‏הצגת רשומות עם תוויות סיפורי חסידים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סיפורי חסידים. הצג את כל הרשומות

תומכי תמימים- בסיס האמונים לחיילי בית דוד




מנחם עמד בפתח היכל הישיבה כהבעת תדהמה משוכה על פניו והוא מהרהר בפליאה:
"הן רק לפני כשבועיים הסתיימה תקופת 'בין הזמנים' והלימודים בכל הישיבות חודשו כשהתלמידים הצעירים משקיעים את מרצם ושמחתם בעמל התורה, אבל מה קורא כאן? מדוע היכל הלימוד ריק? הרי זו שעת סדר ערב היכן כולם?"
מנחם הביט לצדדיו כשהוא מחפש מישהוא שיוכל לענות על שאלתו.
"סליחה"- הוא פנה לאחד התמימים שעברו במקום, יש לך אולי מושג היכן כולם?
ו… למה לומדים כאן עכשיו?"
"ברור ומובן, מה בכלל השאלה? יום חג הוא לנו היום! יום ייסוד ישיבת 'תומכי תמימים' והתלמידים והצוות ירדו לחדר האוכל הגדול להתוועדות חסידית. הי. אתה מוזמן כמובן, בו איתי.." השיב לו הבחור בנימה ידידותית תוך שהוא טופח על שכמו בחביבות.
מנחם לא חשב פעמיים.
הוא כבר מכיר את מזג האוויר החבד"י מצוין, ויודע שהתוועדות בישיבה פירושה הרבה שמחה, סיפורים והתעוררות, מה עוד שזו כעין התוועדות "יום הולדת לישיבה".
ללא היסוס קיבל את הזמנת הבחור וירד איתו לחדר האוכל.

מזל טוב כפול ביום אחד

את הדרך הקצרה לחדר האוכל ניצל הבחור החביב וסיפר למנחם על ייסוד הישיבה:

בליל ט"ו באלול, באמצעה של סעודת הנישואים של הרבי הריי"צ (הרבי הקודם- רבי יוסף יצחק) הסתובב אביו- הרבי מוהרש"ב (האדמו"ר רבי שלום דובער) בין הנוכחים בסעודה, אמר איתם 'לחיים' וברך כל אחד בברכות מפליגות לפי המצטרך לו.
באמצע הסעודה הכריז פתאום הרבי מוהרש"ב, שבעוד שלושה ימים יודיע לכל החסידים ברבים דבר שליחות בשם כ"ק רבותינו הקדושים, דבר שליחות כה חשוב הנוגע לחסידים בפרט ולכל עם ישראל בכלל לדורותיהם!
דבריו של הרבי, שנאמרו בהתרגשות רבה עוררו התעוררות בקהל החסידים שהחל לספור את השעות וציפה לשמוע על השליחות החשובה.
ואכן, כבר בחצות היום שלמחרת קרה הרבי לוועידה שמנתה כ50 איש מבחירי הרבנים, זקני החסידים והגבירים של אנ"ש והודיע להם על ייסוד ישיבה חדשה "ישיבת תומכי תמימים ליובבאוויטש" אשר החידוש הגדול שבה יהיה תוספת שעול לימוד חסידות בנוסף לשעות לימוד הנגלה הרגישות בשאר הישיבות.
באותה הזדמנות אמר הרבי מוהרש"ב גם מאמר בו הסביר את מהות ויסוד תורת החסידות כמו שגילה הבעל שם טוב, את חידושיו של המגיד ממעזריטש והאורות שהאירו בה אדמו"רי חב"ד לדורותיהם.
נאומו של הרבי עשה רושם אדיר על הנאספים וכולם כאחד הודו לו בהתרגשות ובשמחה רבה.

