה. אולם, בורא עולם נתן למשאבת הלב המופלאה כוחות מיוחדים והיא עובדת במהירות רבה כל כך, כך שכל שתים או שלוש דקות עובר דרך הלב כל הדם שבגופנו וחוזר אליו חזרה.לא פלא שבכל יום בתפילתנו אנו מזכירים את הלב ומבקשים מבורא עולם- "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך.." "לב טהור ברא לי אלוקים.." . שכן החלל השמאלי שבלב- מקום משכנו של היצר הרע ומקום הולדתם של תאוות העולם הוא היעד הסופי במלחמת היצרים, והוא הבסיס המרכזי אותו רוצה לכבוש הנפש האלוקית שלנו. והלוואי שנזכה עוד היום לסיים את מלחמת היצרים ולהגיע למצב בו ליבנו הטהור יעבוד את ה' התוך שמחה וטוב לבב- בגאולה אמיתי ושלימה.

הים שלא נגמר

האור במטוס כבה. מספר דיילים הסתובבו ואספו את מגשי האוכל האחרונים והחזירו אותם לארונות.
הנוסע שלפני הגיף את חלונו והוריד את המשענת. מצפה לנו טיסה ארוכה והנוסעים כולם החלו להתארגן לשינה.
אני עדיין צריכה להשלים את לימוד החומש להיום, הבאתי איתי גם ספר מעניין לשעות הטיסה שכנראה יעברו עלי כמו תמיד- בערנות מפליאה.
הפעם- לשם שינוי, ביקשתי לשבת ליד החלון. אולי הגיע הזמן סוף- סוף להביט ולראות את פלאי הבריאה במציאות, ולא רק בתמונות. אבל החושך הגדול והסמיך סביבי ניפץ את התוכניות. המטוס מתקדם במהירות מדהימה מעל גבי עננים, הלילה שולט בכל ולי לא נותר אלא לשקוע בקריאה.
אור מסנוור העיר אותי. הדבר הראשון שראיתי מול עיניי היה משטח ענק כחול ומרגיע.
"אה. אני בטיסה והבוקר הגיע, אבל מה זה שם למטה? כחול, רגוע ולא נגמר?"- חשבתי בקול.
- "האוקיינוס"- ענה לי שכני לספסל (שכנראה שמע את מלמולי ),
אך הוא לא תמיד כחול ובדרך כלל גם לא רגוע, מה שכן נכון זה שהוא לא נגמר"- ענה לי בחיוך קונדסי והמשיך לעלעל במסמכיו.

מה זה אוקיינוס?

כל שטחי המים שנמצאים על פני כדור הארץ מחוברים. בין אם הם גדולים- המקיפים מדינות ויבשות, ובין אם הם קטנים- החודרים לתוך היבשות ויוצרים מקווי מים פנימיים.
אם נחזור לתחילת חומש בראשית ונקרא את סיפור בריאת העולם נוכל להבין את הדברים בצורה פשוטה ביותר. ביום השני הפריד הקב"ה בין המים העליונים לתחתונים, מתח את הרקיע והיום הסתיים כשהעולם כולו מוצף במים צלולים וזכים. ביום שלישי אמר הקב"ה "יקוו המים למקום אחד ותראה היבשה".
המים נסוגו ובתוך הים הענק התגלו 5 יבשות שיצרו כמין חלוקה והפרדה במים הרבים שכיסו את כדור הארץ. למרות ההפרדה שיצרו היבשות נשארו המים ב"קשר מתמיד"- ויצרו רצף של ים ענק המקיף את יבשות העולם ונקרא בשם "אוקיינוס".
שטחו של האוקיינוס גדול בהרבה משטח היבשות והוא תופס קצת יותר משני שליש של כדור הארץ!

שלושה שהם אחד.

