את הרובע היהודי אנחנו מכירים מאז היותנו ילדים קטנים.
פעם בחודש היה אבא לוקח כרטיסייה אדומה, מימיית מים, שקית עם פירות ומספר ספרי תהילים קטנים. אנחנו כבר ידענו שהוא מתכוון ללכת לכותל וכמובן שהצטרפנו אליו בשמחה.
תמיד התחלנו בתפילת מנחה ליד שריד בית המקדש ותמיד אבא היה מוצא שם איזה יהודי ש"משמיים הזדמן היום לכותל ופגשנו בו". תמיד חזרנו עם מספר טלפון של בחור או שניים וכבר בסעודת השבת הקרובה התפתח קשר אישי עם עוד נשמה יהודית המחפשת את אביה שבשמיים.
תמיד נפגשנו ליד הברזיות בכניסה לעזרת נשים, ותמיד בדרך חזור אבא סיפר לנו סיפורים על ירושלים של פעם, כמו שהוא זוכר אותה כילד קטן.
בדרך כלל אבא היה מוביל אותנו למדרגות שליד ישיבת פורת יוסף ומשם היינו צועדים על החומה ומשקיפים על הר הזיתים וכפר השילוח. שעת השקיעה הירושלמית זימנה לנו אין סוף נושאים לשוחח עליהם ומרצפות האבן הירושלמיות הובילו אותנו כאילו מאליהן לתפילת ערבית בבית הכנסת "צמח צדק"- ברחוב חב"ד שברובע היהודי.
אחר כך היינו יורדים במדרגות אל הקרדו המשתרע בין רחוב היהודים לרחוב חב"ד, צועדים בו באטיות, מביטים סביב על השרידים העתיקים לצד החנויות החדשות הגודשים אותו ומפליגים בדמיוננו מאות שנים אחורה….
ליבה של עיר
הממלכה הרומאית מתחזקת וכובשת חלקים נרחבים מהעולם. ארץ ישראל היא יעד מועדף וירושלים היא היהלום שבכתר. הרומאים מכניסים את צורת החיים, התרבות הזרה וסגנון הבניה לכל מקום אותו הם כובשים וכך גם ירושלים מתחילה לקבל סממן רומאי.
בליבה של ירושלים נבנה קרדו- רחוב ראשי ומרכזי ( ששמו נגזר מהמילה קרדיה שפירושה בשפה הלאטינית לב) החותך את העיר מצפון לדרום ומגיע משער ציון עד לשער שכם. רוחבו כעשרים ושניים וחצי מטרים והוא כולו מרוצף באבנים.
בקרדו הרחב כל כך נבנו שני טורי עמודים שחלקו אותו לשלושה חלקים: שני צידי הרחוב יועדו להולכי רגל והחלק האמצעי יועד לבהמות ועגלות.
צידי הרחוב היו מקורים כך שהחנויות והולכי הרגל יכלו לשהות בו ללא קושי והפרעה של שמש או גשם ורק חלקו המרכזי ששימש כעין כביש היה פתוח.
בוני הרחוב שמו לב לכל פרט וחשבו על נוחותם של ההולכים ושבים, ועל כן כשריצפו את הרחוב יצרו כעין רווחים קטנים בין לוחות האבן. לרווחים אלו- שלא הפריעו להליכה, נכנסו כל טיפות הגשם שירדו בימי החורף והתנקזו לשתי תעלות ניקוז ארוכות ותת קרקעיות שנחפרו בסמוך לשני טורי העמודים.
שתי קומות לרחוב אחד
מדי יום ביומו צעדו בקרדו אלפי אנשים שבקרו בחנויות המגוונות, מכרו, קנו, סגרו עסקאות ואפילו סתם שוטטו להנאתם בליבה של עיר.
אולם הגיעו ימים קשים לעיר ירושלים, גיסות האויב השתוללו בה וכילו את זעמם על התושבים היהודים, על הבתים, הרחובות עצים ואבנים.
הקרדו המפואר נקבר תחת הררי אפר, עפר וטיח ונעלם מן העין. ההיסטוריה קפלה את שולי גלימתה וברבבות השנים כאשר שבו בנים לגבולם הם החלו לבנות על חורבות העבר…
הרובע היהודי נבנה ובדיוק מעל חורבות הקרדו הישן נבנה לו רחוב חנויות שוקק חיים ופעילות, כאשר בוניו אינם יודעים כלל וכלל על רחוב החנויות הקדום הקבור תחתיהם.
כאשר החלו החפירות הארכיאולוגיות לצבור תאוצה, התגלו ברובע היהודי ממצאים מרתקים. 12 שנה נמשכו עבודות החפירה ובמהלכן נחשף הקרדו העתיק ובו שרידי עמודים ומרצפות.
כיום לאחר ששופץ ושוחזר אפשר ללכת בו ולחזור עם הממצאים לימים עברו.
אבנים של היסטוריה
כבר בכניסה לקרדו מזדקרים לנגד עיננו שישה עמודי אבן עצומים המסתיימים בכותרות מסוגננות.
אבני הרצפה- חלקן מקוריות וחלקן משוחזרות מזמינות אותנו לצעוד פנימה לחלקו הסגור של רחוב החנויות ההיסטורי.
במרכז רחוב הקרדו העתיק הותקנו שני חלונות מסורגים המאפשרים לנו להציץ ולחזור אלפי שנים אחורה. החלונות חושפים לעיננו שני פירים ומגלים שרידי חומה מתקופת בית המקדש הראשון ומתקופת בית המקדש השני וימי החשמונאים. מאחת החנויות יוצא איש חביב ומסביר לנו כיצד אפשר להכיר על פי גודלה של האבן לאיזו תקופה היא שייכת: "ככל שהאבן עתיקה היא גדולה יותר וחלקה פחות".
אנחנו ממשיכים לצעוד בקרדו והנה שמנו לב שמעלינו מתנוססות קשתות מתקופה מאוחרת יותר- התקופה הצלבנית- בה שלטו הנוצרים על ירושלים והשתמשו גם הם בקרדו לרחוב חנויות ומסחר.
משני צידנו פעורים חלונות ראווה גדולים ובהם מוכרים תכשיטים, תמונות ומזכרות מירושלים.
מפה עתיקה ומנורת זהב
אנו ממשיכים ללכת ומגיעים לרחבה קטנה שלארכה ספסלי אבן, על הקיר מנגד תלויה מפת פסיפס שהיא העתק מדויק של ריצפת פסיפס שנחשפה לפני כמאה ועשרים שנה בעירה מידבא שבירדן.
מפת מידבא המקורית תארה את ישובי ארץ ישראל וסביבתה וירושלים נמצאת במרכזה גדולה ובולטת במיוחד. כמה עצוב לראות כיצד מצויינים בה שפע בתי עבודה זרה וכנסיות ואילו שרידי הר הבית אינם.
ומה הפלא? הרי באותה תקופה היה הר הבית מוסתר תחת הררי ערמות זבל ואשפה, והגויים עשו ככל יכולתם כדי להשכיח מאיתנו ולהעלים מעיננו את מקום המקדש.
מנורה ענקית עשויה זהב המוצבת בחדר זכוכית בסופו של הקרדו מזכירה לנו שהנה הנה זה בה, ועוד בימים אלו נזכה לצעוד ברחוב הקרדו החדש ישן כשכבשים ופרים משתרכים לידנו ופנינו מועדות לבית המקדש השלישי להקריב קרבנות תודה!