‏הצגת רשומות עם תוויות חגי ישראל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חגי ישראל. הצג את כל הרשומות

להתעורר לקול שופר



ראש חודש אלול כבר הגיע, כולם יודעים את זה, כולם מרגישים, אפשר ממש למשש את אלול באוויר.
אמא אומרת שרק לראות את ילדי תלמודי התורה צועדים ללימודיהם או ממלאים את האוטובוסים זה כבר עושה רעש גדול בשמים, כי המוני מלאכים טהורים עולים פתאום בבת אחת וניגשים לכיסא הכבוד ומשבחים את ריבונו של עולם ומודים לו על הכל וכמובן מבקשים ממנו שכבר ישלח את המשיח.
כששרוליק שומע את התיאור הזה של אמא עם כל המלאכים והתפילות של הילדים הוא ממשיך אותו לקול צחוקנו המתגלגל. שרוליק מספר איך כמה מלאכים שחורים שבדיוק באו לספר להקב"ה איזה לשון הרע על עם ישראל נבהלו מכל הלבנים הצחורים והתחילו להתבלבל. הם ניסו להגביר את הקול שלהם אבל מרוב שירות ותשבחות הם לא שמו לב שהם פתאום מצטרפים למלאכים הטובים והופכים לאט לאט למלאכים לבנים.
וכשכל שנה מחדש אמא מתארת את התיאור שלה ושרוליק ממשיך אותו אנחנו יודעים שבעוד כמה דקות, ממש כשנעבור ליד בית הכנסת "אוהל מנחם" נשמע את קול השופר של ראש חודש אלול ונדע שאבא שלנו- הבעל תוקע, כבר הוציא את השופר מהארון והוא יתחיל מהיום בצהריים להתאמן איתו, כדי שהמלאכים של תקיעות ראש השנה יהיו חזקים מספיק לשכנע את הריבונו של עולם שאנחנו צריכים שנה טובה ומתוקה באמת!

מקרן גסה לשופר מעודן

השופר הוא בעצם כלי נשיפה פרימיטיבי ביותר שעשוי מקרן בעל חיים שעובדה בתהליך מיוחד הדורש בקיאות ומיומנות רבה.
מיד לאחר שחותכים את הקרן מראשו של בעל החיים אפשר לראות שהיא מורכבת משתי שכבות- פנימית וחיצונית. משאירים את הקרן לייבוש וכשהיא יבשה לגמרי מכים בה בפטיש מספר פעמים עד שהעצם הפנימית יוצאת החוצה. למרבה הפלא גם בקרניים המסולסלות והארוכות מתנתקת העצם הפנימית בקלות יחסית. לא כל קרני בעלי החיים בנויות משתי שכבות. האיל האדום למשל הוא בעל קרניים שבמסועפות המצופות פרווה. הפרווה נושרת עם הזמן ונשארת לו עצם אחת קשה שטין אפשרות לעשות ממנה שופר.
לאחר הפרדת העצם מהקרן נותרה בידינו המעטפת החיצונית של הקרן שבסופו של תהליך תשמש כשופר, צידה הרחב- פתוח וצידה הצר- סתום.
לעיתים רבות כתוצאה מהמכות הקרן נסדקת או אפילו נשברת ואז היא כבר לא יכולה לשמש כשופר כשר. זה הזמן למיין את השופרות ולהמשיך בתהליך.
בעזרת כלי עבודה שהולכים ומשתכללים משנה לשנה מקלפים מעל הקרן את השכבה הגסה המצפה אותה, ואז מתחילים במלאכת השיוף העדינה. בעזרת מכונת משוף חשמלית משייפים ומשפשפים את הקרן עד שהוא ראויה לתקיעה של מצווה. השיוף מחליק את הקרן ומשאיר ברק מיוחד.
מעניין לראות כיצד ע"י תהליך הניקוי והשיוף, קרן שמשקלה הראשוני הוא 9 קילו גרם הופכת להיות שופר שמשקלו 700 גרם!

הנקב המכריע

השלב העדין הקובע ביותר את עתידה של קרן השופר הוא שלב קידוח הפיה ע"י מקדחה מיוחדת. כל תזוזה קלה או סטייה לא נכונה בקידוח עלולה לנקב את דופן השופר ולפסול אותו. ולכן מיישרים תחילה את החלק הצר של השופר מהפיה עד למקום בו הקרן מתחילה להתרחב ובכך מאפשרים למקדחה להיכנס בצורה ישרה ובטוחה.
כיצד אפשר ליישר עצם קשה כקרן השופר?
לשם כך מחממים את השופר על גבי האש וכאשר הוא מתחמם הוא מתרכך קצת. בעבר לקחו את הקרן החמה והכניסו אותה למכבש שהפעיל עליה לחץ רב ממספר כיוונים ובכך הצליח ליישר אותה. היום כבר משתמשים בשיטות הפעלת לחץ אויר היוצרים תוצאה זהה במהירות ובקלות רבה יותר.
כאשר הפיה ישרה קודחים את הנקב עד למקום בו הקרן כבר חלולה.