למרות שהאוקיינוס הוא שטח מים רצוף אחד ללא גבול, אפשר בכל זאת להבחין בשלושה חלקים ראשיים שנוצרו כתוצאה מהיבשות בתוכו.
האוקיינוס האטלנטי- שצורתו דומה לשעון חול.
האוקיינוס ההודי- שצורתו מזכירה צורת לב והוא נקרא כך על שמה של מדינת הודו השוכנת על חופיו.
האוקיינוס השקט- צורתו אליפסה ונקרא בשם זה על ידי חוקר בשם מאגלאן שחצה אותו בשנת 1521 .
מי האוקיינוס היו אז רגועים ושקטים, לא התחוללו בו סערות ולא נשבו בו רוחות קשות, ועל קרא לו האוקיינוס השקט.
למרות שמו של האוקיינוס השקט חשוב להזכיר כי כל האוקיינוסים משופעים בסופות עזות, רעידות אדמה וגלי ענק הנקראים צונאמי ומגיעים לעיתים לחופים השקטים.
קצוות האוקינוסים בצפון ובדרום כדור הארץ הם בעצם אזורי קפור וקרח תמידי ועל כן מכנים אותם- אוקיינוס הקרח הצפוני ואוקיינוס הקרח הדרומי.

העולם שמתחת

קרקעית האוקיינוס היתה במשך שנים רבות תעלומה גדולה. החוקרים חשבו שהיא מישורית בדיוק כמו פני הים המכסה אותה. אולם, עם התפתחות המדע גילו החוקרים שקרקע הים דומה לקרקע היבשה. יש בה גאיות ושרשראות הרים, עמקים, ערוצים ומשורים.
הקרקע שבלב האוקיינוס עמוקה הרבה יותר מאשר הקרקע באזורים הקרובים ליבשה. וישנם מקומות שהמרחק בין פני הים לקרקעית מגיע ל11 קילומטר.
קרקעית הים דשנה ומלאה באוצרות טבע וכיום שואבים ממנה נפט, גז טבעי, ברום נחושת, מגנזיום, ברזל, אבץ ומלח.
חלק מההרים שבקרקע האוקיינוס הם הרי געש המתפרצים מדי פעם ויוצרים רעידות, גלים גבוהים וסערות המשפיעים על מזג האוויר והרוחות הנושבות ביבשה.
האוקיינוס מלא בבעלי חיים וצמחיה שאת חלקם גילו רק בתקופות המאוחרות. כבר בקרבת החוף ישנם צמחים ובעלי חיים בעלי צורות מעניינות וצבעים מגוונים, קרני השמש חודרות מבעד למים ומספקות אור בשפע לחיים המתרחשים שם.
אפשר למצוא ביניהם את הדולפינים, כלבי הים ולוייתנים שיוצאים מדי פעם כדי לשאוף אויר צח וחוזרים לצלול למעמקים כדי לחפש מזון.אך ככל שמרחיקים ללב ים המים נעשים עמוקים יותר ואור השמש גם הוא מתעמם. בעלי החיים והצמחייה במקומות בהם אין שמש הם מוזרים ביותר ובעלי גוונים חיוורים.
האוקיינוסים עשירים בדגי מאכל והם מספקים כ90 מליון ק"ג בשר דגים בשנה.

כשהמים שוב יכסו את העולם...
כולנו מתפללים ליום בו יבוא משיח, יבנה המקדש והאלוקות תראה ותישמע מכל חפץ גשמי- "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". או אז יתגלו כל אותן צפונות ורזים שבתורה שכיום מכוסים ונעלמים מעניינו. ואחר ה' יהיה פשוט, ברור ומלא את העולם כאותם מים רבים.

