רוח קיצית קרירה נשבה בין הסמטאות והניעה את צמרות העצים המועטים המפוזרים סביבנו,
שלוה ושקט שררו ברחובותיה הצרים של ירושלים העתיקה. יהודי הדור פנים פסע בזריזות על מרצפות האבן כשהוא מותיר אחריו הד עמום ונבלע באחת הכניסות הנמוכות.
אנחנו המשכנו את דרכנו מביטים בהשתהות על החלונות הקטנים החצובים בקירות הבתים, על שערי הברזל ודלתות העץ ועל השלטים הרבים המדריכים את העוברים ושבים לישיבות ובתי הכנסת המפוזרים ברחבי העיר העתיקה של ירושלים.
עת שירדנו במדרגות הרחבות לעבר רחבת הכותל נגלה לעינינו הרקיע זרוע כוכבים בשעותיו האחרונות. נראה היה שהלבנה אוספת את כל חבריה לשירת הלילה האחרונה לפני שתעלם לאורה של השמש, ומולנו השתרע קיר גדול מימדים. קיר הבנוי כולו מאבנים אבנים, שורות ארוכות שמשכו אותנו אליהן בחבלי קסם- הכותל המערבי.
כותל שהוא ספר הסטוריה
הכותל- השריד הקדוש היחידי שנותר לנו מתפארת עמנו בימים עברו- הוא חלק מחומה שהקיפה את הר הבית. הכותל יכול לספר לנו על תקופות רבות שעברו על עם ישראל שכן גבהו כתשעה עשר מטר והוא בנוי מעשרים ושבעה נדבכים. כל מספר שורות נבנו בתקופה אחרת כאשר תשעת התחתונים הם בעלי גיל מופלג ביותר. אבניהם של נדבכים אלו הן ענקיות מאוד אורכן עשר וחצי מטר וגובהן עשר מטרים.
על מקורן של אבנים אלו מסופר שכששלמה המלך בנה את בית המקדש הוא שיתף בבניה את עם ישראל כולו והפיל גורלות על תפקידה של כל קבוצה בעם ותרומתה לבית המקדש.
בניית הכותל המערבי בחומה הגדולה נפלה בחלקם של העניים והמלאכה לקחה זמן רב שכן לא היה להם כסף בכדי להשכיר פועלים לעבודה הקשה. הם במו ידיהם ובזיעת אפם חצבו אבנים כבדות סמוך לירושלים ונשאו אותן על גבם, עד שנשלמה מלאכת בניית הכותל המערבי. ועל כן כותל זה הוא היחיד שנשאר מהחומה הבצורה שהקיפה את הר הבית ולעולם השכינה שורה במקום קדוש זה.
מעל שורות האבנים הענקיות מתקופת בית ראשון מתנשאים ארבעה נדבכים נוספים שנבנו על ידי הרומאים סמוך לחורבן המקדש. אחד עשר הנדבכים שמעליהם הם בעלי אבנים קטנות יותר ואילו בסיומו של הכותל למעלה- אבנים אותם הוסיפו הערבים רק בשנת התרפ"ו.
תגלית במצבור של אשפה
רצון עז היה לרומאים להסתיר את הכותל ועל כן הקיסר הכריז על המקום כעל אתר האשפה המקומי. משך שנים רבות צעדו תשבי ירושלים והסביבה וזרקו את האשפה במקום הכותל המערבי וכך עם הזמן הכותל כוסה כולו עד שאי אפשר היה לדעת מה מסתתר תחת מצבורי הלכלוך בפאתי העיר.
לפני כחמש מאות שנה- (בשנת 1517) כאשר הסולטן הטורקי- סלים הגדול כבש את ירושלים הוא שהה בה מספר ימים וראה איך התושבים הולכים מרחקים גדולים על מנת להשליך את אשפתם.
אחת הזקנות הקשישות איתה דיבר סיפרה לו שזהו חוק בל יעבור וחובה על כל אדם באזור לזרוק את הזבל דווקא כאן.
הסולטן הטורקי התמלא סקרנות ועל כן השליך מטבעות זהב על הררי האשפה שכסו את הכותל והודיע לתושבים שבמקום יש אוצר גדול של מטבעות. התושבים באו ורוקנו כמויות עצומות של פסולת למקום אחר על מנת לאסוף כמה שיותר מטבעות. ולאחר מאמץ רב התגלה הכותל המערבי שנשאר כשריד אחרון מבית המקדש.
קיר של תפילה ודמעות
הכותל תמיד ליוה את העם היהודי בתפילות, תחנונים ודמעות לביאת משיח. בכל עת צרה וצוקה שלחו יהודים מכל רחבי תבל שליחים להפיל תחינה ליד שריד בית מקדשנו ובדרך כלל זכותם של היהודים להתפלל ליד הכותל היתה מוכרת וברורה לשליטים באזור.
התושבים המקומיים דאגו להביא כסאות, ספסלים, ספרי קודש, מחיצה ושאר חפצים לצורך התפילה אולם לפני כ95 שנים, (בשנת התרע"א- 1911) השלטון הטורקי המקומי קבע שאין אפשרות להמשיך במנהג זה ועל היהודים לפנות את המקום מכל חפץ של קדושה.
פקודה זו גרמה לתסיסה גדולה בקרב יהודי ירושלים והתפוצות ועד מהרה נשלחו בקשות והשתדלויות לשלטונות בקושטא. המאמצים נשאו פרי ונשלחה פקודה למושל בירושלים לבטל את רוע הגזירה.
אולם עם כל זה הטורקים הציקו למתפללים שפקדו את המקום, החיילים הטורקים היו מיידים אבנים מהגדר שליד הכותל ופוגעים במתפללים, התושבים המוסלמים היו צוחקים ושולחים מילות גנאי ואף משחיתים את תשמישי הקודש במקום.
גם לאחר מלחמת העולם הראשונה כשהאנגלים קבלו את המנדט על ארץ ישראל המצב ליד הכותל לא השתפר. ישנה עדות של יהודים שספרו שבאחת השנים, בעצם יום הכיפורים בא סגן מושל מחוז ירושלים וביקש להוציא את המחיצה בכוח, כמה מהמתפללים התנגדו למעשה והשוטרים במקום דחפו אותם, השליכו אותם על הרצפה ועקרו את המחיצה.
בשנת התש"ח- לאחר מלחמת השחרור, מקומות רבים בארץ ישראל עברו לשליטה בידיים יהודיות אבל- הכותל המערבי נשאר תחת שליטה של הירדנים. תשע עשרה שנה היה הכותל מנותק מעם ישראל ושבוי בידי הירדנים ובכ"ח אייר התשכ"ז שוחרר מדי ידי הגויים ושוב נשמע סביבו קול תחינה ובקשה לגאולה אמיתית ושלימה.