אצלנו בבית, סיפורי פרשת השבוע של תחילת חומש שמות הם האהובים ביותר מכל שאר הפרשות. בשבתות שמות, וארא בא ובשלח, כאשר הנכדים הקטנים מספרים את מדרשי הפרשה והגדולים מוסיפים את דברי הרבי והמפרשים אבא מחכה עד שכולם יגמרו ואז הוא מתחיל בסיפורי המצריים שלו.
כל שנה מחדש אבא נזכר באלכסנדריה- עיר הולדתו, בקהיר – עיר הבירה הגדולה וכמובן בנילוס ההיסטורי.
אבא מתאר לנו בצבעים חיים את צחיחות המדבר המצרי, את שנות הבצורת בהן לא יורדת ולו טיפת גשם אחת ואת אותו נהר עצום המתפתל לאורך יבשת אפריקה ומעניק חיים של ממש לתושבים הרבים סביבו.
השבוע ניגשתי לאבא כבר ביום ראשון ובקשתי ממנו שיספר לי בפרוט על הנילוס האגדי.
אבא נענה בשמחה, הוא שלף מספריית חדרי את האטלס הגדול, פתח אותו במפת אפריקה, ולקח אותי למסע ארוך ורטוב על מימיו של הנילוס.
הכחול והלבן של אפריקה
הנילוס, או כפי שהוא נקרא בערבית הנייל הוא הנהר הארוך ביותר בעולם (כן, אפילו ארוך יותר מן האמזונס בכ258 ק"מ) ואורכו 6695 קילומטרים.
כולנו מכירים את הים התיכון אליו הוא נשפך לאחר דרך ארוכה ומייגעת אולם ספק אם מוכרים לנו מקורותיו ונקודות המוצא של הנהר האגדי.
ובכן... הנילוס מתחיל את דרכו בשני אזורים שונים ורק באמצע הדרך הוא מתאחד וממשיך את דרכו עד שנשפך לים בחופי מצריים.
הנילוס הלבן מתחיל את דרכו בהרי רואנדה במעיינות קאגרה שעל חופי ימת ויקטוריה. הוא זורם באיטיות בינות לעצי יער וביצות חוצה את הגבול ומגיע לסודן, שם הוא מקבל תגבורת של שני נהרות נוספים וממשיך במסעו במדבריות סודן. אט אט מידלדלים מימיו הוא כמעט ונגמר כאשר ליד העיר חרטום הוא ניפגש עם חברו- הנילוס הכחול שהחל את מסעו בימת טאנה האתיופית ונשפך אליו עם כמות מים נכבדה ביותר. כאן הנילוס מזניח את צבעיו וממשיך לכיוון הים בעוצמה רבה כשהוא מכונה בפי העם- הנילוס הגדול.
מתנות הנילוס
מימיו של הנילוס הם הברכה הגדולה ביותר שקבלו המדינות בהן הוא עובר. ערים שלמות ניבנו לחופיו, תעשיות מזון ומסחר התפתחו סביבו ומיליוני אנשים מתפרנסים בזכותו.
אחת התעשיות הגדולות ביותר היא הדייג. מימיו של בנילוס עשירים בדגים, צבים, נחשים ותנינים- בעיקר באזור מצריים, והדייגים דגים את התוצרת ומוכרים אותה בשווקי העולם.
על מנת לנצל את מי הנילוס ולפתח אזורי חקלאות פוריים ומשובחים, חפרו התושבים רשת של תעלות צפופות והטו יובלי מים מן הנהר הגדול לאזורים סביבו, האדמה במקום פורייה ומשובחת ביותר ומניבה גידולים טובים ואיכותיים.
אולם... עם כל המתנות והברכה שהביא איתו הנילוס, היתה בעיה אחת רצינית למדינות המארחות אותו ולתושבים הגרים לחופו. הנילוס אף פעם לא הודיע כמה מים עומדים לזרום בו בתקופה הבאה.
היו שנים שכמות המים היתה מועטה והאיכרים שחרשו, זרעו את השדות וחיכו למים המבורכים נשארו חסרי כל ואף חסרי מזון בסיסי. לעומתן היו שנים בהן זרמו בנילוס כמויות אדירות של מים שיצרו נחשולי ענק מסוכנים וגרמו להצפות שהשחיתו את התוצרת החקלאית, ואף מכך ניזוקו החקלאים המסכנים.