כשצריך למדוד את החום

חם, חם, חם. השמש לא מרחמת והיא שולחת קרניים זהובות, זוהרות ומאוד מחממות. אנחנו חוזרים הביתה מזיעים, שוטפים את הפנים ומחפשים בסלון את הנקודה המדויקת אליה מגיע קור המזגן
ב-ד-י-ו-ק.
בדרך כלל גדי ונתן מגיעים לפנינו הביתה והם בסיבוב ההתרעננות הראשון, אחר כך דורית ושלומית ואחרונים- מנחם ואני.
דני הוא הסובל העיקרי מהחום הכבד, את רגישותו הרבה אפשר לראות באגלי הזיעה שמבצבצים מפניו כמעט בכל ימות השנה, במעילים וכובעים הוא כלל אינו משתמש, שמיכות פוך כמעט ולא עולות על מיטתו והקיץ- הוא אויבו בגדול ביותר.
ועל כן מוזר היה לחזור ביום שני רגיל וחם ביותר ולראות אותו מכורבל במיטתו.
"אמא, קר לי מאוד אפשר עוד שמיכה?"- שמענו את דני שואל ועל פנינו עלתה ארשת תדהמה. אך כוס התה שעמד על הכוננית ובקשתה של אמא הסבירו את העניין. "מדחום מארון התרופות בבקשה"- היא קראה בקול שדחיפות נשמעה בו, אני חושבת שדני עם חום גבוה, הגיע הזמן למדוד".
צמר גפן עם אלכוהול רפואי לחטאות את המדחום, דני מכניס אותו מתחת ללשון ולאחר כדקה וחצי נשמע צפצוף חלש. אמא בודקת- "שלושים ושמונה פסיק שמונה"- היא מכריזה, "אקמול להורדת החום, מקלחת ותור לרופא, תיארתי לעצמי שיש לך חום, נו, איזו אמא צריכה מדחום?"

עולם חם

חום הוא לא רק התחושה החמימה שגורמות לנו השמש או אש המדורה. חום הוא למעשה תנועה בלתי פוסקת של חלקיקים קטנטנים הקרויים בלשון המדע- מולקולות (וביחיד- מולקולה), מהם עשוי כל חומר וכל דבר בעולם. ככל שהחלקיקים נעים במהירות גבוהה יותר כך החומר חם יותר.
כאשר אנו שמים את היד על זכוכית דלת התנור החם מתחילים החלקיקים הקטנים שבידנו לנוע במהירות רבה יותר והיד מתחממת. את טמפרטורות החום אפשר למדוד בצורה מדויקת בעזרת מדחום.

קצת היסטוריה מדחומית

המדחום הראשון הומצא ע"י מדען איטלקי גאליליאו גאלילאי לפני כארבע מאות שנה. שישים שנה לאחר מכן שוכלל המדחום והנוזל שעל ידו מדדו את מעלות החום היה כוהל. ולא ארכה הדרך ולבסוף הגיע הפיסיקאי גבריאל דניאל פרנהייט. הוא היה הראשון שבמקום נוזלים שונים החל להשתמש בכספית כחומר מתכווץ ומתפשט שעל ידה אפשר למדוד את מעלות החום בצורה נוחה ומדויקת.

כספית, צינורית ומעלות.

בחיינו היום יומיים אנו נתקלים בעיקר במדחום הרפואי המודד את חום הגוף. המדחום הרפואי הוא שפופרת מזכוכית שבתוכה ישנה צינורית דקה. את הצינורית הפנימית ממלאים בחומר הנקרא כספית מחממים אותה כדי להוציא את האוויר הנמצא בתוכה ולאחר מכן אוטמים אותה.
את הצינורית האטומה המכילה כספית מקררים כדי שהכספית שבתוכה תתכווץ למקום אחד. על השפופרת החיצונית מסמנים את סימני המעלות והמדחום מוכן להפעלה.
ברגע שהאזור בו מרוכזת הכספית בה במגע עם הגוף החם הכספית שבתוך הצינורית הפנימית מתפשטת ועולה כלפי מעלה. לאחר כ2 דקות בערך היא מגיעה לטמפרטורת החום של הגוף ומבט קצר על השפופרת החיצונית יגלה לנו כמה חם גופו של האדם הנמדד.

מודד אויר ומים.

על אותו עיקרון בדיוק פועלים גם מודדי חום המודדים את טמפרטורת מי האמבטיה או האוויר בחדר.
הכספית שבתוכם מטפסת וכשהיא נעצרת אפשר לבדוק מהי הטמפרטורה המדויקת.
אולם, מדחומים אלו אינם שלמים שכן הם מראים רק מספר מסוים של מעלות. המדחום הרפואי מראה רק מידות חום מהמעלה ה34 ועד למעלה ה42 וזאת כיון שהטמפרטורה בגוף אדם חי לעולם לא עולה על 42 ולא יורדת מ34.
אולם, המדחום שנותן לנו את היכולת למדוד את הטמפרטורה הנמוכה ביותר – נקודת הקיפאון של המים או אפילו נמוך מזה, וגם יוכל למדוד את מעלות החום הגבוהות הרבה מעבר לנקודות הרתיחה של המים מכיל הרבה יותר מעלות.