בחצוצרות וקול שופר

כפי שאמרנו שלב קידוח הפיה הוא השלב שיקבע את הצליל אותו יפיק השופר. ככל שהנקב בשופר יהיה קטן וצר, צליל השופר יהיה דק וגבוה. ואם ירחיבו את הנקב הצליל שיתקבל יהיה עבה.
בעל מפעל שופרות שרצה מאוד לקדוח את הפיה בעובי הטוב ביותר החליט לבדוק ולחקור את מבנה החצוצרה כך שהשופרות שייצר יהיו בעלי קול חזק, צלול ועצמתי. לשם כך הוא רכש מספר רב של חצוצרות ופתח אותן, וכך כשחלקן הפנימי גלוי לעיניו הוא בדק את צורת הנקב הפנימי שלהן ולפיה יצר טכניקת קידוח אותה אימץ במפעלו. מן הסתם השופרות שלו מפיקים קולות חזקים במיוחד.
בסיום התהליך שוב משייפים את השופר והוא מוכן לניסוי ע"י הקונים ובעלי התקיעות.

תקע בשופר גדול לחירותנו

כיום אפשר לראות סוגים רבים של שופרות באורכים שונים ובדוגמאות מיוחדות מאוד.
המרוקאים למשל משתדלים לפאר ולקשט את השופר ע"י שהם משייפים עליו דוגמאות סביב הפיה וסביב הסיומת הרחבה.
התימנים לא חותכים את צידו הצר של השופר ועל כן הפיה תמיד תתחיל בשופרות אלו כשהיא מחודדת בדיוק כמו שחתכו אותה מבעל החיים.
השופר הטורקי מיוצר מקרן של עז ואילו לצד השופרות הפשוטים והישרים אפשר גם לראות שופרות ארוכים, מסולסלים ומרשימים ביותר.
איך יראה שופרו של משיח אף אחד מאיתנו איננו יודע. מה שנותר לנו הוא לשאת תקווה ולהתעורר בתשובה בשעת שמיעת התקיעות בכל יום מימי חודש אלול ולבקש מהבורא יתברך שנזכה לשמוע במהרה את קולו של שופר משיח.

ארץ זית שמן



"היום נוסעים לסבתא שולה"- קראה שלומית בהתרגשות גדולה בבוקרו של יום ראשון- נר שני של חנוכה. "סבתא הזמינה אותנו כדי למסוק את מה שנשאר על העץ ולהכין זיתים מלוחים".
בהתרגשות של שלומית נדבקו כל ילדי משפחת כהן, שכן מסיקת הזיתים בחג החנוכה- מהעצים הסמוכים לגינתה של סבתא שולה הפכה להיות מסורת משפחתית אהובה.
אמא תמיד מספרת את כיצד סבה- אבא של סבתא שולה, היה שוכר פועלים שיעזרו לו בעונת המסיק לקטוף את הזיתים אחד לאחד מהעצים הרבים אותם גידל. כיצד התמלאו הארגזים הגדולים וכיצד לקח אותם סבה לבית בד סמוך על מנת לייצר מהם שמן משובח. אנחנו הנכדים הקטנים היינו רצים סביב הפועלים ואוספים את הזיתים שנפלו מניעור העץ ומכניסים אותם לארגזים.
אבל השמחה הגדולה היתה כאשר סבתא לקחה מספר צנצנות זכוכית גדולות ומילאה אותם בזיתים שכבר השחירו. היא היתה דופקת אותם ויוצרת בהם חריץ, משרה אותם במי מלח ושום, ולאחר מספר שבועות היינו מתענגים על הזיתים המלוחים אותם שלחה סבתא לכל ילדיה ונכדיה.
סבא וסבתא של אמא נפטרו, גם את מטע הזיתים מכרו , אולם סמוך לגינתה של סבתא נשארו מספר עצי זית מהם מכינה סבתא זיתים כבושים.
את הכבושים הירוקים היא מכינה בתחילת עונת המסיק, אולם בסביבות חנוכה הזיתים שנשארו על העץ השחירו וזה הזמן לחגוג עם סבתא את 'חגיגת הזית'.

צעיר וזקן, ירוק ורענן

הזית הוא עץ נמוך, שגבהו בין שבעה לעשרה מטרים, אולם הוא בעל ענפים רחבים, אינו נושר בשלכת ומושך את העין בעליו המבריקים והרעננים תמיד. התבוננות קצרה בעלים המארכים תגלה לנו שצידם העליון אומנם ירוק אולם צידם התחתון בצבע אפור כסוף. ממקום העלים יוצאים גם פרחים קטנים ולבנים הערוכים בקבוצות. חלקם נושר וחלקם מהווה בית גידול לפרי הזית.
הפרי עצמו הוא בית גלעין שציפתו מכילה אחוז גבוה של שמן. בתחילה הפרי ירוק וקשה, וכשהוא מבשיל הוא נעשה רך יותר וצבעו משתנה לאדום ואחר כך שחור.
עץ הזית מאריך ימים ושנים והוא יכול להתקיים אף יותר מאלף שנה, ועל כן ישנם מומחים הטוענים שבארץ ישנם עצי זית שנשתלו עוד בתקופת החשמונאים.

