‏הצגת רשומות עם תוויות סיפורי ערים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סיפורי ערים. הצג את כל הרשומות

הקרדו



את הרובע היהודי אנחנו מכירים מאז היותנו ילדים קטנים.
פעם בחודש היה אבא לוקח כרטיסייה אדומה, מימיית מים, שקית עם פירות ומספר ספרי תהילים קטנים. אנחנו כבר ידענו שהוא מתכוון ללכת לכותל וכמובן שהצטרפנו אליו בשמחה.
תמיד התחלנו בתפילת מנחה ליד שריד בית המקדש ותמיד אבא היה מוצא שם איזה יהודי ש"משמיים הזדמן היום לכותל ופגשנו בו".  תמיד חזרנו עם מספר טלפון של בחור או שניים וכבר בסעודת השבת הקרובה התפתח קשר אישי עם עוד נשמה יהודית המחפשת את אביה שבשמיים.
תמיד נפגשנו ליד הברזיות בכניסה לעזרת נשים, ותמיד בדרך חזור אבא סיפר לנו סיפורים על ירושלים של פעם, כמו שהוא זוכר אותה כילד קטן.
בדרך כלל אבא היה מוביל אותנו למדרגות שליד ישיבת פורת יוסף ומשם היינו צועדים על החומה ומשקיפים על הר הזיתים וכפר השילוח. שעת השקיעה הירושלמית זימנה לנו אין סוף נושאים לשוחח עליהם ומרצפות האבן הירושלמיות הובילו אותנו כאילו מאליהן לתפילת ערבית  בבית  הכנסת "צמח צדק"- ברחוב חב"ד שברובע היהודי.
אחר כך היינו יורדים במדרגות אל הקרדו המשתרע בין רחוב היהודים לרחוב חב"ד, צועדים בו באטיות, מביטים סביב על השרידים העתיקים לצד החנויות החדשות הגודשים אותו ומפליגים בדמיוננו מאות שנים אחורה….

ליבה של עיר

הממלכה הרומאית מתחזקת וכובשת חלקים נרחבים מהעולם. ארץ ישראל היא יעד מועדף וירושלים היא היהלום שבכתר.  הרומאים מכניסים את צורת החיים, התרבות הזרה וסגנון הבניה לכל מקום אותו הם כובשים וכך גם ירושלים מתחילה לקבל סממן רומאי.
בליבה של ירושלים נבנה קרדו- רחוב ראשי ומרכזי ( ששמו נגזר מהמילה קרדיה שפירושה בשפה הלאטינית לב) החותך את העיר מצפון לדרום ומגיע משער ציון עד לשער שכם. רוחבו כעשרים ושניים וחצי מטרים והוא כולו מרוצף באבנים.
בקרדו הרחב כל כך נבנו שני טורי עמודים שחלקו אותו לשלושה חלקים: שני צידי הרחוב יועדו להולכי רגל והחלק האמצעי יועד לבהמות ועגלות.
צידי הרחוב היו מקורים כך שהחנויות והולכי הרגל יכלו לשהות בו ללא קושי והפרעה של שמש או גשם ורק חלקו המרכזי ששימש כעין כביש היה פתוח.
בוני הרחוב שמו לב לכל פרט וחשבו על נוחותם של ההולכים ושבים, ועל כן כשריצפו את הרחוב יצרו כעין רווחים קטנים בין לוחות האבן. לרווחים אלו- שלא הפריעו להליכה, נכנסו כל טיפות הגשם שירדו בימי החורף והתנקזו לשתי תעלות ניקוז ארוכות ותת קרקעיות שנחפרו בסמוך לשני טורי העמודים.