מעלות פרנהייט ומעלות צלסיוס

כשפרנהייט המציא את המדחום הוא קבע את קור הקרח המעורבב במלח כמעלה הנמוכה ביותר ואת המעלה הזו הוא סימן במדחום כ 0. למעלת הטמפרטורה הגבוהה ביותר הוא קבע את מידת החום של הדם בגופו של אדם בריא ואת המעלה הזו סימן במדחום כ 100.
לאורך השפופרת מ0 עד 100 הוא צייר סרגל מידה מחולק ל100 חלקים שווים ואלה הראו את מעלות הטמפרטורה מהגבוה ועד הנמוכה.
עשרים ושמונה שנים לאחר שהופץ מדחום פרנהייט בנה הפרופסור אנדרס צלסיוס מדחום נוח יותר.
מבנה המדחום זהה לחלוטין אולם את נקודות ה 0 וה 100 שינה צלסיוס.
צלסיוס קבע כנקודת ה0 את שיעור הטמפרטורה של המים בשעת קפיאתם וכמעלת ה100 את שיעור טמפרטורת המים בשעת רתיחתם.
כיום משתמשים בארצות אירופה ובישראל במדחום עם מעלות צלסיוס ובאנגליה ואמריקה הצפונית במדחום פרנהייט.

על התורה ועל העבודה ועל הניקיון היסודי...

התחפושות כבר הסתובבו במכונת הכביסה, השולחן בסלון גם הוא כבר פונה מבקבוקי היין הרבים שגדשו אותו, שרית ודבורה הדיחו במרץ את אחרוני הכלים שנשארו מסעודת החג ואני מיינתי את משלוחי המנות לשקיות של סוכריות, שוקולדים ופלים וכו..

תוך שעה הבית כבר נראה אחרת, כאילו לא היה כאן כלום. הניקיון שלט בכל פינה ואנחנו כהרגלנו בכל מוצאי פורים התיישבנו ל"תה של מוצאי חג".

כשאמא הוציאה את הפנקס הכחול הבלוי שלה כולנו חייכנו, כי לפנקס של אמא היה ריח של ניקיון וצורה של סדר, הפנקס הכחול הזכיר לנו ש....פסח כבר ממש מתקרב בצעדי ענק. היא דפדפה בו והתחילה לקרא בקול:

"בשנה שעברה אבא ומנחם ניקו את הספרייה בסלון ובחדר בנים, שמואל היה אחראי על המחסן וקניות, שרית ודבורה עזרו לי במטבח ואתה שמעון היית אמור לארגן ולנקות את המשחקים וכלי הנוי, טוב ששמואל סיים מוקדם ויכל היה לעזור לנו לעשות את התפקיד שלך. השנה נישאר באותה מתכונת רק ששמעון בטח יוכל לעשות את המוטל עליו- בעזרת ה'.."

כולם צחקו כששמעו את התיאור של אמא, כולם חוץ ממני, אני הייתי זה שבטעות שפכתי חומר חריף מידי לגיגית על חומר אחר ויצרתי תערובת מסוכנת, התוצאה הייתה כוויה גדולה ביד ו...מנוחה כל ימי עבודת הפסח.

אז החלטתי שהשנה אני "מכפר" על מעשיי, למרות שנעשו ללא שום כוונה לרעה. השנה אני מעביר "סדנת ניקיון" לכל החברים שלי בתלמוד תורה ובשכונה, ואתם מוזמנים להצטרף...

מה זה ניקיון?

כשהייתי קטן חשבתי שהרבה מאוד מים זו מילה נרדפת לניקיון. וכשרוצים לנקות ריצפה, או משחקים, או כסאות ושולחנות ואפילו את המכונית חייבים להשתמש בכמויות גדולות של מים ואם לא, אז הכל נשאר מלוכלך....