גשמיות ורוחניות על שולחן אחד

חדר האוכל של הישיבה היה חגיגי מתמיד, על השולחן הגדול המכוסה במפת השבת הוצבו קערות מלאות כל טוב, בקבוקי שתיה וכמובן 'משקה'.
כיסא הוסט הצידה ומשהוא פינה לו מקום ליד המשפיע. מנחם הביט סביבו וראה את כל תלמידי הישיבה שקועים בניגון דבקות שנוגן בקול. בזווית העין שם לב גם לראש הישיבה, למגידי השיעורים ולמשגיחים היושבים גם הם סביב. "שבת אחים גם יחד" אמיתי.
מנחם סקר את השולחן בפליאה. זו לא הפעם הראשונה שהוא משתתף בהתוועדות בישיבה, אך שולחנות מלאים באוכל? כיבוד בשפע בהתוועדות? דבר כזה הוא מעולם לא ראה.
"השקעתם כמו לכבוד יום טוב"- לחש מנחם לתמים שישב לידו מיד כאשר הסתיים הניגון, "לקחתם את יום ההולדת ברצינות, אה…?"- הוסיף בהומור.
אך חיש מיד שם לב כי לחישתו נקלטה באזני המשפיע שישב לידו והוא מיד זכה למענה:
"תאריך פתיחת הישיבה הוא כידוע ט"ו באלול"- החל המשפיע לומר את דבריו כשמסביבו משתרר שקט מוחלט.
"אך הלימודים בפועל החלו ביום י"ח באלול, יום הולדת המאורות הקדושים הבעל שם טוב והאדמור הזקן.
אם כן, ישאל השואל ובצדק, במה מתבטאת פתיחת הישיבה בט"ו באלול אם עיקר הלימוד החל שלושה ימים אחר כך?"
מנחם הנהן בראשו כשהוא משתדל לתפוס כל מילה.
אלא, שביום ט"ו באלול נפתח מטבח הישיבה, כדי שהתלמידים שיגיעו מערים אחרות ברוסיה יוכלו לאכול מבלי להזדקק לחסדי מארחים.
דבר זה היה חידוש גדול באותה תקופה, שכן אז אכלו תלמידי הישיבות 'ימים'- אצל בעלי הבתים בעיר בתורנות, ודבר זה השפיע לעיתים על סדרי הישיבה.
הרבי רצה שבישיבה יהיה סדר ותהיה משמעת, ולכן לא רצה לקבל תרומות , כדי שהתורמים לא יתחילו לחוות את דעתם בניהול הישיבה ולכן היו תקופות של לחץ וקושי כלכלי והרבי מהרש"ב היה בצער גדול מכך.
אמרה לו על זה פעם אימו הרבנית רבקה:
"מדוע עליך להצטער? מה שנאכל אנחנו בבית יאכלו הם בישיבה!"
וכך אכן היה, התלמידים שהתקבלו לישיבה פורנסו על ידי הרבנית רבקה שדאגה לכל מחסורם.
"זוהי הסיבה"- סיים המשפיע את דבריו כשהוא מביט על מנחם, "זוהי הסיבה בשלה החלטנו היום למלא את השולחן גם בגשמיות בשפע.
וכשהנפש הבהמית תהיה רגועה ושקטה, גם הנפש האלוקית תהיה פנויה 'לאכול' את המגיע לה…"

ישיבה חובקת עולם

התמימים שוב החלו בניגון והבחור שישב ליד מנחם הסביר לו שזהו ניגון אותו שרים לפני  חזרת מאמר והוא מיוחס לרבי הרש"ב, מיד אחריו החלו לשיר ניגון נוסף אותו הכיר מנחם והצטרף לנגינה.
"גם ניגון זה הוא של הרבי הרש"ב"? שאל בלחש.
התמים שלידו הסביר לו שזהו ניגון הנקרא בשם "ביננוני" וחיבר אותו ר' אהרון מנקולייב שהיה מחסידי  הרבי הריי"צ.
הרבי הריי"צ היה המנהל בפועל של הישיבה ובכל שנות חייו השקיע את כל כוחותיו על מנת שהישיבה תגדל ותצליח להעמיד גדודי חיילי בית דוד שילחמו את מלחמת ה' עד ביאת משיח.
הרבי הריי"ץ עודד פתיחת סניפים של הישיבה בכל מקום אפשרי, גם בתקופות הקשות ביותר בהן רדפו את המנהלים, המורים ותלמידי הישיבה, דרש הרבי לעבוד במסירות נפש ותחת כל ישיבה שנסגרה עודד הרבי לפתוח אחרת תחתיה.
מנחם הנהן בראשו.
הוא יודע שהרבי הרש"ב – מייסד הישיבה, והרבי הריי"ץ- מנהלה בפועל אכן הצליחו במטרתם.
הוא כבר הספיק לשמוע על עשרות סניפי ישיבת תומכי תמימים הממוקמים בארצות הברית, רוסיה, צרפת, קנדה, ברזיל, ארגנטינה וכמובן ארץ הקודש.
הוא כבר זכה לראות את החיילים- התמימים, בוגרי הישיבות כשהם ממשיכים ללחום את מלחמת ה' כשהם יוצאים לשליחויות קודש ברחבי העולם.
ועכשיו נותר לו רק לחכות ליום בו יראה את הגדודים המאומנים של תלמידי התמימים מתייצבים בשורה הראשונה ומקבלים את משיח צדקנו בשמחה!

