האוטובוס עשה את דרכו באטיות, הכביש היה עמוס כל כך ועל כן כמעט ולא התקדמנו. שיירת מכוניות השתרכה מלפנינו ומאחרינו, צפירות הנהגים הממהרים נשמעו היטב ואפילו יושבי האוטובוס החלו לרגון ולהתלונן על העיכוב הצפוי להם.
ואילו אנחנו ישבנו במקומותינו מביטים מבעד לחלונות הגדולים ומרותקים למראה עיננו.
מבעד לזכוכית נשקפה לה ירושלים, שכונות הצפון שלה פרושות מולנו, בניינים רבי קומות, עצים גבוהים וחסונים ומבנים מרשימים ומיוחדים.
"הנה 770 של ירושלים"- קראה נחמי בהתרגשות, "והנה בית הכנסת הגדול של בעלז"- הוסיף דודי, עוד קצת קדימה, האוטובוס ממשיך במעלה הכביש ושוב שמוליק מעדכן את כולנו- "הבניין של מגן דוד, יו...כמה אמבולנסים בחניה".
סוף סוף הגענו לתחנה המרכזית, ילקוטים על כתפינו מצלמה ביד ואנחנו מסתכלים סביבנו בבלבול. "אמא, זאת ירושלים, היא ענקית, תראי כמה אוטובוסים יש כאן לכל מיני מקומות, אז לאן נוסעים היום?"- תרגמה נחמי את רחשי ליבנו למילים פשוטות.
אמא צעדה לכוון הרמזור ועברה איתנו את הכביש, לאחר הליכה קצרה הגענו לתחנת מוניות.
"ירושלים אכן גדולה, שכונות רבות מאוכלסות באלפי תושבים, בתי כנסת, ישיבות, בתי ספר פארקים וגנים ועוד הרבה מקומות מעניינים יש בה בירושלים של היום. אך אני אקח אתכם קצת אחורה, היום נערוך הכרות קצרה עם ירושלים העתיקה- ירושלים של פעם."
ירושלים- חומה סביב לה
הנסיעה הקצרה ברחובות שוקקי חיים ופעילות הסתיימה ליד חומה גבוהה ששער ענק פעור בה ואמא מיד הסבירה לנו שהעיר העתיקה של ירושלים-אשר כבר מימיו של דוד המלך שמשה כעיר הבירה של ישראל, מוקפת חומה גבוהה שנבנתה כמעת כולה ע"י הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון בשנים 1535- 1538, אך אפשר לראות בה גם שרידים הקיימים בה עוד מתקופת בית שני שנבנו בימיו של הורדוס. אורכה הכולל של החומה הוא כמעט 4 קילומטרים ויש בה עשרים וארבע מגדלים, ששימשו כמגדלי צפייה והגנה לעיר מפני אויבים ושמונה שערים אשר בימים עברו היו נסגרים בכל לילה מחשש להתנפלות שודדים ורוצחים.
השער הראשי והמרכזי ששימש ומשמש כמעבר בין העיר העתיקה והחדשה הוא שער יפו שבחומה המערבית.
ליד השער נגלתה לעינינו מצודה מרשימה ועתיקת ימים. אמא הסבירה לנו שהיא נקראת בטעות- מצודת ציון ולה שלושה מגדלים אשר אחד מהם נקרא בפי אנשי ירושלים- מגדל דוד.
ובתוך החומה..
עם כניסתנו לתוך החומה הרגשנו כאילו נכנסנו לעולם אחר. בכל חושינו קלטנו את השינוי המדהים בין העיר שמבחוץ לזו שבפנים. השלווה והקסם הרוחני הורגשו באוויר, הריחות, הבתים הנמוכים והמדרכות המרוצפות באבן, אפילו האנשים נראו פתאום אחרת ובליל שפות נשמע לאוזנינו.
שני רחובות ארוכים ומרכזיים חוצים את העיר העתיקה לאורך ולרוחב ויוצרים בה ארבע רבעים- היהודי, המוסלמי, הנוצרי והארמני.
אמא ספרה לנו שעד לפני כ60 שנה התנוססו ברובע היהודי בתי כנסת הדורים ועתיקים, שקירותיהם היו ספוגים בתפילות , דברי תורה הלכה ואגדה ובכי של שמחה וצער, המפורסמים שבהם – חורבת ר' יהודה החסיד, בית הכנסת של רבי יוחנן בן זכאי ובית הכנסת של ניסן בק.
כשכבשו הירדנים את ירושלים בשנת התש"ח הם שדדו אותם, הרסו והחריבו וכשברוך ה' חזרנו לירושלים ניסו לשחזר ולשקם את חלקם של המקומות הקדושים וההיסטוריים האלו.
