מנחם עמד בפתח היכל הישיבה כהבעת תדהמה משוכה על פניו והוא מהרהר בפליאה:
"הן רק לפני כשבועיים הסתיימה תקופת 'בין הזמנים' והלימודים בכל הישיבות חודשו כשהתלמידים הצעירים משקיעים את מרצם ושמחתם בעמל התורה, אבל מה קורא כאן? מדוע היכל הלימוד ריק? הרי זו שעת סדר ערב היכן כולם?"
מנחם הביט לצדדיו כשהוא מחפש מישהוא שיוכל לענות על שאלתו.
"סליחה"- הוא פנה לאחד התמימים שעברו במקום, יש לך אולי מושג היכן כולם?
ו… למה לומדים כאן עכשיו?"
"ברור ומובן, מה בכלל השאלה? יום חג הוא לנו היום! יום ייסוד ישיבת 'תומכי תמימים' והתלמידים והצוות ירדו לחדר האוכל הגדול להתוועדות חסידית. הי. אתה מוזמן כמובן, בו איתי.." השיב לו הבחור בנימה ידידותית תוך שהוא טופח על שכמו בחביבות.
מנחם לא חשב פעמיים.
הוא כבר מכיר את מזג האוויר החבד"י מצוין, ויודע שהתוועדות בישיבה פירושה הרבה שמחה, סיפורים והתעוררות, מה עוד שזו כעין התוועדות "יום הולדת לישיבה".
ללא היסוס קיבל את הזמנת הבחור וירד איתו לחדר האוכל.
מזל טוב כפול ביום אחד
את הדרך הקצרה לחדר האוכל ניצל הבחור החביב וסיפר למנחם על ייסוד הישיבה:
בליל ט"ו באלול, באמצעה של סעודת הנישואים של הרבי הריי"צ (הרבי הקודם- רבי יוסף יצחק) הסתובב אביו- הרבי מוהרש"ב (האדמו"ר רבי שלום דובער) בין הנוכחים בסעודה, אמר איתם 'לחיים' וברך כל אחד בברכות מפליגות לפי המצטרך לו.
באמצע הסעודה הכריז פתאום הרבי מוהרש"ב, שבעוד שלושה ימים יודיע לכל החסידים ברבים דבר שליחות בשם כ"ק רבותינו הקדושים, דבר שליחות כה חשוב הנוגע לחסידים בפרט ולכל עם ישראל בכלל לדורותיהם!
דבריו של הרבי, שנאמרו בהתרגשות רבה עוררו התעוררות בקהל החסידים שהחל לספור את השעות וציפה לשמוע על השליחות החשובה.
ואכן, כבר בחצות היום שלמחרת קרה הרבי לוועידה שמנתה כ50 איש מבחירי הרבנים, זקני החסידים והגבירים של אנ"ש והודיע להם על ייסוד ישיבה חדשה "ישיבת תומכי תמימים ליובבאוויטש" אשר החידוש הגדול שבה יהיה תוספת שעול לימוד חסידות בנוסף לשעות לימוד הנגלה הרגישות בשאר הישיבות.
באותה הזדמנות אמר הרבי מוהרש"ב גם מאמר בו הסביר את מהות ויסוד תורת החסידות כמו שגילה הבעל שם טוב, את חידושיו של המגיד ממעזריטש והאורות שהאירו בה אדמו"רי חב"ד לדורותיהם.
נאומו של הרבי עשה רושם אדיר על הנאספים וכולם כאחד הודו לו בהתרגשות ובשמחה רבה.
גשמיות ורוחניות על שולחן אחד
חדר האוכל של הישיבה היה חגיגי מתמיד, על השולחן הגדול המכוסה במפת השבת הוצבו קערות מלאות כל טוב, בקבוקי שתיה וכמובן 'משקה'.
כיסא הוסט הצידה ומשהוא פינה לו מקום ליד המשפיע. מנחם הביט סביבו וראה את כל תלמידי הישיבה שקועים בניגון דבקות שנוגן בקול. בזווית העין שם לב גם לראש הישיבה, למגידי השיעורים ולמשגיחים היושבים גם הם סביב. "שבת אחים גם יחד" אמיתי.
מנחם סקר את השולחן בפליאה. זו לא הפעם הראשונה שהוא משתתף בהתוועדות בישיבה, אך שולחנות מלאים באוכל? כיבוד בשפע בהתוועדות? דבר כזה הוא מעולם לא ראה.