שתי קומות לרחוב אחד

מדי יום ביומו צעדו בקרדו אלפי אנשים שבקרו בחנויות המגוונות, מכרו, קנו, סגרו עסקאות ואפילו סתם שוטטו להנאתם בליבה של עיר.
אולם הגיעו ימים קשים לעיר ירושלים, גיסות האויב השתוללו בה וכילו את זעמם על התושבים היהודים, על הבתים, הרחובות עצים ואבנים.
הקרדו המפואר נקבר תחת הררי אפר, עפר וטיח ונעלם מן העין. ההיסטוריה קפלה את שולי גלימתה וברבבות השנים כאשר שבו בנים לגבולם הם החלו לבנות על חורבות העבר…
הרובע היהודי נבנה ובדיוק מעל חורבות הקרדו הישן נבנה לו רחוב חנויות שוקק חיים ופעילות, כאשר בוניו אינם יודעים כלל וכלל על רחוב החנויות הקדום הקבור תחתיהם.
כאשר החלו החפירות הארכיאולוגיות לצבור תאוצה, התגלו ברובע היהודי ממצאים מרתקים. 12 שנה נמשכו עבודות החפירה ובמהלכן נחשף הקרדו העתיק ובו שרידי עמודים ומרצפות.
כיום לאחר ששופץ ושוחזר אפשר ללכת בו ולחזור עם הממצאים לימים עברו.

אבנים של היסטוריה

כבר בכניסה לקרדו מזדקרים לנגד עיננו שישה עמודי אבן עצומים המסתיימים בכותרות מסוגננות.
אבני הרצפה- חלקן מקוריות וחלקן משוחזרות מזמינות אותנו לצעוד פנימה לחלקו הסגור של רחוב החנויות ההיסטורי.
במרכז רחוב הקרדו העתיק הותקנו שני חלונות מסורגים המאפשרים לנו להציץ ולחזור אלפי שנים אחורה. החלונות חושפים לעיננו שני פירים ומגלים שרידי חומה מתקופת בית המקדש הראשון ומתקופת בית המקדש השני וימי החשמונאים.  מאחת החנויות יוצא איש חביב ומסביר לנו כיצד אפשר להכיר על פי גודלה של האבן לאיזו תקופה היא שייכת: "ככל שהאבן עתיקה היא גדולה יותר וחלקה פחות".
אנחנו ממשיכים לצעוד בקרדו והנה שמנו לב שמעלינו מתנוססות קשתות מתקופה מאוחרת יותר- התקופה הצלבנית- בה שלטו הנוצרים על ירושלים והשתמשו גם הם בקרדו לרחוב חנויות ומסחר.
משני צידנו פעורים חלונות ראווה גדולים ובהם מוכרים תכשיטים, תמונות ומזכרות מירושלים.

מפה עתיקה ומנורת זהב

אנו ממשיכים ללכת ומגיעים לרחבה קטנה שלארכה ספסלי אבן, על הקיר מנגד תלויה מפת פסיפס שהיא העתק מדויק של ריצפת פסיפס שנחשפה לפני כמאה ועשרים שנה בעירה מידבא שבירדן.
מפת מידבא המקורית תארה את ישובי ארץ ישראל וסביבתה וירושלים נמצאת במרכזה גדולה ובולטת במיוחד.  כמה עצוב לראות כיצד מצויינים בה שפע בתי עבודה זרה וכנסיות ואילו שרידי הר הבית אינם.
ומה הפלא? הרי באותה תקופה היה הר הבית מוסתר תחת הררי ערמות זבל ואשפה, והגויים עשו ככל יכולתם כדי להשכיח מאיתנו ולהעלים מעיננו את מקום המקדש.
מנורה ענקית עשויה  זהב המוצבת בחדר זכוכית בסופו של הקרדו מזכירה לנו שהנה הנה זה בה, ועוד בימים אלו נזכה לצעוד ברחוב הקרדו החדש ישן כשכבשים ופרים משתרכים לידנו ופנינו מועדות לבית המקדש השלישי להקריב קרבנות תודה!

טיול קצר בירושלים העתיקה.