המהרל מפראג



"מזל טוב! מזל טוב! שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים!"
"הרבה נחת ממנו ומהגדולים" "בריאות שמחה וכל טוב".
ברכות ואיחולים נשמעו מכל צד.  בני המשפחה לחצו ידיים לכולם, הודו על הברכות והזמינו את המשתתפים ליטול ידיים ולהתיישב לסעודת הברית.
דיני, אחותו הגדולה של הרך הנולד דאגה במיוחד לאחיה הקטנים. היא שמה לה שאמה עסוקה עם האורחים הרבים ולכן לקחה של ישראל ומנוחי, נטלה את ידיהם ומצאה מקום נוח ורגוע בקצה השולחן. הילדים ב"ה נרגעו מההמולה סביבם והחלו לאכל.
"תזכירי לי, איך קוראים לתינוק החדש שלנו?" שאלה מנוחי בת ה4.
"יהודה ליוא או אפשר בקיצור  יהודלה"- חייכה  אליה דיני.
"אני חשבתי שיקראו לו שנאור זלמן"  גילה ישראל בן ב6 מצפוני ליבו, אפילו החברים שלי בכיתה אמרו שזה הכי מתאים לילד שהברית שלו תהיה בי"ח אלול- יום ההולדת של האדמו"ר הזקן.
"זה באמת מאוד מתאים ליום הזה"- הסכימה איתו דיני הגדולה, אבל  לסבא קוראים שנאור זלמן, ואנחנו נוהגים שכל  זמן שהסבא בחיים לא קוראים על בשמו את הנכדים.
"אז למה יהודה לייב? למה לא שמואל או  דוב בער או משהוא אחר?" המשיך ישראל להקשות.
פשוט, כי גם יהודה לייב קשור לח"י אלול, ואפילו עוד לפני שנאור זלמן של האדמו"ר הזקן או ישראל של הבעל שם טוב.  
ר' יהודה ליוא היה  צדיק גדול שנפטר ביום ח"י אלול 136 שנים לפני שנולד האדמו"ר הזקן ואתה מכיר אותו  טוב, טוב מהסיפורים.
אתה יודע מי הוא היה? המהר"ל מפראג! 
"אה……… אז יופי, יש לנו עוד צדיק גדול אחד בבית, תספרי לנו עליו"- בקשה מנוחי, ודיני נענתה לבקשתה.

קדוש- בנם של קדושים

המהר"ל- רבי יהודה ליוא, נולד בתקופת פסח בשנת ה'רע"ג (לפני כ500 שנה) בעיר פוזנה שבפולין לאביו רבי בצלאל מוורמיזא ויחוסו מגיע עד לדוד המלך.
הוא למד בישיבותיה המפורסמות של פולין וכבר בגיל צעיר קנה לו שם כאחד מגדולי התורה בדורו.
המהר"ל הצטיין גם בהשכלתו הכללית הרחבה ובייחוד בחכמת התכונה ובמדעי הטבע.
בעודו בחור צעיר קיבלו הוריו הצעת נישואין בעבורו עם ביתו המוצלחת של ר' שמואל קצין- יהודי עשיר ומיוחס מהעיר וורמיזא ופערל (פנינה) שמה.
ברוב פאר והדר נחתמו התנאים כאשר אבי הכלה ר' שמואל התחייב לדאוג לכל צרכיו של חתנו המיועד משך 3 שנים, כדי שיוכל להמשיך וללמוד בישיבתו המפורסמת של המהרש"ל, וכשיגיע לגיל 18 יחגגו את החתונה בשעה מוצלחת. החתן יוכל להמשיך ללמוד כאוות נפשו ואבי הכלה מתחייב לפרנס את הזוג כל זמן שחתנו יחפוץ לשקוד על לימוד התורה.
אולם, תקופה קצרה לאחר שנחתמו התנאים התהפך מזלו של ר' שמואל קצין והוא החל להפסיד את כל כספו. הורי הכלה הודיעו לחתן על ביטול התנאים שכן ידעו שלא יוכלו לעמוד בנטל הכספי שלקחו על עצמם. אולם.. לאחר מספר שנים, שוב התהפך המזל, בדרך נס הזדמן לידי פערל סכום כסף גדול ואביה החל לסחור ולהרוויח. 
התנאים נחתמו שוב ותוך תקופה קצרה נישא הזוג במזל טוב ובשמחה.