טיפת היסטוריה זיתית

הזית הוא אחד מעצי הפרי הותיקים והאופייניים לארצנו, ואף זכה להימנות על אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
פרי הזית שימש למאכל, שמן הזית – למאור ולרפואה, ואפילו השתמשו בו למשיחת מלכים. בימי בית המקדש השני היה גידול הזית מפותח ביותר בארץ ישראל ובמיוחד באזור הגליל. מארצות רחוקות היו באים לערי הגליל כדי לקנות שמן זית משובח. השמן הארצישראלי נשלח לארצות השכנות ונקנה שם בכסף מלא, ולא פלא שהלכות רבות הנלמדות במשנה נקשרות בעץ הזית ובפריו.
עם חורבנה של הארץ ובעקבות המלחמות הרבות, נעקרו עצי זית רבים, אולם בסביבות ירושלים ובגליל עדיין אפשר להבחין בעצי זית זקנים וותיקים. בימנו שוב החלו לגדל בארץ זיתים על אלפי דונמים והסיבה העיקרית לכך היא תכונתו של הזית המסתפק במעט מים אך בטיפול טוב ובמזג אויר חם ויבש הוא מניב פרות טובים המנוצלים לשימושים רבים ומגוונים: לפרי מאכל, שמן, תעשיית הבשמים, סבונים ומשחות, תרופות ושמן למאור.

כשעת המסיק הגיע

לסבא שלמה שלנו (בעלה של סבתא שולה)- יש חבר ילדות תמני- בן מושב קטן, המתפרנס בכבוד ממטע הזיתים שלו. בדרך כלל עם ירידת הגשם הראשון ופריחת פרח החצב מתכנסת כל המשפחה המורחבת שלו לצל העצים ומתחילה בעבודה.
הגברים לוקחים חופש מכל עיסוקיהם, הדודים ובני הדודים גם הם נרתמים למשימה, ואפילו הילדים מושבתים מהלימודים בבית ספר ומתייצבים לעזרת המבוגרים.
מתחת לעצי הזית עמוסי הפרות נפרשות יריעות אליהם זורקים את הזיתים הנקטפים ביד או נופלים כתוצאה מנענוע וחבטה של העץ. היריעות שומרות שהפרי לא יחבל ויפגע מהקרקע, שכן כל מכה עלולה להזיק לו בשעות הצהריים נזרקים כל הזיתים לארגזים ולאחר סעודה משפחתית חגיגית הכוללת פיתות מעשה יד, שמן זית עם זעתר וזיתים מהמסיק הקודם מתיישבת המשפחה כולה למיין את הזיתים שנקטפו באותו יום.
בסיומה של תקופת המסיק מובלת התוצרת לבית בד שם מקדמים בקריאות שמחה את השמן הראשון שנעצר, וכל העוסקים במלאכת המסיק מתכבדים לטבול את פיתם, לברך ולהתברך שהברכה תשרה בשמן ובזית, ושיזכו לשנה הבאה ברוכה ושמנה עוד יותר.
החבר של סבא זוכר להביא לו בכל שנה צנצנת שמן מהמסיק הראשון ומבקש ממנו לטעום ולקחת למשפחתו מהזיתים שסבתא הכינה באותה שנה.

סבא וסבתא תמיד מתגאים בכך שבניהם כשתילי זיתים תמיד מסובים לשולחנם, שאנו הילדים – הבנים והבנות, לומדים תורה ומקיימים את המצוות בשמחה. והם מתפללים ומקווים שכמו הזית העשיר בשמן ותועלת כך אנו נהיה נרות להאיר לכל סביבתינו.

חג השבועות הלבן, הלבן הזה....