האוטובוס עשה את דרכו באטיות, הכביש היה עמוס כל כך ועל כן כמעט ולא התקדמנו. שיירת מכוניות השתרכה מלפנינו ומאחרינו, צפירות הנהגים הממהרים נשמעו היטב ואפילו יושבי האוטובוס החלו לרגון ולהתלונן על העיכוב הצפוי להם.
ואילו אנחנו ישבנו במקומותינו מביטים מבעד לחלונות הגדולים ומרותקים למראה עיננו.
מבעד לזכוכית נשקפה לה ירושלים, שכונות הצפון שלה פרושות מולנו, בניינים רבי קומות, עצים גבוהים וחסונים ומבנים מרשימים ומיוחדים.
"הנה 770 של ירושלים"- קראה נחמי בהתרגשות, "והנה בית הכנסת הגדול של בעלז"- הוסיף דודי, עוד קצת קדימה, האוטובוס ממשיך במעלה הכביש ושוב שמוליק מעדכן את כולנו- "הבניין של מגן דוד, יו...כמה אמבולנסים בחניה".
סוף סוף הגענו לתחנה המרכזית, ילקוטים על כתפינו מצלמה ביד ואנחנו מסתכלים סביבנו בבלבול. "אמא, זאת ירושלים, היא ענקית, תראי כמה אוטובוסים יש כאן לכל מיני מקומות, אז לאן נוסעים היום?"- תרגמה נחמי את רחשי ליבנו למילים פשוטות.
אמא צעדה לכוון הרמזור ועברה איתנו את הכביש, לאחר הליכה קצרה הגענו לתחנת מוניות.
"ירושלים אכן גדולה, שכונות רבות מאוכלסות באלפי תושבים, בתי כנסת, ישיבות, בתי ספר פארקים וגנים ועוד הרבה מקומות מעניינים יש בה בירושלים של היום. אך אני אקח אתכם קצת אחורה, היום נערוך הכרות קצרה עם ירושלים העתיקה- ירושלים של פעם."

ירושלים- חומה סביב לה

הנסיעה הקצרה ברחובות שוקקי חיים ופעילות הסתיימה ליד חומה גבוהה ששער ענק פעור בה ואמא מיד הסבירה לנו שהעיר העתיקה של ירושלים-אשר כבר מימיו של דוד המלך שמשה כעיר הבירה של ישראל, מוקפת חומה גבוהה שנבנתה כמעת כולה ע"י הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון בשנים 1535- 1538, אך אפשר לראות בה גם שרידים הקיימים בה עוד מתקופת בית שני שנבנו בימיו של הורדוס. אורכה הכולל של החומה הוא כמעט 4 קילומטרים ויש בה עשרים וארבע מגדלים, ששימשו כמגדלי צפייה והגנה לעיר מפני אויבים ושמונה שערים אשר בימים עברו היו נסגרים בכל לילה מחשש להתנפלות שודדים ורוצחים.
השער הראשי והמרכזי ששימש ומשמש כמעבר בין העיר העתיקה והחדשה הוא שער יפו שבחומה המערבית.
ליד השער נגלתה לעינינו מצודה מרשימה ועתיקת ימים. אמא הסבירה לנו שהיא נקראת בטעות- מצודת ציון ולה שלושה מגדלים אשר אחד מהם נקרא בפי אנשי ירושלים- מגדל דוד.

ובתוך החומה..

עם כניסתנו לתוך החומה הרגשנו כאילו נכנסנו לעולם אחר. בכל חושינו קלטנו את השינוי המדהים בין העיר שמבחוץ לזו שבפנים. השלווה והקסם הרוחני הורגשו באוויר, הריחות, הבתים הנמוכים והמדרכות המרוצפות באבן, אפילו האנשים נראו פתאום אחרת ובליל שפות נשמע לאוזנינו.
שני רחובות ארוכים ומרכזיים חוצים את העיר העתיקה לאורך ולרוחב ויוצרים בה ארבע רבעים- היהודי, המוסלמי, הנוצרי והארמני.
אמא ספרה לנו שעד לפני כ60 שנה התנוססו ברובע היהודי בתי כנסת הדורים ועתיקים, שקירותיהם היו ספוגים בתפילות , דברי תורה הלכה ואגדה ובכי של שמחה וצער, המפורסמים שבהם – חורבת ר' יהודה החסיד, בית הכנסת של רבי יוחנן בן זכאי ובית הכנסת של ניסן בק.
כשכבשו הירדנים את ירושלים בשנת התש"ח הם שדדו אותם, הרסו והחריבו וכשברוך ה' חזרנו לירושלים ניסו לשחזר ולשקם את חלקם של המקומות הקדושים וההיסטוריים האלו.