מנהיג בחסד ובגבורה

משך שנות חייו כיהן המהר"ל כרב במספר קהילות ישראל גדולות וחשובות.
20 שנה ישב בניקלשבורג והנהיג את הקהילה ביד רמה. הוא תיקן תקנו, יסד מוסדות ודאג למחסורם הרוחני והגשמי של אחיו היהודים.
בשנת השל"ג- במלאת למהר"ל 60 שנה הוא התיישב בעיר פראג, יסד בא את ה"קלוייז"- בית מדרש גדול ששימש כבית ועד לתלמידי חכמים ולימד בו במשך 11 שנה.
אחר כך עזב המהר"ל את פראג כדי לכהן הכרב בקהילת פוזנא וכ25 שנה אחר כך חזר שוב לפראג והפעם כדי לכהן בה כרבה הראשי.
למרות גילו המבוגר פתח המהר"ל בפעולה נמרצת לחיזוק וביסוס הקהילה היהודית הגדולה בפראג. הוא ייסד בא את ה"חברה קדישא"  ו"חברת משניות" ובכן עסק בבניית וחיזוק מסגרות חינוך לילדי ישראל, בהם ראה את עתיד העם כולו.
המהר"ל היה אהוב ונערץ לא רק בעיניי בני עמו אלא גם בעיניי הנוכרים עד שאפילו הקיסר רודולף השני שגילה את חוכמתו ופקחותו הרבה הזמין אותו לשיחות עימו, טייל איתו בגנו וחלק לו כבוד רב.
המהר"ל כתב ספרים רבית במיוחד בתחום מחשבת היהדות. ספריו כתובים בבהירות והגיון והם מבוססים על תורת הקבלה. כאשר כתב האדמו"ר הזקן את התניא הוא התבסס ונעזר גם בכתביו של המהר"ל הקדוש.

יוצרו של הגולם

תקופתו של המהר"ל הצטיינה בקנאה ושנאה רבה שרחשו הגויים ליהודים, פעמים רבות הוזמן המהר"ל לוויכוחים פומביים או סגורים עם גדולי הכמרים שניסו להעליל עלילות זדוניות על ישראל והתורה, אולם תמיד נצח אותם המהר"ל ויצא כשידו על העליונה.
באותם ימים נפוצו מאוד "עלילות הדם" בהן האשימו את היהודים כאילו הם ח"ו משתמשים בדמם של נוצרים לשם אפיית מצות לפסח.
צרות רבות ורעות היו מנת חלקם של היהודים באותה תקופה עקב עלילה נתעבת זו אך המהר"ל התייצב גם כאן בראש המערה והקדיש את כוחו ומרצו כדי להפריכה.
סיפורים ונפלאות רבים מסתובבים אודות המהר"ל ואחד מהם הוא בדבר יצירת הגולם אשר נוצר על מנת להציל את יהודי פראג והסביבה מעלילות הדם.
יוסלה הגולם הפך לאגדה בכל אזור פראג והחשש שהיה לכולם בתחילה ממראהו המבהיל והמוזר הפך חלף במהרה כאשר ראו כולם שהוא עומד בשליחויות אותן הטיל עליו המהר"ל ומציל את הקהילה בכל פעם מחדש.

ביום י"ח באלול הסתלק המהר"ל בפראג והוא בן 97 שנים. בשרשרת של בן אחר בן מבנו הר' בצלאל נולד לאחר 7 דורות ביום ח"י אלול האדמו"ר הזקן.

עיר החוף החסידית- ניקולייב- חלק ב'



חיידר ל.. בנות

בתקופת שלטון הקומוניסטים החל מצב היהדות בעיר ניקולייב, כמו בכל ערי רוסיה- להתדרדר.
השלטונות אסרו ללמד את הדור הצעיר את התורה וניסו לעשות הכל כדי שהילדים יגדלו כקומוניסטים. בנות העיר היהודיות הסתובבו חסרות מעש ואחת הבחורות הבוגרות בעיר החליטה לעשות משהו שישפיע לטובה ויסדה כיתת חיידר לבנות שנקראה "תפארת בתולות". בכיתה זו למדו הבנות בסתר לשון הקודש, חומש ושאר לימודי יהדות. היה זה מעשה מסוכן שכן אנשי המשטרה החשאית חיפשו בכל עת את אלו שלומדים ומלמדים תורה. אולם הבנות ידעו שזו הדרך היחידה להדריך את הילדות בדרך התורה שתלווה אותן כל ימיהן.


כשהשמחה מתנגנת

בעיר ניקולייב התגוררו מספר משפחות שהיו בעלות חוש וזיקה מובהקת לנגינה . משפחות אלו הלחינו ניגונים שהתחבבו על אדמורי חב"ד והחסידים ונכנסו עד מהרה לאוצר ניגוני חב"ד. המאפיין העיקרי של ניגוניי ניקולייב היו העמקות והכיסופים שהשתלבו בשמחה הפנימית ערבה ומתוקה. באחת מהמכתבים ששלח הרבי לחסיד ר' בצלאל אלטהויז שהיה יליד העיר ניקולייב מאחל לו הרבי ברכה להצלחה בפרנסה ובשורות טובות "...ובשמחה כמנהג ניקולייב ואנשיה מאז..".
החסיד ר' ישעיה גרליק תיאר כיצד נכח בשעת הלחנת ניגון חדש ע"י ה"בעל מנגן" ר' שלום חריטונוב:
"היה זה בביתנו כאשר ישב (ר' שלום) ולמד חסידות עם אבי. לפתע אמר לאבי: 'ברגע זה עלה במוחי ניגון חדש'. הוא החל לנגן את הניגון, הוא שינה פה ושם עד שלבסוף יצא ניגון חסידי, שאחר כך שמעתי אותו פעמים רבות מושר בהתוועדויות חסידים".
עד היום אפשר לראות בספר הניגונים מספר גדול ביותר של ניגונים אותם הלחינו ולימדו משפחות המנגנים מניקולייב, ובימי שמחה, חגים, ומועדים, שבתות והתוועדויות אנו שרים אותם.