היום אני יודע שהמים הם עזר בסיסי בניקיון אבל לא תמיד צריך אותם בכמויות אין סופיות, בעצם חומרי הניקיון שלנו כל כך טובים כך שאפשר בקלות מירבית לנקות כתמים עקשניים במיוחד עם סמרטוט רטוב וחומר מיוחד וזהו, החפץ נשאר נקי אחרי שפשוף... מה שחשוב זה להוציא את הלכלוך הגס בהתחלה, לנגב אבק בסמרטוט יבש אם צריך ורק אחר כך לנקות ברטוב. עכשיו בטח תשאלו אותי עם איזה חומרים, אז הנה אני אסביר לכם גם את זה...

תורת החומרים.

חומרי הניקיון מתחלקים ל2 קבוצות עיקריות חומרים בסיסיים וחומרים חומצתיים.

חומר ניקיון בסיסי מפריד את הלכלוך מהמשטח המלוכלך, בסוף התהליך המים ישטפו את הלכלוך והחומר, והמשטח יבהיק בניקיונו. רוב חברות התכשירים מוסיפות לחומרי הניקיון גם חומרי ריח, צבע וחומרים מבריקים כך שהתוצאה נעימה למראה. כמעט כל חומרי הניקיון לרצפה, סבוני הכלים והתכשירים לניקוי כללי בבית עשויים מחומרים בסיסיים.

לעומתו חומר ניקיון על בסיס חומצה בנוי בצורה שונה, החומצה שורפת את הלכלוך ואפשר לראות כיצד נוצרות כעין בועות קטנות, צבע החומר בדרך כלל מתחלף ולבסוף הלכלוך נאכל על ידי תכשיר הניקיון.

חומרים לניקוי כיורים, אסלות ומשטחי שיש בדרך כלל בנויים על בסיס חומצתי ועל כן אסור בשום פנים ואופן לערבב אותם עם שום חומר אחר!

ערבוב של חומר חומצתי עם חומר אחר עלול לגרום להיווצרות גזים רעילים ואדים מסוכנים המזיקים ביותר לבריאות וגורמים לכוויות חמורות.

אז איך כדאי לנקות?

נו, השאלה הזו ברורה ביותר, והתשובה עליה בנויה מכמה סעיפים אז בואו נטפל באחד, אחד, ואם אחר כך יהיו לכם עוד רעיונות מניסיונכם האישי או המשפחתי אתם מוזמנים לשלוח לנו.

כלל א'- להתייעץ עם אחד מבני המשפחה הגדולים- אבא אמא או אחים בוגרים. הם יוכלו להפנות אותנו למקומות הדרושים ניקיון ולחומרים המתאימים.

כלל ב'- לבדוק שאין ילדים קטנים שמסתובבים באזור בו מנקים, הדבר עלול לגרום ח"ו לתאונות והרעלות מסוכנות ביותר.

כלל ג'- לנקות בתחילה את המשטח המלוכלך ביבש ורק אחר כך עם מים וחומר ניקיון ובסיום- לנגב.

כלל ד'- להשתמש תמיד בסמרטוטים נקיים, סמרטוט מלוכלך משאיר אחריו סימנים והמשטח לא מבהיק בניקיונו. בדרך כלל אפשר לכבס את כל הסמרטוטים במכונת כביסה כך שהם ראויים לשימוש מיידי אחר כך.

כלל ה'- כשמנקים חלונות או כל משטח זכוכית כדאי להיעזר במים בלבד או בחומר מיוחד המיועד לכך. בסיום השטיפה לנגב היטב את זכוכית בסמרטוט כותנה או נייר עיתון- אלו מסירים את הפסים והסימנים מהזכוכית השקופה והרגישה כל כך.

כלל ו'- בסיום העבודה לאסוף את כל החפצים בהם השתמשנו, את המים המלוכלכים לשפוך ואת הסמרטוטים לשטוף בהרבה מים.

כלל ז'- לזכור שניקינו כדי שיוכלו להשתמש בחפץ בצורה נעימה, כך שאין צורך לשמור עליו כמו אוצר מוזיאוני ולדאוג כל הזמן מלכלוך, כשיהיה צורך נחזור שוב על הפעולה.

בהצלחה!