הקארדו
לאחר הכניסה לעיר העתיקה מצאנו את עצמנו ברחוב הראשי המוליך מזרחה, לעבר הרובע היהודי והכותל המערבי. אמא החלה לצעוד בסמטה ואנחנו אחריה מלטפים בעינינו את האבנים ומתעכבים לקרא את שמות בתי הכנסת והישיבות המופיעים בצורה ברורה לאורך כל הדרך. כניסה צרה מכאן, מדרגות צפופות משם והנה מצאנו את עצמנו עומדים במרכזו של הרובע – בקארדו.
הקארדו היה רחובה הראשי של ירושלים בימי השלטון הרומי והביזאנטי. הוא חצה את העיר העתיקה כולה מצפון לדרום, משער שכם לשער ציון ובאותם זמנים שימש כעין מרכז מסחרי מפואר. בתקופות מאוחרות יותר חשיבותו פחתה ורק לאחר שחרור ירושלים מידי הירדנים הרחוב שופץ והפך לאתר מרכזי ומושך תיירים. בסוף הקארדו יצאנו לרחוב היהודים והמשכנו דרך רחוב השלשלת לכוון המדרגות שיובילו אותנו לכותל המערבי. מולנו נגלה מחזה מרגש הכותל המערבי עומד במלא הדרו והרחבה שלפניו מלאה ביהודים עומדים ומתפללים לבוראם. לא המשכנו להביט סביב, התעלמנו ממראה ירושלים הפרוס לנגד עינינו וחיש קל שעטנו קדימה.
הר הבית
כבר מינקות כולנו יודעים שבתוך חומות העיר העתיקה שוכן גם ההר הקדוש והמפורסם- הר המוריה שעליו עמדו במלא הדרם משך מאות בשנים שני בתי המקדש. גובהו של ההר כ600 מטר והוא מקפל בתוכו שרשרת של סיפורים ואירועים כבר מתקופתו של אברהם אבינו.
זה המקום בו עקד אברהם את יצחק, זה המקום בו חלם יעקב את חלומו וכאן בנה שלמה את המקדש הראשון שעמד משך 410 שנה ולאחר הגלות בנו בו גולי בבל את המקדש השני שעמד 420 שנה.
טיטוס הרשע הפך את המקום לשדה טרשים שומם ומוזנח כשרק קיר אחד נשאר לפליטה מהחצר שהקיפה את בית המקדש והוא עומד על תילו עד עצם היום הזה ושואב לתוכו את תפילות עם ישראל הזועק לגאולה.
ואנחנו- עומדים עכשיו למרגלות אותו כותל, סידור בידנו ואנחנו כבר בעיצומה של תפילת מנחה. השמש שולחת קרניים אחרונות, נפרדת מעיר הקודש ירושלים ולוחשת לה דברי נחמה : נפגש מחר בבוקר ירושלים, אך את כבר תהיה בנויה.
ואילו אנחנו ישבנו במקומותינו מביטים מבעד לחלונות הגדולים ומרותקים למראה עיננו.
מבעד לזכוכית נשקפה לה ירושלים, שכונות הצפון שלה פרושות מולנו, בניינים רבי קומות, עצים גבוהים וחסונים ומבנים מרשימים ומיוחדים.
"הנה 770 של ירושלים"- קראה נחמי בהתרגשות, "והנה בית הכנסת הגדול של בעלז"- הוסיף דודי, עוד קצת קדימה, האוטובוס ממשיך במעלה הכביש ושוב שמוליק מעדכן את כולנו- "הבניין של מגן דוד, יו...כמה אמבולנסים בחניה".
סוף סוף הגענו לתחנה המרכזית, ילקוטים על כתפינו מצלמה ביד ואנחנו מסתכלים סביבנו בבלבול. "אמא, זאת ירושלים, היא ענקית, תראי כמה אוטובוסים יש כאן לכל מיני מקומות, אז לאן נוסעים היום?"- תרגמה נחמי את רחשי ליבנו למילים פשוטות.
אמא צעדה לכוון הרמזור ועברה איתנו את הכביש, לאחר הליכה קצרה הגענו לתחנת מוניות.
"ירושלים אכן גדולה, שכונות רבות מאוכלסות באלפי תושבים, בתי כנסת, ישיבות, בתי ספר פארקים וגנים ועוד הרבה מקומות מעניינים יש בה בירושלים של היום. אך אני אקח אתכם קצת אחורה, היום נערוך הכרות קצרה עם ירושלים העתיקה- ירושלים של פעם."
ירושלים- חומה סביב לה
הנסיעה הקצרה ברחובות שוקקי חיים ופעילות הסתיימה ליד חומה גבוהה ששער ענק פעור בה ואמא מיד הסבירה לנו שהעיר העתיקה של ירושלים-אשר כבר מימיו של דוד המלך שמשה כעיר הבירה של ישראל, מוקפת חומה גבוהה שנבנתה כמעת כולה ע"י הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון בשנים 1535- 1538, אך אפשר לראות בה גם שרידים הקיימים בה עוד מתקופת בית שני שנבנו בימיו של הורדוס. אורכה הכולל של החומה הוא כמעט 4 קילומטרים ויש בה עשרים וארבע מגדלים, ששימשו כמגדלי צפייה והגנה לעיר מפני אויבים ושמונה שערים אשר בימים עברו היו נסגרים בכל לילה מחשש להתנפלות שודדים ורוצחים.