והיום...

היום גר ופועל בניקולייב שליח הרבי הרב שלום גוטליב עם משפחתו.
בניקולייב היהדות החסידית שוקקת חיים כיאה לעיר בה נולד וגדל הרבי. גנים, בית ספר, בית כנסת, שיעורים ופעילויות סביב מעגל השנה הם דבר שבשגרה.ושוב יודעת עיר החוף החסידית מהו אור ומהי שמחה יהודית אמיתית.

עיר החוף החסידית- ניקולייב - חלק א'



קולות ניגון משתפכים וקול לימוד תורה התמזגו להם עם קולות התנפצות הגלים במזח. וביום י"א בניסן התרס"ב עת נשמע קולו העדין של תינוק חדש שנולד, החלה לזרוח שמשו של מנהיג דור הגאולה- הרבי.
בואו ונצא לטיול היסטורי קצר בעיר בה נולד וגדל הרבי, עיר החוף והשמחה- ניקולייב.

על שפת הים

העיר ניקולייב שוכנת בדרום אוקראינה על שפת הים השחור במקום בו נשפכים שני נהרות- בוג ואינגולה. העיר הוקמה בשנת תקמ"ח ומאז שנוסדה גרו בה יהודים.
בשנת התקצ"ד גורשו היהודים מניקולייב ורק משפחה יהודית אחת הורשתה להישאר בה. הייתה זו משפחתו של ר' שלמה ישעיה רפאלוביץ- קבלן אוניות מפורסם שהביא תועלת רבה לממשלה.
לאחר השתדלות הצליח ר' שלמה ישעיה לאשר גם את מגוריהם של עוזריו ועובדיו הרבים במספנות, וכך עם השנים החזיר לניקולייב את החיים היהודיים בה ע"י שלקח עובדים יהודים רבים.
אט, אט התגבשה העיר הנמל קהילה קטנה, ומשהותר ליהודים באופן רשמי לשוב ולהתיישב בה גדלה הקהילה ומנתה כ20000 איש.
רוב יהודי העיר לא השתייכו לחסידיות חב"ד דווקא אולם כיוון שבמשך תקופה ארוכה רבני העיר ומנהיגיה נמנו על חסידי האדמורים הרי שהדבר השפיע על שאר אנשי הקהילה עד שניקולייב נחשבה לאחר שנים כאחד המרכזים החשובים לחסידי חב"ד.

על קידוש ה'

משך השנים עברה הקהילה היהודית בניקולייב תקופות של צער וכאב לצד תקופות של פריחה ושגשוג.
הפוגרומים והמלחמות לא פסחו עליה ואלפי יהודים נהרגו אך ורק בגלל שהם יהודים.
גם לאחר לידתו של הרבי כאשר היה עדיין ילד קטן התרחש פוגרום ורבים מאנשי הקהילה היהודית התחבאו יחד במרתף חשוך שהוכן לשם כך מראש. הילדים הקטנים הגיבו כמובן בבכי ובצעקות והרבי שהיה אז רך בשנים עבר ביניהם, הרגיע אותם וחילק להם סוכריות וממתקים.
בעת שהשתוללה מלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים את ניקולייב אולם לאחר תקופה קצרה שוב השתלטו עליה הרוסים.
משך תקופה ארוכה היו מלחמות פנימיות בין כנופיות רשע רוסיות- ה'אדומים' וה'דינקינים'. וכמובן שהיהודים היו לקורבן. בימים אלו שדדו וחמסו את אנשי הקהילה ורק בעזרת שמיים ואחדות פנימית ששרה בין המשפחות הצליחו לעבור את הימים הקשים, למרות האבדות הרבות בנפש וברכוש.
בקיץ של שנת התש"א החלו הגרמנים בכיבוש שטחים מרוסיה והתקרבו לניקולייב. יהודי העיר ארזו מעט מטלטלים והחלו לברוח על נפשם, ואכן תוך זמן מועט כבשו הגרמני את ניקולייב, אספו את היהודים הרבים שנשארו בה ולאחר צעידה של כ15 קילומטר הרגו את כולם וקברו אותם בבורות ענק.
רק לפני מספר שנים הוקמה מצבה בה הונצחו יהודי ניקולייב- יהא זכרם ברוך.

לחיים !!