מי לא אוהב את חג השבועות?
את ריח הירק והפרחים הססגוניים המקשטים כל בית יהודי, את שנת הצהריים ההכרחית כל כך על מנת שנוכל ללמוד בשמחה כל הלילה, את הצעידה ההמונית לפנות בוקר של כל מתפללי בית הכנסת- לכותל המערבי ואת ההתרגשות האוחזת בכולנו בשעת קריאת עשרת הדברות. כאילו שזה עתה אנו שומעים את משה רבנו בסיני.
אך למען האמת...אם תשאלו אותי, חג השבועות מביא איתו עוד צ'ופר קטן אהוב וטעים...
כן ניחשתם, עוגות הגבינה והשמנת המפורסמות, מאפה ידיה של כל אם יהודיה המזכירות לנו את הר סיני עליו נתנה תורה, הנקרא בלשון נעים זמירות ישראל גם- "הר גבנונים".
ואם במשך כל השנה אנחנו חברים טובים של החלב. מי בקורנפלקס של ארוחת בוקר, מי בכוס השוקו של הערב ומי במעדני השוקולד והיוגורט המרעננים כל כך , אז חג השבועות הוא חגיגה אמיתית של גבינות ופשטידות בריאות ומשמינות.
מאיפה נולד החלב?
החלב הוא מן המשובחים ביותר שבחומרי המזון והוא הראשון המשמש את התינוקות הנולדים- לא רק בבני האדם אלא גם בבעלי החיים היונקים.
החלב מכיל את כל אבות המזון הדרושים לבניית גוף בריא, שיניים חזקות ועצמות מוצקות. וכיוון שהוא מכיל ויטמינים חשובים הוא מחסן את הניזונים ממנו מפני מחלות.
ספקית החלב החשובה והמוכרת ביותר בעולם היא הפרה, אך זו אינה היחידה בחיות הבית הנותנת חלב. בני המזרח הקרוב משתמשים דווקא בחלב עיזים וכבשים, נודדי המדבר שותים חלב גמלים ובאחדות מארצות אמריקה הדרומית הלמה היא המספקת חלב.
אולם עם כל מעלותיו הרבות גם חיסרון גדול לו לחלב ידידנו. מהרגע שיצא לאוויר העולם הוא כבר נתון לחסדי מזג האוויר ועלול להחמיץ המהירות. החלב משמש גם כחומר גידול מצוין לחיידקים מזיקים הגורמים לקלקולו ולהעברת מחלות שונות, ועל כן משתדלים להרתיח את החלב ולפסטר אותו.
על ידי חימום החלב ל70 עד 80 מעלות צלסיוס משך 15 שניות מנטרלים את השפעתם המזיקה של החיידקים השליליים כמעט בלי לפגוע בויטמינים הבריאים שבו.
חלב חמוץ- במבחר טעמים!
יושבי במדבר והארצות החמות נפגעו מהעדר מתקני קירור לשמירת חלב העיזים והפרות שלהם ועל כן, כבר בתקופות הקדומות של ההיסטוריה מצאו דרך נאותה להתגבר על הקושי. הם נתנו לחלב להחמיץ, חממו אותו בשמש הלוהטת הפרידו את הנוזל שנקרש מהמים שנותרו והרי לפניהם תוצאה מדהימה- גבינה פשוטה ורכה!
במצב כזה החלב/ הגבינה יכולים לעמוד זמן רב יותר מבלי שיתקלקלו, ואם ממשיכים את התהליך ומייבשים את הגבינה הרכה, מוסיפים לה מלח וכובשים אותה היא יכולה לעמוד זמן ממושך.
שבטים נודדים ושוכני מדבר ויערות מכינים לעצמם בימי החורף כמויות גדולות של גבינה קשה בכדי שתוכל לשמש אותם בימי הקיץ הלוהטים.
היום תעשיית הגבינות השתכללה כל כך עד שקיימים כ20 סוגי גבינות עיקריות המיוצרים ב400 טעמים ומרקמים שונים. מכונות משוכללות עושות את העבודה של החמצת החלב והפרדתו ממי הגבינה, הרתחת הגבינה, טיבולה וכבישתה. וישנן גבינות הנשארות בקירור משך שנה ויותר על מנת להשביח את טעמן ולהקשות אותן.
חלב יהודי למהדרין.
גם אבותינו השתמשו בחלב ובתוצרתו על מנת להשביח את הארוחות המוגשות.
מי מאיתנו לא זוכר את אוהלו של אברהם אבינו בעל 4 הפתחים ואת 3 אורחיו המלאכים להם הגיש בשמחה ובזריזות מטעמים וביניהם חמאה וחלב.
גם יעל אשת חבר הקייני נתנה לסיסרא סר צבא מדיין לשתות חלב ולאכל חמאה כדי שיירדם וכך תוכל להרוג אותו.
ישי- כששלח את בנו הצעיר דוד לראות מה שלום אחיו המשרתים בצבא שאול- ועומדים במערכה נגד פלשתים וגולית מנהיגם. נתן לו מצרכי מזון אחדים ובתוכם גם עשרה חריצי חלב- עבור מפקד הגדוד וכפי שמסביר התרגום- נתן לו גבינת חלב.
ויהודית הגיבורה- גם היא מכינה גבינה משובחת על מנת להאכיל את אליפורנוס כדי שיצמא מאוד וישתה כמות גדולה של יין, וכך הצליחה להרגו.
ובימנו- בחג החנוכה ובחג השבועות נוהגים לאכל מאכלי חלב, רק שהם משוכללים יותר וצבעוניים בכדי לצאת משגרת החלב היום יומי.
אז הנה... אם ברצונכם להכין משקה חלב נהדר לחג השבועות. הצטיידו במצרכים הדרושים, הכינו את הכלים המתאימים, תאמו עם אמא את הזמן המתאים ו.... לעבודה!
מילק שייק שוקולד- 2 כוסות שתיה.
החומרים הדרושים:
1 כוס חלב.
6 כפות גלידה שוקולד.
2 כפות סירופ שוקולד.
1/2 כוס סודה קרה.
הכלים הדרושים (הכל חלבי):
כוס, כף, צנצנת גדולה עם מכסה, שתי כוסות הגשה ו2 קשיות.
הוראות הכנה:
שמים את החלב, הגלידה והסירופ בצנצנת שיש לה מכסה טוב. מועכים קצת את התכולה ובוחשים קלות.
סוגרים היטב את הצנצנת ומחזיקים אותה בשתי ידיים. מנערים בחוזקה כ50 פעמים עד שהמשקה מוקצף ואין בו גושי גלידה.
יוצקים את המשקה ל2 כוסות, מוסיפים מעט סודה לכל מנה ובוחשים.
שמים קשית שתייה, מברכים שהכל ו...לבריאות!
(נלקח מחוברת ילדים מבשלים- רות סירקיס)
חג מתן תורה שמח, מתוק ו....לבן, לבן!

ארבעת המינים, ארבעה שהם אחד.