השער הראשי והמרכזי ששימש ומשמש כמעבר בין העיר העתיקה והחדשה הוא שער יפו שבחומה המערבית.
ליד השער נגלתה לעינינו מצודה מרשימה ועתיקת ימים. אמא הסבירה לנו שהיא נקראת בטעות- מצודת ציון ולה שלושה מגדלים אשר אחד מהם נקרא בפי אנשי ירושלים- מגדל דוד.
ובתוך החומה..
עם כניסתנו לתוך החומה הרגשנו כאילו נכנסנו לעולם אחר. בכל חושינו קלטנו את השינוי המדהים בין העיר שמבחוץ לזו שבפנים. השלווה והקסם הרוחני הורגשו באוויר, הריחות, הבתים הנמוכים והמדרכות המרוצפות באבן, אפילו האנשים נראו פתאום אחרת ובליל שפות נשמע לאוזנינו.
שני רחובות ארוכים ומרכזיים חוצים את העיר העתיקה לאורך ולרוחב ויוצרים בה ארבע רבעים- היהודי, המוסלמי, הנוצרי והארמני.
אמא ספרה לנו שעד לפני כ60 שנה התנוססו ברובע היהודי בתי כנסת הדורים ועתיקים, שקירותיהם היו ספוגים בתפילות , דברי תורה הלכה ואגדה ובכי של שמחה וצער, המפורסמים שבהם – חורבת ר' יהודה החסיד, בית הכנסת של רבי יוחנן בן זכאי ובית הכנסת של ניסן בק.
כשכבשו הירדנים את ירושלים בשנת התש"ח הם שדדו אותם, הרסו והחריבו וכשברוך ה' חזרנו לירושלים ניסו לשחזר ולשקם את חלקם של המקומות הקדושים וההיסטוריים האלו.
הקארדו
לאחר הכניסה לעיר העתיקה מצאנו את עצמנו ברחוב הראשי המוליך מזרחה, לעבר הרובע היהודי והכותל המערבי. אמא החלה לצעוד בסמטה ואנחנו אחריה מלטפים בעינינו את האבנים ומתעכבים לקרא את שמות בתי הכנסת והישיבות המופיעים בצורה ברורה לאורך כל הדרך. כניסה צרה מכאן, מדרגות צפופות משם והנה מצאנו את עצמנו עומדים במרכזו של הרובע – בקארדו.
הקארדו היה רחובה הראשי של ירושלים בימי השלטון הרומי והביזאנטי. הוא חצה את העיר העתיקה כולה מצפון לדרום, משער שכם לשער ציון ובאותם זמנים שימש כעין מרכז מסחרי מפואר. בתקופות מאוחרות יותר חשיבותו פחתה ורק לאחר שחרור ירושלים מידי הירדנים הרחוב שופץ והפך לאתר מרכזי ומושך תיירים. בסוף הקארדו יצאנו לרחוב היהודים והמשכנו דרך רחוב השלשלת לכוון המדרגות שיובילו אותנו לכותל המערבי. מולנו נגלה מחזה מרגש הכותל המערבי עומד במלא הדרו והרחבה שלפניו מלאה ביהודים עומדים ומתפללים לבוראם. לא המשכנו להביט סביב, התעלמנו ממראה ירושלים הפרוס לנגד עינינו וחיש קל שעטנו קדימה.
הר הבית
כבר מינקות כולנו יודעים שבתוך חומות העיר העתיקה שוכן גם ההר הקדוש והמפורסם- הר המוריה שעליו עמדו במלא הדרם משך מאות בשנים שני בתי המקדש. גובהו של ההר כ600 מטר והוא מקפל בתוכו שרשרת של סיפורים ואירועים כבר מתקופתו של אברהם אבינו.
זה המקום בו עקד אברהם את יצחק, זה המקום בו חלם יעקב את חלומו וכאן בנה שלמה את המקדש הראשון שעמד משך 410 שנה ולאחר הגלות בנו בו גולי בבל את המקדש השני שעמד 420 שנה.
טיטוס הרשע הפך את המקום לשדה טרשים שומם ומוזנח כשרק קיר אחד נשאר לפליטה מהחצר שהקיפה את בית המקדש והוא עומד על תילו עד עצם היום הזה ושואב לתוכו את תפילות עם ישראל הזועק לגאולה.
ואנחנו- עומדים עכשיו למרגלות אותו כותל, סידור בידנו ואנחנו כבר בעיצומה של תפילת מנחה. השמש שולחת קרניים אחרונות, נפרדת מעיר הקודש ירושלים ולוחשת לה דברי נחמה : נפגש מחר בבוקר ירושלים, אך את כבר תהיה בנויה.