הקארדו
לאחר הכניסה לעיר העתיקה מצאנו את עצמנו ברחוב הראשי המוליך מזרחה, לעבר הרובע היהודי והכותל המערבי. אמא החלה לצעוד בסמטה ואנחנו אחריה מלטפים בעינינו את האבנים ומתעכבים לקרא את שמות בתי הכנסת והישיבות המופיעים בצורה ברורה לאורך כל הדרך. כניסה צרה מכאן, מדרגות צפופות משם והנה מצאנו את עצמנו עומדים במרכזו של הרובע – בקארדו.
הקארדו היה רחובה הראשי של ירושלים בימי השלטון הרומי והביזאנטי. הוא חצה את העיר העתיקה כולה מצפון לדרום, משער שכם לשער ציון ובאותם זמנים שימש כעין מרכז מסחרי מפואר. בתקופות מאוחרות יותר חשיבותו פחתה ורק לאחר שחרור ירושלים מידי הירדנים הרחוב שופץ והפך לאתר מרכזי ומושך תיירים. בסוף הקארדו יצאנו לרחוב היהודים והמשכנו דרך רחוב השלשלת לכוון המדרגות שיובילו אותנו לכותל המערבי. מולנו נגלה מחזה מרגש הכותל המערבי עומד במלא הדרו והרחבה שלפניו מלאה ביהודים עומדים ומתפללים לבוראם. לא המשכנו להביט סביב, התעלמנו ממראה ירושלים הפרוס לנגד עינינו וחיש קל שעטנו קדימה.
הר הבית

כבר מינקות כולנו יודעים שבתוך חומות העיר העתיקה שוכן גם ההר הקדוש והמפורסם- הר המוריה שעליו עמדו במלא הדרם משך מאות בשנים שני בתי המקדש. גובהו של ההר כ600 מטר והוא מקפל בתוכו שרשרת של סיפורים ואירועים כבר מתקופתו של אברהם אבינו.
זה המקום בו עקד אברהם את יצחק, זה המקום בו חלם יעקב את חלומו וכאן בנה שלמה את המקדש הראשון שעמד משך 410 שנה ולאחר הגלות בנו בו גולי בבל את המקדש השני שעמד 420 שנה.
טיטוס הרשע הפך את המקום לשדה טרשים שומם ומוזנח כשרק קיר אחד נשאר לפליטה מהחצר שהקיפה את בית המקדש והוא עומד על תילו עד עצם היום הזה ושואב לתוכו את תפילות עם ישראל הזועק לגאולה.

ואנחנו- עומדים עכשיו למרגלות אותו כותל, סידור בידנו ואנחנו כבר בעיצומה של תפילת מנחה. השמש שולחת קרניים אחרונות, נפרדת מעיר הקודש ירושלים ולוחשת לה דברי נחמה : נפגש מחר בבוקר ירושלים, אך את כבר תהיה בנויה.

על פסגות הרי ירושלים



ודאי זוכרים אתם ילדים את טיולינו הקודם בסמטאות ירושלים העתיקה. בשעת לילה הגענו עייפים אך מלאי חוויות לביתם של סבא וסבתא. הם קדמו אותנו בשמחה ובחיבוקים ועד מהרה התיישבנו כולנו במרפסת ביתם המשקיפה על ירושלים ומוקפת בנצנוצי אורות מהשכונות הסמוכות. ארוחת הערב שאכלנו באותו לילה ארכה זמן רב שכן לרגע לא חדלנו לספר ולתאר את שראו עינינו. בברכת המזון שרנו את "ובנה ירושלים" בכוונה גדולה יותר ולפני שפרשנו לשנת לילה הפתיע אותנו סבא בהכריזו:
"מחר גם אני מצטרף אליכם בטיולכם מחוץ לחומות".
ואכן, לאחר תפילת שחרית והתארגנות זריזה נפרדנו מסבתא והתחלנו במסע.

הרים סביב לה

"ירושלים הרים סביב לה"- התחיל סבא לפזם כשהגענו לחומה וטיפסנו עליה תוך שאנו מחפשים מקום נוח ורחב מספיק כדי להתיישב בו כולנו.הוא הביט למרחוק ועיניו טיילו סביבו וזרחו מאושר כשהראה לנו את הנוף ההררי והחל לספר לנו עליו.
עיר הקודש ירושלים הנערצת ונחשקת על ידי עמים רבים בכל שנות ההיסטוריה שוכנת בהרי יהודה על גבי רמה שגובהה הממוצע הוא 750 מטר מעל פני הים.רמה זו היא מגוון הרים וגאיות שהידוע בהם והמפורסם ביותר הוא הר המוריה עליו שכן המקדש. רומית מערבית מהר המוריה מתרומם הר ציון אשר לפי המסורת קבור בו דוד המלך. בזמנים שהכותל המערבי והמקומות הקדושים היו תחת שלטון ירדני היו באים המוני יהודים בכל הזמנים ובעיקר בערב ט' באב – להתפלל על קברו של דוד ולבקש ממנו שיעורר רחמים על עמו.
עכשיו נמצא בו גם מרתף- השואה בו שמורים ומוצגים ספרי תורה ותשמישי קדושה שנותרו אחרי השואה. יהודים ותיירים רבים מהארץ והעולם באים באלפים לפקוד את המקום.

