אחר צהריים סתווי ורגיל, חני מורידה את הכביסה מהחבלים, אמא מקפלת ואני מכניסה אותה בזריזות לארונות.
-"ב"ה, עכשיו הבנים יוכלו לחזור לישיבות כשבאמתחתם כל הבגדים נקיים ומגוהצים"- אומרת אמא בהקלה, "השילוב של שמש סתווית מחממת ורוח קלילה עוזרים לנו מאוד"- היא מחייכת ומתיישבת על כיסא במרפסת לרגע קט של מנוחה, היא מביטה על הנוף הנשקף סביבנו וקוראת לנו בקול:
"חני, מיכל, באנה מהר, ראינה איזה מראה נהדר, בזריזות בנות, הן חולפות…"
רצנו למרפסת מסוקרנות ביותר, הספקנו לראות ענן אפור מהיר התקרב לכיווננו כשהוא אט אט מנמיך טוס ומסתובב סביב עצמו. קרני השמש נחסמו למספר רגעים ושוב צצו והתגלו במלא הדרן הסתווי.
"ציפורים נודדות"- מסבירה לנו אמא, "הבנים חוזרים לישיבה והן יוצאות לטיולים.." חייכה כהרגלה וציטטה את הפסוק השגור על פיה מספר ירמיה:
"גם חסידה בשמיים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה".. (ירמיהו ח' ז')
מה לעשות כשהקיץ נגמר?
אחת התופעות המופלאות ביותר אצל העופות היא היציאה לנדוד. מיד בסיומו של הקיץ כאשר העופות "מרגישים" ששעות האור מתקצרות, רוחות קלות מנשבות ומזג האוויר עומד להתקרר הן מתחילות להתארגן לטיול שנתי חוצה יבשות וימים.
העופות שבתקופת הקיץ נהנו ממזג אוויר נעים, שמש ואפשרות למצוא מזון בקלות ובמהירות יודעים שימי הקור מגיעים והאפשרות לשרוד בטמפרטורות נמוכות המלוות בגשמים ושלגים תהיה כמעט בלתי אפשרית. ועל כן הם עוזבים את האזור הצפוני של כדור הארץ ונודדים לארצות הממוקמות בדרומו של כדור הארץ, ארצות בהן יהיה מזג האוויר נוח למגורים ולמחיה.
בעשרות השנים האחרונות החלו צפרים וחוקרים במקומות שונים בעולם לצפות בעופות במשך תקופת הקינון, הדגירה והנדידה. דבר מעניין מאוד שהתגלה לכולם הוא כי לפני תקופת הנדידה נכרת התרגשות גדולה בקרב העופות, הם מצייצים, מתארגנים ללהקות וחלקם מתחילים לאכול כמויות גדולות, כדי לצבור בגופם שומן רב שיספיק להם לכל תקופת הנדידה עד שיגיעו למקום מבטחים.
מפה או מורה דרך?
לציפורים הנודדות ישנו מסלול כמעט קבוע והמקום ממנו הן יוצאות ואליו הן מגיעות כדי לבלות את מחצית השנה גם הוא בדרך כלל זהה למקום בו שהו בשנה הקודמת.
הציפורים כמובן לא לוקחות איתן מדריך או מפה ובחוש מיוחד שהקב"ה טבע בהן הן מוצאות את הדרך ואת המקום המדויק עליו עליהן להגיע.
המעניין הוא שלא תמיד הציפורים הבוגרות יוצאות בראש הלהקה למסע, לעיתים יוצאים דווקא העופות הצעירים שבקעו במהלך הקיץ בראש השיירה ואפילו קורה שהם לא מחכים ללהקה המבוגרת וממהרים לעזוב את ארץ מולדתם לפני הוריהם. ואף על פי כן הם מוצאים את הדרך ומגיעים למחוז חפצם.
לחוד או ביחד?
רוב העופות נודדים בלהקות גדולות כשהן צמודות אחת לשנייה וכן הן מצליחות להדוף את האוויר המתנגד לתנועתם ולעוף במהירות גדולה יותר . כאן בארץ אפשר לראות בעונה זו להקות גדולות של החסידות, אווזי הבר, השקנאים, העפרונים, הנחליאלים והזרזירים. רוב הלהקות מסודרות בצורה מופתית, יש מהן הנראות בצורת חץ בהן הציפור הראשונה מבקיעה את הדרך באוויר, האוויר מתפזר משני צידיה בצורת האות וי והעופות שאחריה מקבלים תוספת תנופה למעוף קל.אולם ישנם עופות המעדיפים לנדוד לבד כמו אדו החזה, הקוקיה, וחכליל הזנב.
מאיפה יש להם אומץ וכוח?
כדי לחצות את כדור הארץ ולגמה מרחקים גדולים של כ4000 ק"מ ועד 18000- כמו השחפית הארקטית הטסה לכל כיוון מרחק זה, צריך שיהיה לעופות מספיק כח ואומץ.
העופות הדואים בדרך כלל עפים ביום ונחים בלילה. הם מנצלים את קרני השמש המחממות את הארץ, וכשהאדמה שולחת זרמי אויר חמים הם פשוט תופסים עליהם טרמפ, מתרוממים בעזרתם מעלה וכשהם בגובה טוב הם תופסים זרמי רוח ואויר ודואים איתם לכיוון הרצוי ללא מאמץ. כאשר הם מאבדים גובה הם חוזרים על הפעולה שנית. כך במינימום מאמץ הם מתקדמים למחוז חפצם.
לעומתם הציפורים הקטנות משתדלות לנוח ביום ובבוא הלילה בו הציפורים הגדולות והטורפות נחות הן יוצאות למסע. בעת המסע הן משמיעות צווחות וקריאות וכך שומרות על קשר ביניהן למרות האפלה.
ישנן ציפורים האוכלות כמות גדולה לפני המסע ועפות במשך 30- 40 שעות רצופות, לעומת ציפורים הנוחתות מידי פעם כדי לאכול ולאסוף כח להמשך הדרך.
ארץ ישראל ממוקמת על ציר נדידת הציפורים. ובתקופת סוף הקיץ ותחילת הסתיו ניתן לראות ולשמוע להקות ציפורים הנפרדות מהאזורים המתקררים וחוצות את הגבול כשבליבן בודאי תפילה לבוראן שייתן להן את הכוח לחזור בעוד מחצית השנה- בימי האביב כשהן בריאות ושלימות.