האדום, הקיצי והמרענן.

"עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום..." קולות שירה מלאו את האוטו הקטן שלנו. מדי פעם מישהו מתחיל לזמזם וכולנו מצטרפים אליו, אפילו פסוקים ומשניות כבר אמרנו יחד והאווירה נעימה כל כך.
כן, זו אחת הסיבות שאני אוהב את החופש. הוא אמנם לא ארוך כל כך, אבל שלושה שבועות מספיקים לנו בהחלט. אנחנו מבקרים את הדודים, מבלים קצת בים או בבריכה ואפילו יש לנו שבועיים של הנאה עם קייטנת גן ישראל.
היום בבוקר אבא הודיע לנו שאנחנו נוסעים לסבא וסבתא, ושכדאי לקחת כובעים ומצחיות כי סבא מתכנן לנו עוד סיור. סבא הוא אמנם מבוגר אבל הישוב בו גרים סבא וסבתא מטופח ומושקע ביותר. יש להם מספר מטעים משגשגים, רפת, בית חרושת ובית מלאכה. בכל ביקור אצל סבתא וסבא מחכה לנו הפתעה לימודית בטבע, וכולנו הסתקרנו לראות לאן יהיה הטיול הבא.
סבא קידם אותנו כשכובע רחב שוליים מונח על ראשו, סבתא כבר הכינה לנו בקבוקי מים קרים ופירות, כמה דקות של מנוחה וכבר מצאנו את עצמנו יושבים על הטרקטור ונוסעים לכוון השדות המקיפים את המושב.
מרחוק כבר יכולנו לראות מטע עם פרות גדולים על האדמה, גבעולים ארוכים שהחלו לאבד מצבעם הירוק השתרעו לכל עבר ותוך מספר שניות זיהינו את המקום- מיקשת האבטיחים.

האבטיח- תעודת זהות

האבטיח הוא צמח ממשפחת הדלועים הגדל על האדמה, גבעוליו בעלי קנוקנות ענפות המתפשטות על הקרקע לאורך של כ4 מטרים ועליו הגדולים שסועים לאונות צרות. פריו של האבטיח נקרא בלשון החקלאים- 'ענבה' ומשקלו מגיע ל 10 עד 20 קילוגרמים. האבטיח מצופה בקליפה ירוקה עבה וקשה ופריו עסיסי ואדום. בשל כך מרבים בחדשי הקיץ החמים לאכלו ולשבור בו את הצימאון, אולם חשוב לדעת שערכו התזונתי אינו רב כיון שיש בו יותר מ 90% מים.
מולדתו של האבטיח היא היבשת אפריקה החמה וממנה נדד האבטיח ליבשת אסיה הסמוכה. תנאי הגידול של האבטיח דורשים חום, שמש והרבה מאוד מים ועל כן מקומות אלו היו טבעיים ביותר לגידולו ולא נדרש מהתושבים השקעה רבה במיוחד. לארץ ישראל הגיע האבטיח ממצרים הסמוכה והוא נקלט והתאזרח בקלות. התושבים הישראלים קבלו אותו בחמימות והם מרבים לארח אותו על שולחנות האוכל בתור קינוח עסיסי ומרענן.

היסטוריה אבטיחית על קצה המזלג

האבטיח היה נפוץ גם במצרים כבר בתקופת השעבוד של בני ישראל. התורה מספרת לנו שאחרי יציאת ישראל מארץ מצרים ירד המן בכל בוקר לפתחי אוהלי ישראל והם טעמו בו כל מאכל אפשרי אולם קבוצה קטנה בעם לא הסתפקה בכך ובאה בתלונות למשה רבנו: "זכרנו את הדגה.. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים..". אותם מיני מאכלים המוזכרים בפסוק וביניהם האבטיח, לא היו מורגשים במן. הרמב"ן בפרושו על התורה מסביר שזו הוכחה מוחצת לכך שהאבטיח היה נפוץ ביותר במצרים והיה פרי זול ופשוט כמו שאר הירקות המוזכרים, ואפילו העבדים היהודים יכלו לאכל ממנו בשפע בכל עת שירצו.

האבטיח הצהוב.

האבטיח הצהוב ידוע בשמו העממי- מלון וגם הוא נמנה עם פירות הקיץ המרעננים. צורתו היא כדורית או מאורכת וצבע קליפתו נע בין גווני הצהוב, ירוק בהיר או אפילו אפרפר. ישנם מספר זנים של מלונים ואפשר להכירם לפי מירקם הקליפה וצבעה. הפרי הבשל מקבל צבע כתום צהוב והוא מכיל בתוכו גרעינים מאורכים. מלון בשל וטרי אפשר לזהות בקלות שכן הוא מדיף ריח מתוק ונעים במיוחד.

איך בוחרים אבטיח טוב?

כשישבנו על הטרקטור בדרכנו חזרה לביתה של סבתא אבא שגדל בעיר הגדולה סיפר לנו:
כשהיינו ילדים קטנים היה מגיע לשכונה בכל יום רביעי 'שמעון אבטיח'. לשמעון היתה משאית גדולה ופתוחה שעליה התנוססו בגאון מאות אבטיחים.
כולנו ידענו ששמעון נכנס לרחוב שכן שמענו את הכרוז "אבטיח על הסכין אדום ומתוק רבותי, אבטיח לשבת, לחג ולכל יום..."
אמא היתה שולחת אותנו עם סכין גדולה וכסף מזומן. שמעון היה בוחר אבטיח טופח עליו טפיחה אחת או שתיים וחורץ בו חריץ. מישהו מאיתנו היה מתנדב לטעום את החתיכה שהגיש לנו שמעון ואם אכן היא היתה עסיסית ומתוקה שקל שמעון את האבטיח ואנחנו שילמנו והלכנו לדרכנו.
מאז- עברו כמעט שלושים שנה, אבל עד היום כשאני בוחר אצל הירקן אבטיח אני דופק עליו בשביל לשמוע אותו...כולנו חייכנו וסבא הסביר שאפשר אמנם לשמוע צליל עמום המעיד על בשלותו של הפרי כשדופקים עליו אולם הכי טוב לבדוק את הקנוקנת שליד עוקץ הפרי (הגבעול הקטן בקצה האבטיח), כאשר היא יבשה היא מעידה על כך שהאבטיח היה מספיק זמן בשמש והוא בשל וטעים. צבעו החיצוני של האבטיח אינו יכול להעיד על טעמו בפנים. כמו כן כדאי להפוך את האבטיח ולראות אם הצד שעליו היה מונח על הקרקע הצהיב מעט. מה שבטוח ביותר הוא לקנות רק חצי אבטיח כשאנחנו רואים בברור את התוצרת הנמכרת לנו...