היה זה עוד ערב שגרתי למדי בביתנו. הקטנים כבר התארגנו לשינה, הגדולים עדיין ישבו על שיעורי הבית, אני למדתי למבחן שיערך למחרת -עם חברה ואמא כהרגלה מימים ימימה- "משנכנס אדר מרבים באפיה". ריחות עוגיות ומיני מתיקה התפשטו בבית והשרו על כולנו אוירה פורימית ביותר. אבל משהו בכל זאת היה חסר לנו בשביל הרגשה של "ערב פורים אמיתי" אך אף אחד מאתנו לא דיבר על כך.
כניסתו של אבא הביתה והסתודדותו עם אמא במטבח נטעו בנו תקווה שלא נכזבה.
לאחר מספר דקות שמענו את אבא גורר את הסולם ובן רגע נעמדו הכן, מחויכים מאוזן לאוזן תחת הכניסה לעליית הגג שבביתנו.
"אני רואה שאתם נמרצים ורעננים להתחיל בעבודה"- קרץ לנו אבא תוך שהוא מטפס במדרגות הסולם ופותח את הדלת. אט, אט הזיז אבא את החפצים שחסמו את המעבר ולאחר חיפוש קל מצא את אשר חיפש. בזהירות הוא הוציא מיכל גדול והושיט אותו לחיים.
"קח אותו לאט ובטוח למטבח"- בקש אבא ושוב נכנס בכדי להוציא מיכל נוסף אותו לקחתי אני- לאט ובזהירות כמו שאבא ביקש. אמא הספיקה לשטוף ידיים ולהוציא לנגד עיננו הנדהמות כ30 בקבוקונים חדשים מזכוכית. "טבולים כשרים למהדרין"- חייך אלינו חיים שהיה שותף גם הוא בסוד העניינים.
אבא ניגש לאחד המכלים ופתח אותו בזהירות ריח חזק ומשכר התפשט סביב, ריח היין המוכר לנו מערב פורים של כל שנה.
אבא ברך הגפן וטעם, הוא מזג גם לאמא ואחר כך לכולנו, "בה הצליח, עוד שנה של מסורת מבית סבא..."
שלומית חברתי עמדה כל העת מביטה בנו ולא מבינה כמעט כלום מהמתרחש סביבה, אך לאחר הלגימה המשותפת הכל כבר היה ברור.
סבא של אבא זכרונו לברכה היה בעל יקב גדול באירופה. משך כל השנה היקב המה אנשים שבאו מכל רחבי הארץ לטעום, לבחור ולקנות חביות יין משובח אולם שיא השמחה מבחינתו של סבא היה בפורים.
הוא הכין מבעוד יום כמות עצומה של בקבוקי יין אותו הוא עצמו הכין וחילק אותם לכל בני הקהילה.
המסורת המשיכה למרות המלחמה העצובה שקטעה אותה למשך מספר שנים, לנו אמנם אין יקב אבל בערב פסח אבא קונה כמות עצומה של ענבים. אנחנו שוטפים אותם בזהירות, מוסיפים להם סוכר ומשאירים אותם למספר שבועות לתסיסה קצרה. לאחר מכן כשהיין כבר הספיק לקבל צבע אדום כהה, אבא ואמא מסננים את היין לתוך המכלים האלו, ומשאירם אותם סגורים עד..... פורים. מכל אחד נישאר לפסח- יין מהודר ל4 כוסות.
עכשיו כולנו נמלא את הבקבוקים ביין אדום ומתוק ואותם נחלק לכל קרובי המשפחה והידידים – המחכים ליין של אבא כמידי שנה.

עבר מפואר והווה משופע ביין משובח.

אין לך משקה שהיה חביב ונערץ כמו היין וזאת בשל טעמו הטוב והרגשת השמחה שהוא מעורר. היין מקובל בכל רחבי תבל כמשקה חגיגי המוגש במסיבות , סעודות רעים ואירועי שמחה ומשוררים דגולים בכל הדורות כתבו לו שירי הלל ושבח.
כבר בימים קדומים מלא היין תפקד חשוב. נוח- כשיצא מהתיבה ניגש לטעת כרם ענבים כדי להכניס קצת חדווה וחיות לעולם השמם והקודר שמצא סביבו. מלכיצדק מלך ירושלים קידם את אברהם אבינו ששב כמנצח ממלחמת המלכים- בלחם ויין, ובבית המקדש הווה היין מרכיב חשוב בסדר הבאת הקורבנות.
עד היום אנו מקבלים את פני המלכה- שבת בקידוש על היין, ונפרדים ממנה- בהבדלה על יין.
התינוק היהודי "זוכה" לטעום מהיין כבר ביום השמיני ללידתו- בשעת ברית מילה, וכל חתן וכלה מתברכים 7 ימים ב"שבע ברכות" הנאמרות על היין.
מי מאתנו לא זוכר את 4 כוסות בליל הסדר אשר כל יהודי דואג לבחור בעבורם יין אדום ומשובח במיוחד? ופורים?---- אין צורך כלל להזכיר לנו שחלק נכבד מה"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" נזקף לזכות היין.
והנה למרות שהיהודי שותה יין לעתים כה קרובות ומקיים על ידו מצוות רבות וחשובות, עם כל זה שתיית היין לא הפכה להרגל שמביא לשכרות אצל היהודים, ולהפך, שלמה המלך הזהיר אותנו במשלי:
"לץ היין הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם". מה ביין הופך אותו למבוקש אך גם מסוכן לאדם?