צבעים, מלכים ומה שביניהם

"ש..ל..ו..ם.." אמרתי בקול כשנכנסתי הביתה, "איזה ריח טוב יש כאן, אמא מה את מבשלת?"
אבל שום תשובה לא נשמעה, רק קולו המתלהב של מוישי ענה לי כהד מהמטבח.
"הם הסבירו לנו על הבדים והצבעים וכל האומנויות המיוחדות של הרקמה והתפירה שאפילו את לא תצליחי לעשות את הבגדים האלה, והכי... הצבעים, התכלת והארגמן והתולעת שני, הגוונים המיוחדים ממש לא הזכירו את אלו שיש לנו בקופסאות הצבעים. והיה כל כך יפה ומרגש לחשוב שאולי עוד היום נוכל לראות את הכל באמת...."
מיד הבנתי, מוישי חזר עכשיו מסיור שנערך לכיתתו במכון המקדש. בחודש האחרון הם למדו את הפרשות העוסקות בכלי המשכן ובגדי כהונה ואפילו עשו דוגמיות צבעוניות במחברת מיוחדת לכך, מוישי- המוכשר בציור וצביעה מיד התחבר לחומר הנלמד וכולנו עזרנו לו בפרוייקט הזה, כולנו הכרנו את החומר על בוריו ועכשיו כולנו נשמע את רשמיו מהסיור היום. שטפתי את ידי ופני ונכנסתי גם אני למטבח לשמוע את תיאוריו המרתקים של מוישי

צבע – פרי של טבע.


נסו להיכנס למנהרת זמן דמיונית ולחזור חמשת אלפים שבע מאות שישים וארבע שנים אחורה.
אדם וחוה מסתובבים בעולמו של הקדוש ברוך הוא והעולם כה מרשים.
בריות מסוגים שונים מסתובבות בו, צבא השמים משמש ביום ובלילה, פרחים ועצים צומחים מסביבם בכל מקום והכל כה ססגוני. שלל צבעים עוטף אותם בכל מקום. המראה הנהדר שנגלה להם בכל בוקר מחדש גרם להם ולבניהם אחריהם לשיר, לשבח, להודות ולהלל את יוצר הכל, אך יחד עם זאת יצר בהם חשק רב לגוון את הבגדים, הרהיטים והכלים שיצרו ולעשות אותם ססגוניים לפחות כמו העולם הרוחש סביבם.
מה עשו לשם כך?
בני האדם למדו להפיק צבע מן העשבים, מעלי הפרח הצבעוניים, משורשי העצים ואפילו מן האדמה..
עם הזמן גילו שאפשר להשתמש גם בהפרשות בעלי חיים שונים. הקדוש ברוך הוא נתן להם את התבונה לחקור ולמצוא אם אותם הדברים שיוכלו להוציא מהם צבעים עמידים ויציבים שיצבעו בצורה יסודית את החומר אותו רוצים לצבוע אך בד בבד לא יהרסו אותו. אמנם בימנו רוב הצבעים מיוצרים מחומרים מלאכותיים וסינתטיים אולם עדיין מצאנו שימש בחומרים טבעיים.
הרבנית חנה- אשתו של ר' לוי יצחק שניאורסון- אביו של הרבי, ראתה את צערו העמוק על כך שלא היו לו בנמצא כלי כתיבה לכתוב את חידושיו ודברי תורתו ובמסירות נפש גדולה ניסתה והצליחה להפיק דיו מעשבים.

צבעי מלכות.