רעש, המולה, קריאות רוכלים ומוזיקה חסידית שמשו בערבוביה ברחבה הגדולה שבפאתי ככר השבת. גם השנה כמו בכל שנה אבא לקח חופש מהעבודה ביום שלאחר יום הכיפורים והקדיש את כולו למען מטרה אחת ויחידה- קניית ארבעת המינים.
והשנה- בפעם הראשונה, גם אני מצטרף לחוויה הקדושה הזו. כן, בתחילה זה נשמע כל כך מוזר לשייך את צמד המילים "חוויה קדושה" לבלגן ולצבעוניות שסובבה אותי ברחבה הגדולה, אבל רק אחרי שראיתי את הרצינות בבדיקת ובבחירת כל אחד מארבעת המינים מחד ואת שמחת המצווה שמלאה את אבא כשמצא את שחפץ מאידך הבנתי עד כמה מתאימה ההגדרה.
"לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"- זה מה שהמלמד הסביר לנו וזה בדיוק מה שראיתי ב"שוק ארבעת המינים". איך שורה לה השכינה הקדושה על פרות הדר, ענפים ועלים, על ניירות ונוצצים לאלו הנוהגים לקשט את סוכתם ועל בדי לבן, ספסלים ושולחנות מתקפלים.
אבא תר בעיניו את הדוכנים הרבים שמלאו את הרחבה והחל צועד לכוון שולחן עליו נערמו לולבים.
הלולב
"כפות תמרים, אלו הרי לולבי התמר הנאים המתמרים ועולים מלבו של עץ הדקל המלכותי- נזכרתי, תוך כדי הליכה עם אבא.
"שלום עליכם ר' משה"- פנה אבא למוכר, לחיצת ידיים ושיחה קולחת שהתפתחה בין השניים הבהירה לי שהם כבר מכירים מימים ימימה.
"אני רואה שהשנה הגעת מיד במצאי החג והבאת איתך תגבור רציני "- אמר לאבא לאחר שאילת שלום הדדית. "השנה יש לנו מעט לולבים והם יקרים ביותר, טוב שלא חיכית לרגע האחרון. הממשלה אסרה לייבא לולבים מאל- עריש שבמצריים כמו בכל שנה ולכן הזמנתי כמות גדולה יותר מהסוכן שמביא לולבים מירדן, הם טריים ומהודרים אך כמובן גם יותר יקרים". אמר וכבר התפנה לאחד האברכים שפנה אליו בשאלה.
"אבא, נראה לי ששם מוכרים בזול יותר לולבים מבקעת הירדן או מבית שאן" לחשתי. "יקר יותר או פחות זה לא שיקול בקניית ארבעת המינים," ענה לי אבא מניא וביא, "'ולקחתם לכם.. פרי עץ הדר כפות תמרים ...'- לא רק האתרוג הוא פרי עץ הדר אלא כל המינים צריכים להיות מהודרים. היו כאלו ששלמו עבור ארבעת המינים הרבה יותר, במסכת סוכה מסופר מעשה שהי עם רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באים בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שקנה אותו ב1000 זוז"- ראה עד כמה היתה חביבה עליו המצווה"- סיים אבא את דבריו תוך שהוא בודק לולב אחד.
"הנה השדרה"- הוא הסביר לי, והצביע על העלה המרכזי שנראה כמו חוט שדרה וממנו יוצאים כל העלים. " הלולב צריך להיות לח וירוק מראשו לסופו, יפה במבנהו וגידולו, זקוף וישר כשרביט ללא עקמומיות וכפיפות כלל, לא לצדדים ולא לפנים ולאחור וראשו שלם".
אבא הקדיש זמן ארוך לבדוק את הלולב שבחר ואם משהוא לא מצא חן בעיניו הוא לקח אחד אחר ובדק אותו. לאחר כשעה שילם אבא עבור הלולב והכניס אותו לנרתיק פלסטיק.
"זהו, כאן גמרנו" אמר אבא והחל לפסוע לכוון היציאה. "זהו? רק לולב? ומה עם כל השאר, אתרוג ערבות והדסים?" שאלתי בבהלה.
"נו, נו, הרי בדיוק לשם כך אנחנו ממהרים, בעוד כעשרים דקות יוצא האוטובוס לכוון כפר חב"ד ולשם פנינו מועדות על מנת לקנות אתרוג.
האתרוג
לרגע אחד לא שיערתי עד כמה תהיה מרתקת הנסיעה לכפר. לא, לא היה שום פנצ'ר באוטובוס והאנשים שישבו סביבנו היו רגילים ביותר. אבל הסיפורים שאבא סיפר לי על אתרוגים גרמו לכך שהייתי מוכן לשבת באוטובוס עוד כמה שעות טובות ולהאזין עוד ועוד.
ראשית אבא הסביר לי שישנם הרבה מאוד סוגי אתרוגים וכל קהילה נוהגת להשתמש בסוג אחר, המשותף לכולם הוא החיפוש אחר "פרי עץ הדר"- פרי האתרוג ממשפחת פרות ההדר שיהיה נקי ביותר וללא שום כתם, מרובה בשקיעות ובליטות ולא חלק כמו הלימון.
"וכי לא היו כאלו אתרוגים בשוק ארבעת המינים בירושלים?"- שאלתי בתדהמה, אבל אז אבא הסביר לי שקבלה בידנו- חסידי חב"ד, עוד מהאדמו"ר הזקן- רבי שנאור זלמן, להדר אחר אתרוגים הגדלים בדרום אטליה ונקראים 'קאלאברער' – על שם מקום גידולם- קאלאבריה.
האדמו"ר הזקן הסביר שכאשר הקב"ה נתן למשה את הציווי "ולקחתם לכם פרי עץ הדר" הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא. והאדמו"ר הרש"ב חזר על הסבר זה מספר שנים בליל א' של חג הסוכות. הרבי היה משתמש האתרוגים שגדלו בקאלאבריא ואף עודד את שתילתם בארץ הקודש, ובכפר חב"ד נמצאים עצי אתרוג מזן זה, ולכן אנחנו נוסעים עכשיו לכפר.
סוס לארבעת המינים
עם ישראל כולו מהצדיקים ועד הפשוטים ביותר היו חוסכים מלחמם ומצניעים מטבעות מכספם הדל כדי לקנות אתרוג מהודר ביותר כדי לברך עליו בחג הסוכות.
מסופר על רבי מרדכי מנישחיז שלפני שנתמנה לרב היה עוסק במשא ומתן והיה משאיר מכל נסיעה קצת כסף לאתרוג וכך קיבץ את כל הסכום הדרוש לו לקניית אתרוג מהודר ומיוחד ביותר.