נכנס יין יצא סוד...

כאשר הענבים התמימים- מהם מיצרים את היין נשארים "לנוח", הסוכר הרב שהם מכילים גורם לתסיסה גדולה אשר כתוצאה ממנה הסוכר שבענבים נהיה לכוהל ולדו תחמוצת הפחמן. ככל שיש כמות גדולה יותר של כהל ביין הוא חזק, משכר ומשפיע על האדם ששותה אותו.
כאשר אדם שותה כמות קטנה של משקה עם כוהל הוא משפיע עליו להרגשת שמחה ועליצות ואפילו הזרמת אנרגיה וחיות. אולם ככל שהגוף מקבל כמות גדולה יותר הכוהל משפיע עליו לרעה עד כדי שיכרון, טשטוש חושים והחלשת הגוף. האדם שמתמכר לשתיית משקה משופע כוהל מנסה להטביע את יגונו וצרותיו בכמויות המשקה אך גם מאבד עם הזמן את צלם האנוש שבו, בריאותו וממונו. זמן רב ביותר נדרש על מנת לצאת מהרגל שלילי של שתיית יין לשכרה. יהודים בכל הדורות- למרות ששמשו כבעלי בתי מרזח וכיצרני יין מעולים נזהרו מאוד משתית יין לשכרה ובכך נענו לאזהרת חז"ל:
"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין".

הגפן והיין כמשל.

ככל שהיין מתיישן הוא משתבח ונעשה טוב יותר וזו רק אחת הסיבות לכך שהתורה והעוסקים בה נמשלו לגפן. כי ככל שיהודי לומד יותר תורה וככל שהוא מזקין יותר הוא מעשיר את אוצר ידיעותיו קונה חכמה ומשביח.
את היין אין צורך לאחסן בכדים מזהב ומכסף- ההפך הוא הנכון, כלי החרס הפשוטים הם המתאימים ביותר לשמירתו ולהשבחתו- כך דברי התורה אינם מתקיימים אלא בענווים ובשפלי רוח שבישראל. ואין לנו אלא לחכות לטעימה מהיין המשומר- המיוחד במינו אותו יגישו לנו בסוכת עורו של לויתן- בביאת משיח נאו!.

להגיע לירח



שעת לילה מאוחרת, סיימתי זה מכבר לקרא קריאת שמע ובדרכי למיטה אני ניגש לחלון כדי להגיף את התריס. הצצה חטופה החוצה והבטה בשמיים זרועים כוכבים מעלה חיוך על שפתי.
"מה רבו מעשיך ה'" אני אומר לעצמי שעה שעיניי מחפשות את הירח. הנה הוא, מאחרי הבניין הוא מציץ לו בעדינות חיוורת. צורתו כבננה צרה והוא נראה כמנופף לי לשלום ואומר בחיוך שכמעט נעלם: "אני ממשיך בטיול הרגיל סביב כדור הארץ, נתראה בעוד מספר ימים."
אני נפרד ממנו לשלום ונכנס לישון, מספיק לברך המפיל ולחשוב כמה שורות בתניא והנה... אני טס לי בטיל ענק על כנפי החלום לכיוון ה... ירח.

המאור הקטן

מי מאיתנו לא מכיר את המדרש על שני המאורות- שמש וירח שנבראו בגודל שוה? אנחנו גם זוכרים כיצד באה הירח לריבון העולם ואמרה לו שאין זה נאה ששני מלכים ישמשו יחד ואכן הקב"ה גזר עליה להקטין את עצמה. ומאז, הירח נתמעט ונשאר הקטן מבין 3 גרמי השמיים המוכרים לנו ביותר: שמש, כדור הארץ וירח.
הירח אינו גוף לוהט ומפיץ אור כדוגמת השמש והכוכבים, אלא הוא גרם שמימי עשוי מחומרים מוצקים הדומים לחומרים מהם עשוי כדור הארץ. ובכל זאת אנו בכדור הארץ מקבלים מאורו כמעט בכל לילה בו העננים לא מסתירים אותו וזאת משום שקרני השמש הנשלחות לכיוונו ומאירות אותו, נשברות עליו ומוחזרות ממנו אל החלל. וכיוון שמרחק הירח מכדור הארץ הוא "רק" 384,400 קילומטרים, (מרחק יחסית קטן לגרמי השמים ולכוכבים בחלל החיצון) הרי שקרני השמש המוחזרות לחלל מגיעות אל כדור הארץ- לשימושנו.
לאחר עבודת מחקר מעמיקה הסיקו המדענים כי רק אם יתמלא החלל ב465,000 ירחים מלאים שיתנו אור לכוון כדור הארץ יגיעה אורם לעוצמת אור השמש!

