קרן השמש שהפציע מבעד לתריס המוגף למחצה צנחה ברכות על הכרית.
שמוליק בן התשע סידר את הכיפה על ראשו, אמר "מודה אני" בקול ונטל את ידיו.
במיטה שלידו הוא ראה את צביקה אחיו הקטן ישן שנת ישרים.
"צביקה, בוקר טוב, אנחנו צריכים להזדרז היום, ראש חודש.."
צביקה מילמל מילים בלתי מובנות, הסתובב והמשיך לישון.
שמוליק ניסה לטלטל אותו קלות ואף קרב את הנטלה למיטה,
"שמוליק, די! אני עייף, אין לי כח לקום יש עוד זמן…"
"אתה רוצה שאתחיל לשיר לך?" שאל שמוליק תוך כדי התארגנות מהירה, "בא נראה מי יקפיץ אותך מהמיטה?"
חיוכו הרחב של צביקה הוכיח לשמוליק שבדיוק לזה מחכה אחיו הקטן וחיש מהר נשמעה בחדר מנגינה עליזה: "הווי עז כנמר.. מר מר.. קל קל כנשר ..שר שר.. רץ רץ רץ כצבי.. וגיבור כארי.."
"לעשות רצון, לעשות רצון אביך שבשמיים.." המשיך צביקה שהספיק לזנק מהמיטה וליטול את ידיו חיש מהר ותוך מספר דקות התייצבו להם השניים במטבח כשהם ומאורגנים לארוחת שחרית קלה, ממש כמו שני צבאיים מהירים וקלי רגליים.
נעים להכיר
הצבי הוא בעל חיים כשר בן למשפחת נבובי הקרניים קרוב משפחתם של הכבשה העז והבקר. מבנה גופו אצילי והוא מצטיין ברגליים גבוהות ודקות, צוואר ארוך, עיניים גדולות וערניות וזוג קרניים ארוכות עבות מעוקלות ונבובות. על מנת להתקיים ניזון הצבי מעשב ומצמחים אותם הוא מלקט ואוכל במשך היום. לעת ערב מחפש לי הצבי מקום רגוע על יד שיחים, מקפל את רגליו הגדולות ורובץ על מנת להחליף כח ליום הבא.
בעולם מצויים כ14 סוגי צבאים החיים בעיקר במדבריות ובמישורי הערבות ומנהלים את חייהם בעדרים גדולים. בארץ מסתובבים שני סוגי צבאים:
צבי הנגב המזוהה בשל צבע גבו- חום בהיר, והצבי הארץ ישראלי המזוהה בגווני אפור חום.
בעשרים שנים האחרונות התרבו מקרי הצייד של הצבאים בארצנו ועל כן נחשב הצבי לבעל חיים מוגן שאסור לצוד ולהרוג.
בכל שנה נערכת "ספירת מלאי צבאיים" וכן שמירה על אזורים מסוימים ממזיקים כדי לאפשר להם להתרבות ללא שיטרפו אותם.
חברים לשעת צרה
אורח חייהם של הצבאים משך הרבה מאוד חוקרים שהתעניינו לראות את חיי החברה והשותפות ההדדית.
הצבי הינו חיה שלמרות בישנותה הרבה היא חברותית ועל כן הוא מעדיף תמיד להסתובב כחלק מעדר המונה מספר צבאיים וכך הוא יכול להתגונן מאויבים בשעת הצורך ולהושיט את עזרתו לחבריו.
למשל, כאשר הצבי מוצא עץ או שיח שעליו טעימים , הוא תוקע את ראשו בין העלים ואוכל להנאתו כשהוא יודע שאין לו ממה לחשוש שכן, למרות ששאר חבריו לעדר גם הם אוכלים, הרי תמיד יהיה צבי אחד שיעמוד על המשמר ויביט לצדדים על מנת לאתר טורפים או סכנות ולהתריע את חבריו מפניהם.
התקשורת בין הצבאים מתבצעת באמצעות חוש הראיה החד המאפיין אותם.
הצבאים מתבוננים על עובי הפסים המעטרים את גופם, על צורת הקרניים והכתם השחור המופיע על האף ובכך מזהים את הצבי העומד מולם או אפילו שועט במרחק רב מהם.
כמו כן, בהבטה של צבי אחד ברעהו הוא יבחין לאיזה כיוון נמשכים הפסים הלבנים והשחורים הנמתחים מזווית העין לפה וכך יוכל לדעת לאיזה כוון בדיוק מביט חברו ומהיכן נשקפת סכנה.
מתנת המהירות והקלילות
הצבי כאמור חי במדבריות, ערבות ושטחים גדולים וחשופים. רבים מאוד הם אויביו וטורפיו של הצבי במקומות אלו ועל כן נתן לו הקב"ה את מתנת המהירות.
הצבי תופס את המקום השני בתחרות ריצה למרחקים בין בעלי החיות לאחר הברדלס- אלוף הריצה.
לצבי האציל והעדין אין שום נשק בו יכול הוא להתגונן כאשר הוא עומד מול חיה טורפת המשתוקקת לנגוס בבשרו, שכן הקרניים המשמשות אותו בהאבקות מול צבאים אחרים אינן מועילות כלל כאשר הוא ניצב ליד בעל חיים טורף. כמו כן באזורים חשופים מעטים הם מקומות המסתור ועל כן שריריו המיוחדים ורגליו הארוכות והדקות הן המשמשות אותו בנאמנות ומצילות אותו בשעת צרה.
אודות לחוש הראיה המפותח שלו מצליח הצבי להביט סביבו בדקדקנות ולקלוט כל תנועה חשודה. באים הוא איתר את בעל החיים שאורב לו הוא יתייצב על מקומו יביט בו ובכך יגרום שכל הצבאיים הנמצאים סביבו יבחינו בטורף וינעצו בו את עיניהם.
כאשר המרחק בין הטורף לצבי מצטמצם ישמיע הצבי נחרה שתתפשט בכל האזור ותודיע לכל הצבאים באזור כולו שסכנה מתקרבת.
במידה ובעל החיים מתקרב יתחיל הצבי לשעוט במהירות מסחררת ומדי פעם ייסוב לאחוריו כדי לבדוק אם הטורף עדיין בעקבותיו.
אם בעל החיים לא הפרה ממנו ימשיך הצבי לברוח תוך שהוא מפתל את מסלולו ומסתובב סביב עצמו וזאת כדי להשתדל להישאר באזור המוכר לו וכך מצליח הצבי להתיש את טורפיו ולהתחמק מהם.
לא בכדי שלחו אותנו חז"ל ללמוד זריזות ומהירות בעבודת הבורא מהצבי שכן הוא זה המסמל יותר מכל את יכולת החלש לגבור על החזק ממנו ולא ע"י מאבק כי אם ע"י שימוש במתנה שנונה- זריזות וקלילות.
והקרניים…?
הקרניים גם הן בולטות ומתרוממות מראשו של הצבי והן מצטיינות בדקותן ובחודן. קרניהן של הנקבות קצרות, ישרות וחדות והן משמשות אותן בעיקר כדי להגן על העופרים (הצבאיים הקטנים) מפני טורפים קטנים כמו שועלים ותנים.
כאשר יתקרב אל העופר טורף גדול ומזיק שאין באפשרותן להתמודד נגדו בקרניים הן תסחנה את דעתו ותגרורנה אותו לרוץ אחריהן ובכך להניח ועופר הרך.
הצבאים הזכרים משתמשים בקרניהם גם כדי למדוד את כוחם ולהוכיח את עליונותם על פני חבריהם.