פעם אחת בעת נסיעתו לקנות אתרוג פגש בשואב מים אחד שבכה והתאנח מרוב צער. לשאלתו של ר' מרדכי מדוע הוא עצוב כל כך ענה לו שואב המים שסוסו מת ואין לו אפשרות לקנות אחד אחר תחתיו וגם לא יוכל עכשיו לסחוב את המים למרחקים גדולים, כך שנשאר ללא פרנסה.
מיד הוציא הרב את הכסף ששמר לאתרוג וקנה לו סוס חדש. חסידיו התפלאו ביותר ושאלוהו: "רבי, כיצד ויתרת על אתרוג מהודר לארבעת המינים בקלות גדולה כל כך?"
ענה להם הרבי: "וכי מה החילוק? אתרוג הוא מצוות ה' וגם מה שעשיתי זו מצוות ה'. כל העולם יברכו על אתרוג ואני אברך על הסוס..."
מעשה זה עשה רעש גדול בשמיים וזכה הצדיק והביאו לו לביתו אתרוג יפה ומהודר לארבעת המינים.
כשהגענו לפרדס האתרוגים נגלו לעיניי שורות של עצים נמוכים בני 3 מטר בלבד. עלי העץ רחבים ומעוגלים בעלי שפה משוננת בצבע ירוק בהיר. פרות האתרוג דמויי הביצה והמחודדים בראשם הפיצו סביבם ריח עדין ביותר. כמעט כל האתרוגים נקטפו ומוינו, חלק גדול נשלח לקהילות בחו"ל וחלק לבתי מסחר באתרוגים. אבא ביקש שיראו לו היכן נמצאים האתרוגים המהודרים ביותר והחל מתבונן בו ובודק אותו מכל צדדיו. כשסוף סוף מצא את 'האתרוג שלו' התפנה לחפש גם עבורי אתרוג יפה מהזולים יותר. אבא הבטיח לי שלאחר החג ייתן לאמא את האתרוגים על מנת שתעשה מהם ריבה- כבכל שנה.
עכשיו חסרים לנו רק הדסים אבל אני יודע שאבא אוהב לקנות אותם רק בערב החג כדי שהם יהיו טריים, ירוקים ורעננים ככל האפשר.
ההדס
אבא סיפר לי שכשהוא היה ילד גדל בגינתם שיח הדסים. סבא שמר עליו מכל משמר, גידר אותו, השקה אותו ודאג לטפח אותו ככל האפשר.
"היה זה שיח יפה ובעל ריח נעים" הפליג אבא בזיכרונות "עליו הקטנים הסגלגלים היו בצבע ירוק כהה פרחיו היו לבנים וקטנטנים ופרותיו הם כדורים קטנים בצורת ענב בצבע סגול שחור.
בערב החג סבא היה ניגש לשיח וקוטף ממנו הרבה מאוד גבעולים, הוא ישב ליד האור והחל לבדוק אותם אחד אחד שכן ההדס צריך להיות משולש. הסבא לימד אותנו שעלי ההדס ל4 מינים צריכים לגדול בשלשות, כל שלושה עלים יוצאים מנקודה אחת וגובהם של כל השלושה שווה. ראשי שלישיית עלי ההדס צריכים לחפוף את עוקצי השלישייה החדשה שצומחת מעליו לאורך כל ההדס. לאחר שאבא בחר לעצמו הדסים נכנסו מספר שכנים כדי לבחור להם הדסים מהודרים. ובימי החג היו מגיעים אנשים מהשכונה שהדסיהם נפסלו כדי להחליפם בהדסים טריים וחדשים.
הערבה
לערבות כלל לא דאגתי שכן ידעתי שבשעות אחה"צ יגיע אלינו דוד מנשה עם כל משפחתם ובאמתחתם ארגז ערבות מלא וגדוש. דוד מנשה גר בקצרין שברמת הגולן ובכל שנה יוצא עם ילדיו בערב החג כדי לקטוף מעצי הערבה הגדלים הפקר ערבות טריות ומהודרות.
אך משום מה הזמן עובר ואין זכר לדוד מנשה וערבותיו. אמא החלה דואגת, אבא ניסה ליצור קשר טלפוני אבל אין תשובה.
חצי שעה לפני כניסת החג נכנסו אורחינו כשהם עייפים מאוד אך בידם הארגז המסורתי מלא ערבות גדולות וטריות.
"יצאנו כרגיל מיד לאחר תפילת שחרית- "- סיפר דוד מנשה בעודו לוגם מכוס מים קרים שהגשתי לו, "אך כנראה השנה זה היה קצת מאוחר. כשהגענו לאזור בו תמיד אנחנו קוטפים העצים היו מרוקנים כליל, מספר ערבות בודדות התנענעו עם הרוח והן כמובן היו עם עלים תלושים וממש לא יפות. סקרנו במהירות את כל האזור ונסענו בסביבותיו ורק לאחר חיפוש ממושך מצאנו מספר עצים יפיפיים מלאים ערבות נהדרות. שמנו לב שהעצים מטופחים ביותר אבל הדבר לא משך במיוחד את תשומת ליבנו. התחלנו לקטוף במלא המרץ וכשהיינו בשלבי סיום עצר לידינו רכב ומתוכו ירדו שני אנשים.
הם שוחחו ביניהם ואז ניגש אלינו המבוגר מבין השניים.
"סליחה שאני מפריע לך" , הוא פנה אלי בחביבות, "אבל קבלת רשות ממשהו לקטוף ערבות מעצים אלו?"
"רשות?" שאלתי אותו, "והרי השטח כולו הפקר.".
"כן, השטח סביב אכן הפקר גמור אבל אם שמת לב קבוצת עצים זו מבודדת כמעה, ואפילו התחלנו לגדור אותה, זהו שטח פרטי ועצי הערבה הם שלנו". סיים היהודי את דבריו.
"הרגשתי מאוד לא נעים וכמובן התנצלתי מיד, אבל בפועל הייתי צריך למצוא פתרון שכן ארבע מינים שמקורם באיסור גזל פסולים מלכתחילה. חיש התיישבתי עם הילדים וספרנו את הערבות שהספקנו לקטוף, שילמנו לאדון את שמגיע לו ושוב בקשנו את סליחתו. זהו, עכשיו ב"ה הגענו, בואו נקשור את הלולבים לפני שיהיה מאוחר מידי".
התייצבנו כולנו בסוכה, ריח הסכך מרחף סביבנו ועל השולחן ארבעת המינים המהודרים.
האתרוג מונח בקופסא מהודרת, הלולב באמצע ומצידיו הערבות וההדסים. אבא לימד אותי לקשור את הטבעות המאגדות את המינים ואני בהתרגשות גדולה נשאתי תפילה שכבר מחר נזכה לטול לולב זה בבית המקדש ויהיה לנו ולכל ישראל חג שמח באמת.