סיבובים בחלל

כמו שאנו רואים הירח מתחיל את הלילה בצד אחד של ביתנו ומסיים אותו בצידו השני וזאת משום שהוא כל הזמן בתנועה. (הירח, לא הבית)
הירח מסתובב סביב עצמו כאשר כל מחזור סיבוב הוא יממה, כך שתוך 24 שעות משלים הירח סיבוב אישי של עצמו. באותו זמן הוא גם מסתובב סביב כדור הארץ במהירות של קילומטר לשניה וסיבוב זה אורך לו חודש. זוהי הסיבה בשלה בשפת הקודש חודש מכונה ירח, שכן תחילתו וסיומו של חודש נקבעים על פי סיבובו של הירח.
למרות שהירח הוא עגול ומסתובב סביב עצמו וסביב כדור הארץ כל הזמן, אנו רואים רק צד אחד של הירח. צידו השני מופנה לכיוון החלל החיצון ומכדור הארץ אין אפשרות לראות אותו בשום אופן.
בזמן המולד, כאשר הירח נמצא בין השמש ובין כדור הארץ אין אנו יכולים לראותו שכן מחציתו הפונה אלינו שרויה כולה בצל, אולם תוך יום ויומיים הוא מתקדם מעט במסעו לכוון מזרח ומחציתו המוארת על ידי השמש מתגלה אלינו ומאירה לנו בלילות. ככל שימשיך הירח במסעו כך נראה חלק גדול שלו מואר.
במחצית החודש הירח נמצא בדיוק מול השמש כשביניהם עומד כדור הארץ ועל כן אנו רואים אז את כל מחציתו המופנית אלינו מוארת, והוא נראה כעיגול שלם.





עולם השממה

משך אלפי שנים הביטו בני האדם מכדור הארץ בירח ולא ידעו מה מתרחש עליו. בשנת 1610, הפנה חוקר בשם גלילאו גלילאי טלסקופ לכוון הירח ועמד מול הנגלה לעיונו המום ונפעם, הוא ראה מולו כדור ענק הדומה לכדור הארץ ובו הרים, בקעות ושטחים ענקיים שנראו כימים ואוקיינוסים.
גלילאו וחוקרי הירח שבאו אחריו דימו בליבם כי הירח הוא עולם חי בו מתהלכים בעלי חיים ויצורים שונים וצומחים בו צמחים. אולם אט, אט שוכלל הטלסקופ, לחלל נשלחו לוויינים ומצלמות ומעל כל צל של ספק הוכח שהירח הוא עולם שומם, מים לא זורמים בו, רוח לא נושבת בו ואף יצור חי לא מתהלך או צומח עליו.
מה שכן גילו החוקרים שפני הירח מכוסים בהרים גבוהים ועצומים כאשר ברבים מהם נפער לוע ענק המזכיר מאוד את לוע הרי הגעש. המדענים שהמשיכו לחקור ולבדוק את הירח ערכו רישום ומיפוי מדויק מאוד של פניו וקראו לכל אזור בו בשם, כך אפשר למצוא במפות ירח את 'הרי אלטי', 'הרי הפנינים', 'ים השאננות', 'אגם החלומות' ועוד כהנה וכהנה שמות מוזרים..

מזג אוויר ירחי

את הביטוי "מזג אוויר" כלל לא מתאים לצרף ל'ירח' שכן על הירח אין אויר. כוח המשיכה של הירח הוא קטן ביותר כך שאין באפשרותו למשוך לעברו ולהחזיק סביבו שכבת גזים.
זו גם הסיבה שאדם שמשקלו על כדור הארץ הוא 60 ק"ג ישקול על הירח רק 10 ק"ג, האדם השמן ביותר יוכל לקפץ כאילה פזיזה בקלילות, ואדם צנום וחלש יוכל להרים משא כבד ביותר שעל גבי אדמת כדור הארץ לא יכול היה אפילו להזיזו.
גם הטמפרטורה על הירח משונה ביותר שכן בעוד שצידו האחד הפונה לכוון השמש ומקבל ממנו קרניים מגיע ל134 מעלות חום, באותו זמן בדיוק בצידו השני- החשוך הטמפרטורות מגיעות ל-179 מעלות.

משך שנים רבות חקרו המדענים את הירח, בדקו אותו ואף הצליחו לעלות לבקרו. על 'טיולי ' האדם על הירח בעזרת ה' נספר בשבוע הבא.