הר הזיתים

ההר הנשקף על ירושלים ממזרח להר הבית הוא הר הזיתים. הוא מתנוסס לגובה 826 מטר מעל פני הים ולמרגלותיו מפכה נחל קדרון, בחלקו מכוסה ההר בעצי זית ירוקים ועל כן הוא מכונה בשם זה כבר מימים עברו ושמו בארמית- טורא זיתא.
למעשה עצי הזית היו בו מאז ומעולם אך בתקופה בה ההתיישבות היהודית באזור ירושלים התדלדלה היו ערביי הסביבה לוקחים את עיזיהם לרעות בהר הזיתים והעיזים פגעו וחיסלו את הצמחייה במקום, לאחר כיבוש ירושלים מידי הירדנים שוב ניטעו זיתים על ההר וכיום חלקים ממנו ירוקים.
הר הזיתים מוזכר לראשונה בספר שמואל בשם 'מעלה הזיתים' ועל פסגתו נהג דוד המלך להשתחוות לה', את מנהגו זה חיזק שלמה בנו שבנה על ההר במות להקרבת קורבנות לה'.
למרגלות ההר הזה נמצא בית קברות עתיק שחולל בידי הערבים ששברו מצבות והשתמשו בהן לבניית אורוות סוסים, בתים ומדרכות. כשההר חזר להיות בשליטת ישראל בית העלמין נוקה ושופץ והיות עולים עליו בעיקר בערבי חג להתפלל על קברי צדיקים הטמונים בו.

יד אבשלום וקבר זכריה

לרגלי הר הזיתים מצויות מערות רחבות ידיים ששמשו כמקום קבורה מפואר. מערות אחדות מקושטות בחזית בגילופי עלים וזרי גפן ומשערים שבהן הוטמנו אנשים חשובים ועשירים ממנהיגי העם וחכמיו.
בין הקברים המיוחדים מוצבות 2 מצבות גדולות 'יד אבשלום' ו 'קבר זכריה' והן ממוקמות בפתח שתי מערות קבורה- מערת יהושפט ומערת קברי משפחת הכוהנים בני חזיר.
מצבת 'יד אבשלום' חצובה כולה בסלע וגובהה כ18 וחצי מטרים. בסיס המצבה הוא בנין מרובע עשוי אבנים גדולות וחלקה העליון בנוי כעין מגדל ההולך וצר.
משערים שאת המצבה על שמו של אבשלום בנה אביו דוד המלך על קבר בנו אבשלום שהתמרד נגדו ובה לבסוף על עונשו.
מדרום ל' יד אבשלום' מתרוממת מצבת 'קבר זכריה' שגם היא חצובה בסלע כשעל בסיסה מתרוממת כעין פירמידה.
על פסגת הר הצופים

מצפון להר הזיתים נמצא הר הצופים שגבהו כ820 מטר מעל פני הים וממנו נשקף מראה מרהיב של כל ירושלים עד בקעת ים המלח ועל כן שמו 'צופים'. הר הצופים שימש תמיד כנקודה חשובה ואסטרטגית כדי להגן על ירושלים או להתקיף אותה. כבר בימי בית שני אנו שומעים על טיטוס שניהל ממקום זה את המצור שהביא לחורבן בית במקדש השני. בשנת 1925 נבנתה על ההר האוניברסיטה העברית ואחר כך בית הרפואה הדסה והספרייה הלאומית. גם בתקופת השלטון הירדני נשאר הר הצופים בשליטה ישראלית והגישה אליו התאפשרה אחת לשבועיים בהשגחת משקיפים מהאו"ם וזאת כדי להעלות אוכל לשומרים היהודים שהיו במקום. השיירות העולות להר הותקפו לא פעם ואף היה מקרה שנערך טבח והרג גדול.


