היה זה עוד יום רגיל בתחילתו של חודש תמוז בשנת התשי"ח. מימי האוקיינוס נראו שלווים, צלולים וקריסטליים וסירות מפרש בודדות שטו בו באיטיות כשהיושבים בהן נהנים מקרני שמש חמימות ומשב רוח רענן. אנשים רבים מילאו את חופי הרחצה המטופחים באיי הוואי ואף לא אחד העלה על דעתו מה מתרחש בנמל פרל הארבור באותם רגעים. רק מעטים היו שותפים למבצע הגדול והראשון מסוגו שיצא לדרכו כשהוא מלווה בברכות ותקוות להצלחה גדולה.
היה זה הקברניט ויליאם אנדרסון אשר יחד עם 115 אנשי צוות הצוללת האטומית נאוטילוס יצאו למשימה מיוחדת במינה- מסע מהאוקיינוס האטלנטי לקוטב הצפוני.
עד אותה שנה- 1958 ניסו רבים וטובים לעשות דרך זו באוניות ומזחלות שלג וקיפחו את חייהם למרות הציוד הרב והמשוכלל שנשאו איתם שכן הקור הנורא הכריע את כולם. אולם, עכשיו- עם המצאת הצוללת האטומית היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי המסע אומנם קשה אך יוכל להיערך בנוחות ובמהירות יחסית, ואף יש סיכויים גדולים שיוכתר בהצלחה. הצוללת נאוטילוס נבנתה בארצות הברית וצוותה שמר על המבצע כולו תחת חיסיון מלא כדי שהמעצמה המתחרה והעוינת באותה תקופה- רוסיה לא תתנכל ותחסום או תטביע אותה בדרך.
96 שעות עשתה הצוללת את דרכה במימי האוקיינוס הצפוני תחת קרחוני ענק והרי קרח מפחידים. בכל רגע היה חשש שמא יתנגשו בקרחון אך הציוד המשוכלל והאפשרות לשייט זמן רב תחת פני המים ללא גיחה החוצה עזרה להם וביום ראשון ה3 לאוגוסט 1954 למניינם הגיע הצוללת בשלום אל הקוטב הצפוני.
מלאה במים ושטה
הצוללת היא ספינה תת מימית הבנויה מגוף מאורך ומעוגל בקצותיו. דפנותיה כפולים והחלל שבין הדפנות מחולק לתאים, תאים. לכל תא יש שסתומים אשר בשעת הצורך נפתחים ומי הים נכנסים דרכם לתוך התאים, הצוללת נעשית כבדה מאוד והיא שוקעת כלפי מטה. רק הפריסקופ מציץ מעל לפני המים ועל ידו יכולים אנשי הצוות לראות בדיוק מה נעשה למעלה סביב. בעורף הצוללת מותקן הגה כיוון ומצידיו שני מדחפים כמו אלה בהם מצוידת האוניה. מדחפים אלו ע"י סוללות גדולות ודוחפים את הצוללת קדימה.
כאשר הצוללת רוצה לעלות נפתחים שסתומי התאים ולתאים מוזרמות כמויות ענק של אויר דחוס הדוחפים את המים החוצה, מקלים על כובד הצוללת וגורמים לכך שתשוב לצוף על פני הים.
עד לשנת 1954 בה נכנסה הצוללת האטומית נאוטילוס לצי חיל הים של ארצות הברית השתמשו בעולם בצוללות פשוטות יותר שעל מנת לדחוף אותן מתחת לפני המים השתמשו במנועים חשמליים שקבלו כח מסוללות גדולות. ברור שזמן שהות הצוללת תחת למים היה מוגבל ומהירות השיט הייתה יחסית נמוכה.
אך כאשר החלו לצייד את הצוללות בכור אטומי שבעזרתו מונעות הצוללות הדבר אפשר להן זמן שהיה ממושך ביותר תחת לפני הים ומהירות גבוה.
למה לצלול?
מה יש לחפש מתחת לפני המים? שואלים רבים. והתשובות מתחלקות לשתיים.
יש המחפשים את העולם הנסתר. את פלאי הבורא, חיות, דגים, צמחים, פנינים ושאר אוצרות טבע המוסתרים על ידי הים. והצוללת היא כלי מחקר משוכלל העוזר לבדוק ולחקור את הדברים בצורה נוחה ומקצועית. אולם, לא כולם חיפשו את התועלת החיובית שבצוללת. משך שנים משתמשים צבאות חזקים בעולם בצוללת כדי להלחם בצורה מתוחכמת באויביהם. הצוללת שולחת רקטות או מצמידה מוקשים לאוניות וכך עלולה להטביען.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה פתחו הגרמנים בהתקפת צוללות פראית ואכזרית על אוניותיהן של המדינות המתנגדות להן מבלי להבחין בין אונית מלחמה לאוניות נוסעים או סחורה. גם במלחמת העולם השנייה ניסו הגרמנים להשתמש בצוללות אולם צבא בנות הברית כבר ידע כיצד להישמר מהן ואף ללחום נגדן ולהטביען.
דקר שנעלמה ואיננה
בשנת 1968 (התשכ"ח) הסתיימה באנגליה בנייתה של "דקר"- צוללת משוכללת ומתוחכמת שהוזמנה עבור חיל הים הישראלי. זמן קצר לאחר שהצוללת עזבה את חופי נמל ג'יברלטר כשבבטנה צוות ישראלי נותק איתה הקשר והיא נעלמה.
מאמצים רבים נעשו על מנת לאתר אותה, סירות חילוץ, צוללנים וציוד חדיש נשלח על מנת לנסות למצוא את הצוללת ואנשי צוותה אולם דבר לא הועיל וחוץ ממצוף אחד שהתגלה סמוך לחופי סיני לא נמצא זכר מהצוללת דקר.
ואנחנו הצוללנים..
גם לנו נתן הקב"ה צוללות רבות כדי לשחות בים התורה. ספרים, תוכנות מחשב משוכללות ואפילו משחקים באים לעזרתנו על מנת שנוכל לקיים את המצווה "והגית בו יומם ולילה". לא נותר לנו אלא לנצל את האמצעים הרבים העומדים לרשותנו, לצלול בעזרתם לעומקה של תורה ולחכות ליום בו "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".