לחיים!



היה זה עוד ערב שגרתי למדי בביתנו. הקטנים כבר התארגנו לשינה, הגדולים עדיין ישבו על שיעורי הבית, אני למדתי למבחן שיערך למחרת -עם חברה ואמא כהרגלה מימים ימימה- "משנכנס אדר מרבים באפיה". ריחות עוגיות ומיני מתיקה התפשטו בבית והשרו על כולנו אוירה פורימית ביותר. אבל משהו בכל זאת היה חסר לנו בשביל הרגשה של "ערב פורים אמיתי" אך אף אחד מאתנו לא דיבר על כך.

כניסתו של אבא הביתה והסתודדותו עם אמא במטבח נטעו בנו תקווה שלא נכזבה.

לאחר מספר דקות שמענו את אבא גורר את הסולם ובן רגע נעמדו הכן, מחויכים מאוזן לאוזן תחת הכניסה לעליית הגג שבביתנו.

"אני רואה שאתם נמרצים ורעננים להתחיל בעבודה"- קרץ לנו אבא תוך שהוא מטפס במדרגות הסולם ופותח את הדלת. אט, אט הזיז אבא את החפצים שחסמו את המעבר ולאחר חיפוש קל מצא את אשר חיפש. בזהירות הוא הוציא מיכל גדול והושיט אותו לחיים.

"קח אותו לאט ובטוח למטבח"- בקש אבא ושוב נכנס בכדי להוציא מיכל נוסף אותו לקחתי אני- לאט ובזהירות כמו שאבא ביקש. אמא הספיקה לשטוף ידיים ולהוציא לנגד עיננו הנדהמות כ30 בקבוקונים חדשים מזכוכית. "טבולים כשרים למהדרין"- חייך אלינו חיים שהיה שותף גם הוא בסוד העניינים.

אבא ניגש לאחד המכלים ופתח אותו בזהירות ריח חזק ומשכר התפשט סביב, ריח היין המוכר לנו מערב פורים של כל שנה.

אבא ברך הגפן וטעם, הוא מזג גם לאמא ואחר כך לכולנו, "בה הצליח, עוד שנה של מסורת מבית סבא..."

שלומית חברתי עמדה כל העת מביטה בנו ולא מבינה כמעט כלום מהמתרחש סביבה, אך לאחר הלגימה המשותפת הכל כבר היה ברור.