סבא נשם נשימה עמוקה. הרי ירושלים ניצבו מול עיננו חיים ושוקקים. ידענו שסביבות העיר מתנוסס גם הר גילה, רכס הרי רמות ועוד גבעות שעם השנים התאכלסו בתושבים יהודים רבים.
וכשבלב כולנו מפעמת התקווה לראות את רגלי מבשר הגאולה עומדות על ההרים המשכנו בטיולינו בירושלים כשאנו יודעים שהכרנו רק טפטפה מהעיר הקדושה והמיוחדת- ירושלים.

אחרי המלחמה....



עכשיו אנחנו כבר יושבים במרפסת של הבית שלנו. אחרי הרבה ביקורים אצל דודים בכפר חב"ד, וכמעט שבועיים אצל סבא וסבתא בקרית מלאכי ושבוע בבית מלון בירושלים- אנחנו שוב בבית שלנו.
כשאנחנו מביטים מבעד לחלונות אנחנו רואים שהנוף סביב התקלקל נורא. שטחים עצומים של חורשות ויערות נשרפו והותירו אחריהם שובל חרוך שחור משחור, הציפורים הרבות שהיו מציצות בחדווה ועפות באזור כמעט נעלמו- פשוט כי אין להן ירק וצמחיה והכל כזה קודר ועגום.
במרחק לא רב מביתנו התמוטט בית של חברים, משמיים שכולם נסעו יום לפני כן וב"ה אף אחד לא נפגע, אבל הקירות שם הרוסים, הנברשת של הסלון עדיין מציצה מבין ההריסות, המון ספרים וכלי מטבח מפוזרים סביב ובטח גם הרבה זיכרונות וחפצים אהובים.
עכשיו כשאנחנו בבית ואנחנו יכולים לצאת למרפסת ולאחל לילדים של דודה יפה "לילה טוב" לפני שאנחנו נכנסים לישון אין לנו כל כך חשק. כי הבניין של דודה יפה ספג פגיעה ישירה ו2 הקומות האחרונות חרבות כמעט לחלוטין. ולראות את החורבן הזה זה ממש נותן הרגשה של ימי בין המצרים.
כשאבא ראה אותנו כך מהורהרים הוא הזכיר לנו שבעצם הבניין שמולנו הוא נס עצום! נס בו אף יהודי לא ניפגע וה' שפך את חמתו על עצים ואבנים- כפשוטו.
ואז יצאנו למרפסת, ניסינו לנחש מהיכן נכנס הטיל ואיך הוא הצליח בדיוק לעבור באמצע הקיר של הסלון שם, כמה כוח יש לו להגיע מלבנון ומה הם הכדורים הרבים המפוזרים עדיין סביב.
ואבא כמו תמיד, לקח את האטלס, את האנציקלופדיה ואת חומש בראשית והתחיל להסביר לנו.

ככה התחילה המלחמה

כולם דברו על כך שהמלחמה התחילה כי חטפו שני חיילים מבסיס צבאי בצפון הארץ ושיגרו לעבר יישובי הצפון מספר טילי קטיושה. אבל האמת שהמלחמה הזו כמו כל שאר המלחמות כאן בארץ התחילה מסיפור ידוע בחומש בראשית בו יעקב קונה את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים ומקבל על כך שטר כתוב וחתום מעשיו. אחר כך כשיעקב קיבל את הברכות המיועדות לבכור מיצחק עשו הבין מה הוא הפסיד, אבל אז כבר היה מאוחר. ועשו שוטם את יעקב ועם ידי עשו של אש הציד המפורסמות שלו, ועם הברכה של "על חרבך תחיה... ולאום מלאום יאמץ.." הוא מנסה כל הזדמנות.
"הלכה היא שעשו שונא ליעקב"- אומרו חכמים, ועד היום התוצאות נראות על פני השטח.