מלאכת הצביעה נחשבה בימים ההם למלכת מחשבת הדורשת כישורים מיוחדים, הצובעים המפורסמים ביותר היו היהודים ואחר כך גם שכניהם הסורים. ומה הפלא? כבר בתקופה בה הלך עם ישראל במדבר נדרשה ממנו בקיאות ודיוק במלאכה זו: "ועשו את האפוד זהב, תכלת וארגמן , תולעת שני ושש משזר..".
בבגדים צבעוניים השתמשו האנשים החשובים, שיכלו להוציא על צביעת הבדים סכומים גדולים של כסף.
יעקב אבינו עשה ליוסף- בן הזקונים החביב עליו "כתונת פסים". הרד"ק מסביר ש "היתה הכתונת עשויה פסים פסים, פס אחד מצבע אחד ופס אחד מצבע אחר.. והיתה הכתונת נאה וזה היה גורם לו שישנאו אותו..." (רד"ק לבראשית ל"ז ג')
גם בתו של דוד המלך- תמר, לבשה כדרך בנות המלכים דאז כותונת פסים מצבעים המתחלפים שהיו יפים ומיוחדים מאוד בזמנם.
ומרדכי היהודי, מי לא זוכר את המראה הנהדר בו רכב על גבי סוס לבוש בתכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צוהלת ושמחה ומתמוגגת מן המראה הנהדר....


תכלת וארגמן ותולעת שני...

תכלת ארגמן ותולעת שני הם שלושה צבעים העתיקים והמלכותיים ביותר והמוזכרים מספר רב של פעמים יחד. שלושתם מופקים מן החי, הם המשובחים והעמידים ביותר ועל כן היו יקרים מאוד ובתקופות מסוימות עלה הארגמן פי 20 מערך הזהב! בשל מחירם הגבוה הופיעו להם עד מהרה זיופים וחיקויים. האנשים התחילו להפיק צבעים דומים מצמחים שונים ובכך יכלו גם הם להשתמש בצבעים יפים ומלכותיים אך זולים הרבה יותר.
מה בשלושת צבעים אלו גרם להם להיות נדירים ויקרים? כמו שכבר הזכרנו- שלושתם מופקים מבעלי חיים. השני מופק מביציה ומגופה של תולעת השני, ואילו הארגמן והתכלת מקונכיות או דם חלזונות. התולעת היא בעל חיים אותו אפשר למצוא בתדירות גבוהה יותר אולם החלזונות היוו בעיה חמורה.
ארגמנית זהו שמו של חלזון החי בים התיכון, שרק ראש ורגל יחידה משמשות אותו לשחייה ולאכילה. הוא בעל קונכייה מפותלת כסליל שגובהה בין 2 ל5 סנט' ופתחה ופנימיותה אדמדם. מחלזון זה הפיקו את הארגמן. כדי לייצר גרם אחד של צבע נדרשו שנים עשר אלף חלזונות כאלו!
גם התכלת הופק מחלזון החי בקרקעית הים התיכון, על ידי הרתחת הנוזל בתוספת סממנים שונים , מתקבל גוון הדומה לכחול- הרקיע. חלזונות התכלת עולים סמוך לחוף לעיתים נדירות, פעם לשבעים שנה- כפי שמסופר לנו במסכת מנחות.
הקב"ה אומר למשה רבנו: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם.. ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת..".
חז"ל במסכת ברכות דנים בזמנה של קריאת שמע של שחרית , "משעה שיבדיל בין תכלת ללבן".. בין חוטי התכלת והלבן שבציציותיו.
בחפירות וחיפושים ארכאולוגיים נמצאו כמויות אדירות של פסולת קונכיות בעיקר באזור עכו ותל דור.
כמו כן גילו במקומות אלו מתקן צביעה מתקופת התלמוד ובריכות המחוברות לים בתעלות שלפי אחת הסברות שימשו להחזקת חלזונות בחיים עד זמן הצביעה.

מה שעושה הצבע...

כבוד ותפארת העניק המראה הצבעוני והנהדר לכהן הגדול אולם חז"ל מספרים לנו הרבה יותר מכך.
בגמרא כתוב ששונת בגדי הכהן הגדול כפרו על שמונה מן העברות החמורות ביותר, הקדושה שאפפה כל בגד ובגד עשתה רושם עז על היהודי שראה את הכהן הגדול בתפארתו והולידה בלבו הרהורי תשובה.
צבע התכלת המזכיר את השמים מזכיר ליהודי גם את אדון העולם, מתנותיו הרבות ו..חובותינו אליו.
ושלל הצבעים מעוררים בנו את התקווה, האמונה, התפילה והעשייה הבלתי פוסקת שתביא את משיח בן דוד עוד היום ונזכה לראות מלך , וביופיו תחזינה עיננו!