סבא של אבא זכרונו לברכה היה בעל יקב גדול באירופה. משך כל השנה היקב המה אנשים שבאו מכל רחבי הארץ לטעום, לבחור ולקנות חביות יין משובח אולם שיא השמחה מבחינתו של סבא היה בפורים.

הוא הכין מבעוד יום כמות עצומה של בקבוקי יין אותו הוא עצמו הכין וחילק אותם לכל בני הקהילה.

המסורת המשיכה למרות המלחמה העצובה שקטעה אותה למשך מספר שנים, לנו אמנם אין יקב אבל בערב פסח אבא קונה כמות עצומה של ענבים. אנחנו שוטפים אותם בזהירות, מוסיפים להם סוכר ומשאירים אותם למספר שבועות לתסיסה קצרה. לאחר מכן כשהיין כבר הספיק לקבל צבע אדום כהה, אבא ואמא מסננים את היין לתוך המכלים האלו, ומשאירם אותם סגורים עד..... פורים. מכל אחד נישאר לפסח- יין מהודר ל4 כוסות.

עכשיו כולנו נמלא את הבקבוקים ביין אדום ומתוק ואותם נחלק לכל קרובי המשפחה והידידים – המחכים ליין של אבא כמידי שנה.

עבר מפואר והווה משופע ביין משובח.

אין לך משקה שהיה חביב ונערץ כמו היין וזאת בשל טעמו הטוב והרגשת השמחה שהוא מעורר. היין מקובל בכל רחבי תבל כמשקה חגיגי המוגש במסיבות , סעודות רעים ואירועי שמחה ומשוררים דגולים בכל הדורות כתבו לו שירי הלל ושבח.

כבר בימים קדומים מלא היין תפקד חשוב. נוח- כשיצא מהתיבה ניגש לטעת כרם ענבים כדי להכניס קצת חדווה וחיות לעולם השמם והקודר שמצא סביבו. מלכיצדק מלך ירושלים קידם את אברהם אבינו ששב כמנצח ממלחמת המלכים- בלחם ויין, ובבית המקדש הווה היין מרכיב חשוב בסדר הבאת הקורבנות.

עד היום אנו מקבלים את פני המלכה- שבת בקידוש על היין, ונפרדים ממנה- בהבדלה על יין.

התינוק היהודי "זוכה" לטעום מהיין כבר ביום השמיני ללידתו- בשעת ברית מילה, וכל חתן וכלה מתברכים 7 ימים ב"שבע ברכות" הנאמרות על היין.

מי מאתנו לא זוכר את 4 כוסות בליל הסדר אשר כל יהודי דואג לבחור בעבורם יין אדום ומשובח במיוחד? ופורים?---- אין צורך כלל להזכיר לנו שחלק נכבד מה"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" נזקף לזכות היין.

והנה למרות שהיהודי שותה יין לעתים כה קרובות ומקיים על ידו מצוות רבות וחשובות, עם כל זה שתיית היין לא הפכה להרגל שמביא לשכרות אצל היהודים, ולהפך, שלמה המלך הזהיר אותנו במשלי:

"לץ היין הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם". מה ביין הופך אותו למבוקש אך גם מסוכן לאדם?

נכנס יין יצא סוד...

כאשר הענבים התמימים- מהם מיצרים את היין נשארים "לנוח", הסוכר הרב שהם מכילים גורם לתסיסה גדולה אשר כתוצאה ממנה הסוכר שבענבים נהיה לכוהל ולדו תחמוצת הפחמן. ככל שיש כמות גדולה יותר של כהל ביין הוא חזק, משכר ומשפיע על האדם ששותה אותו.

כאשר אדם שותה כמות קטנה של משקה עם כוהל הוא משפיע עליו להרגשת שמחה ועליצות ואפילו הזרמת אנרגיה וחיות. אולם ככל שהגוף מקבל כמות גדולה יותר הכוהל משפיע עליו לרעה עד כדי שיכרון, טשטוש חושים והחלשת הגוף. האדם שמתמכר לשתיית משקה משופע כוהל מנסה להטביע את יגונו וצרותיו בכמויות המשקה אך גם מאבד עם הזמן את צלם האנוש שבו, בריאותו וממונו. זמן רב ביותר נדרש על מנת לצאת מהרגל שלילי של שתיית יין לשכרה. יהודים בכל הדורות- למרות ששמשו כבעלי בתי מרזח וכיצרני יין מעולים נזהרו מאוד משתית יין לשכרה ובכך נענו לאזהרת חז"ל:

"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין".

הגפן והיין כמשל.

ככל שהיין מתיישן הוא משתבח ונעשה טוב יותר וזו רק אחת הסיבות לכך שהתורה והעוסקים בה נמשלו לגפן. כי ככל שיהודי לומד יותר תורה וככל שהוא מזקין יותר הוא מעשיר את אוצר ידיעותיו קונה חכמה ומשביח.

את היין אין צורך לאחסן בכדים מזהב ומכסף- ההפך הוא הנכון, כלי החרס הפשוטים הם המתאימים ביותר לשמירתו ולהשבחתו- כך דברי התורה אינם מתקיימים אלא בענווים ובשפלי רוח שבישראל.

ואין לנו אלא לחכות לטעימה מהיין המשומר- המיוחד במינו אותו יגישו לנו בסוכת עורו של לויתן- בביאת משיח נאו!.