לבנון- שוויץ העצובה של המזרח התיכון

לבנון היא השכנה שלנו בצפון הארץ והיא מדינה יפיפייה ששטחה הררי פרט לרצועת חוף צרה לרגלי הים התיכון. בלבנון ישנם יערות רבים וירוקים, נוף יפה ומזג אויר נוח. שמה לבנון מעיד על לובן השלגים המכסים את פסגות ההרים ברוב ימות השנה- ומכאן כינויה- שוויץ של המזרח התיכון. לבנון גם עשירה במעיינות, נחלים וקרקע פורייה במיוחד. אולם תושביה לא יכולים ליהנות מיתרונות מולדתם כיון שהמצב הפוליטי בארצם מביא עליהם צרות ומלחמות בכל מספר שנים.
אוכלוסיית לבנון מורכבת ממספר עדות ופלגים חלקם נוצריים וחלקם מוסלמים, שיש ביניהם יריבות קשה כבר מרגע כינונה של המדינה.
שכנתה בצפון ובמזרח- סוריה, ניצלה את המצב והשתלטה על ניהול המדינה הקטנה והמבולבלת. כך נוצר מצב שבדרום לבנון- השטח הגובל עם ארץ ישראל, השתלט ארגון מחבלים בשם "חיזבללה" – המצהיר בגלוי שמטרתו היא להשמיד ח"ו היו לא תהיה, את היהודים בארץ הקודש.

מעופף ושמו רקטה

על מנת שארגון החיזבללה יוכל לתפקד כראוי החלו מספר מדינות ערב ובעיקר סוריה ואירן לצייד את המחבלים בנשק חדיש ומשוכלל שישוגר משטח לבנון הישר לתחומי ארץ ישראל כשהמפורסם ביותר זהו טיל הקטיושה.


שושלת היוחסין של רקטת הקטיושה מתחילה לפני יותר מאלף וארבע מאות שנה. הביזנטים שרצו להגן על בירתם קושטא מפני אוניות אוייב ששיטו סביבה היו ממלאים קורות עץ חלולות באבנים, מסמרים, חיצים מורעלים וחותמים אותן במנה גדושה של אבק שריפה. את הקורה היו מדליקים בצד בו נמצא אבק השריפה וחיש מהר היא היתה מועפת קדימה וכל תכולתה המסוכנת התפזרה על ראשי האויב. הקורה עצמה היתה מתלקחת ונוחתת כלפיד בוער על האוניות שתוך זמן קצר הפכו לגוש דלוק ובוער השט בים.
עם הזמן השתכללו הרקטות כשהחלוצים בתחום היו הגרמנים יימח שמם שהשתמשו בהן במלחמת העולם השנייה. לאחר שהרוסים ספגו מספר מטחי רקטות שהחריבו והזיקו לאזורים רבים הם לקחו מהנדס רוסי בשם יורי קוסטיקוב שתוך זמן קצר הצליח לעצב וליצר רקטות חדישות.
את הרקטות הובילו לתוך היער ושם התקינו מספר משגרים שעליהם הונחו הרקטות שנראו כגליל דק וארוך בעל סנפירים מאלומיניום וזנב מעוגל.
ברגע המתאים נורו בבת אחת עשרות רקטות כלפי מעלה וכשהגיעו לשטח האויב התפוצצו פעמיים באוויר ופעם אחרונה כשנגעו במשהו מוצק.

ויקרא שמה ...קטיושה

חיש מהר נקרא קוסטיקוב לקרמלין כדי להודות לו על תרומתו המשוכללת והמועילה למאמץ המלחמתי.
"הרקטה שלך מזמרת נהדר" צחק עליו אחד מבכירי הצבא, קולות הירייה מוזיקת המעוף והסיום המתפוצץ מזכים אותה בשם מיוחד, אולי כדאי לקרא לה בשם ביתך או אשתך."?
לקוסטיקוב לא היתה משפחה ועל כן הוחלט לקרא לרקטה בשם רוסי עממי- קטיושה.

אחרי הכל...

עכשיו אנחנו אחרי המלחמה, ראינו את הכאב והצער של הפגיעות בנפש והחורבן. ישנם כאלה שעוד יסחבו את התוצאות זמן רב. אך אנו- החיילים המאומנים בצבאות ה' ננסה להקל עליהם בפרט ועל ע ישראל בכל מקום שהו- בכלל.
אנחנו נשגר רקטות של תפילה לבורא העולם וטילים של נתינה מסוללות של חסד לחברינו ולבני משפחתנו. ובעזרת כל אלה ננצח במלחמה הגדולה ונזכה בשלום הנצחי בביאת משיח נאו!!