"השקעתם כמו לכבוד יום טוב"- לחש מנחם לתמים שישב לידו מיד כאשר הסתיים הניגון, "לקחתם את יום ההולדת ברצינות, אה…?"- הוסיף בהומור.
אך חיש מיד שם לב כי לחישתו נקלטה באזני המשפיע שישב לידו והוא מיד זכה למענה:
"תאריך פתיחת הישיבה הוא כידוע ט"ו באלול"- החל המשפיע לומר את דבריו כשמסביבו משתרר שקט מוחלט.
"אך הלימודים בפועל החלו ביום י"ח באלול, יום הולדת המאורות הקדושים הבעל שם טוב והאדמור הזקן.
אם כן, ישאל השואל ובצדק, במה מתבטאת פתיחת הישיבה בט"ו באלול אם עיקר הלימוד החל שלושה ימים אחר כך?"
מנחם הנהן בראשו כשהוא משתדל לתפוס כל מילה.
אלא, שביום ט"ו באלול נפתח מטבח הישיבה, כדי שהתלמידים שיגיעו מערים אחרות ברוסיה יוכלו לאכול מבלי להזדקק לחסדי מארחים.
דבר זה היה חידוש גדול באותה תקופה, שכן אז אכלו תלמידי הישיבות 'ימים'- אצל בעלי הבתים בעיר בתורנות, ודבר זה השפיע לעיתים על סדרי הישיבה.
הרבי רצה שבישיבה יהיה סדר ותהיה משמעת, ולכן לא רצה לקבל תרומות , כדי שהתורמים לא יתחילו לחוות את דעתם בניהול הישיבה ולכן היו תקופות של לחץ וקושי כלכלי והרבי מהרש"ב היה בצער גדול מכך.
אמרה לו על זה פעם אימו הרבנית רבקה:
"מדוע עליך להצטער? מה שנאכל אנחנו בבית יאכלו הם בישיבה!"
וכך אכן היה, התלמידים שהתקבלו לישיבה פורנסו על ידי הרבנית רבקה שדאגה לכל מחסורם.
"זוהי הסיבה"- סיים המשפיע את דבריו כשהוא מביט על מנחם, "זוהי הסיבה בשלה החלטנו היום למלא את השולחן גם בגשמיות בשפע.
וכשהנפש הבהמית תהיה רגועה ושקטה, גם הנפש האלוקית תהיה פנויה 'לאכול' את המגיע לה…"
ישיבה חובקת עולם
התמימים שוב החלו בניגון והבחור שישב ליד מנחם הסביר לו שזהו ניגון אותו שרים לפני חזרת מאמר והוא מיוחס לרבי הרש"ב, מיד אחריו החלו לשיר ניגון נוסף אותו הכיר מנחם והצטרף לנגינה.
"גם ניגון זה הוא של הרבי הרש"ב"? שאל בלחש.
התמים שלידו הסביר לו שזהו ניגון הנקרא בשם "ביננוני" וחיבר אותו ר' אהרון מנקולייב שהיה מחסידי הרבי הריי"צ.
הרבי הריי"צ היה המנהל בפועל של הישיבה ובכל שנות חייו השקיע את כל כוחותיו על מנת שהישיבה תגדל ותצליח להעמיד גדודי חיילי בית דוד שילחמו את מלחמת ה' עד ביאת משיח.
הרבי הריי"ץ עודד פתיחת סניפים של הישיבה בכל מקום אפשרי, גם בתקופות הקשות ביותר בהן רדפו את המנהלים, המורים ותלמידי הישיבה, דרש הרבי לעבוד במסירות נפש ותחת כל ישיבה שנסגרה עודד הרבי לפתוח אחרת תחתיה.
מנחם הנהן בראשו.
הוא יודע שהרבי הרש"ב – מייסד הישיבה, והרבי הריי"ץ- מנהלה בפועל אכן הצליחו במטרתם.
הוא כבר הספיק לשמוע על עשרות סניפי ישיבת תומכי תמימים הממוקמים בארצות הברית, רוסיה, צרפת, קנדה, ברזיל, ארגנטינה וכמובן ארץ הקודש.
הוא כבר זכה לראות את החיילים- התמימים, בוגרי הישיבות כשהם ממשיכים ללחום את מלחמת ה' כשהם יוצאים לשליחויות קודש ברחבי העולם.
ועכשיו נותר לו רק לחכות ליום בו יראה את הגדודים המאומנים של תלמידי התמימים מתייצבים בשורה הראשונה ומקבלים את משיח צדקנו בשמחה!