סכר אסוואן
חוסר האונים של תושבי מצריים- שהנילוס הוא מקור המים הכמעט יחיד שלהם הוליד רעיון.
הם הקימו סוללות ענק שכוונו את עודף המים לבריכות מיוחדות ובכך הקטינו במעט את נזק ההצפות.
את המים הרבים שנאגרו הם ניצלו כמובן לצרכים נוספים וכך הרווח היה כפול.
בשנת התרס"ב- 1902 הקימו הבריטים את הסכר הראשון בעיר אסוואן. הסכר בלם את זרימת המים החזקה אל הים, והכיל בתוכו 5 מיליארד מטרים מעוקבים של מים.
בתקופות בהם כמות מי הנילוס היתה סבירה נשארו 180 שערי הברזל סגורים. המים שנאגרו הוזרצו לאזורים מרוחקים , או נשמרו לתקופות בהן הנילוס יהיה בשפל.
ואילו כאשר הנילוס החל לעלות על גדותיו נפתחו השערים והזרימו את עודפי המים אל הים.
את הסכר תחזקו המצרים והסודנים. שתי המדינות התחלקו בים ואף הגביהו את הסכר מספר בעמים.
הים שהופך למלוח...
בשנת תהשל"א- 1971, הקימו המצרים סכר נוסף, משוכלל פי כמה מהראשון.
בבניית הסכר הושקעו כמיליארד וחצי דולר שהוכחו כמשתלמים ביותר!
בסכר הוקמה תחת כוח המנצלת את כוח המים ליצירת אנרגיה חשמלית ומספקת חשמל לכפרים רבים, המאגר הגדול מבטיח כמויות ענק של מי שתייה לשנות בצורת, ואף פתר את בעיית הדרכים המשובשות עקב ההצפות הרבות. כמות גידולי האורז הכפילה את עצמה והמצרים נשמו לרווחה.
אולם בניית הסכר יצרה גם בעיות רבות שצצו עם השנים.
האדמה הדשנה שהייתה מנת חלקם של החקלאים באזורים שאחרי הסכר הפסיקה להיות כזו והם צריכים לדשן ולשבח את אדמתם, מחלות וזיהומים רבים פשטו באזור המאגר הגדול והבעיה הגדולה ביותר היא דלדול כמויות המים והדגים המגיעים לים התיכון. מי הים התיכון הפכו למלוחים יותר, טמפרטורת המים השתנתה ובעקבות זאת גם סוג וכמות ענני הגשם המשייטים באזור.
זהו... אבא סיים את המסע המרתק ומהאטלס הפתוח הציץ לו הנילוס התכול. סגרתי אותו כשאני רואה מול עיניי תיבה קטנה צפה עליו ובה גואלם של ישראל.
כל שנה מחדש אבא נזכר באלכסנדריה- עיר הולדתו, בקהיר – עיר הבירה הגדולה וכמובן בנילוס ההיסטורי.
אבא מתאר לנו בצבעים חיים את צחיחות המדבר המצרי, את שנות הבצורת בהן לא יורדת ולו טיפת גשם אחת ואת אותו נהר עצום המתפתל לאורך יבשת אפריקה ומעניק חיים של ממש לתושבים הרבים סביבו.
השבוע ניגשתי לאבא כבר ביום ראשון ובקשתי ממנו שיספר לי בפרוט על הנילוס האגדי.
אבא נענה בשמחה, הוא שלף מספריית חדרי את האטלס הגדול, פתח אותו במפת אפריקה, ולקח אותי למסע ארוך ורטוב על מימיו של הנילוס.
הכחול והלבן של אפריקה
הנילוס, או כפי שהוא נקרא בערבית הנייל הוא הנהר הארוך ביותר בעולם (כן, אפילו ארוך יותר מן האמזונס בכ258 ק"מ) ואורכו 6695 קילומטרים.
כולנו מכירים את הים התיכון אליו הוא נשפך לאחר דרך ארוכה ומייגעת אולם ספק אם מוכרים לנו מקורותיו ונקודות המוצא של הנהר האגדי.
ובכן... הנילוס מתחיל את דרכו בשני אזורים שונים ורק באמצע הדרך הוא מתאחד וממשיך את דרכו עד שנשפך לים בחופי מצריים.
הנילוס הלבן מתחיל את דרכו בהרי רואנדה במעיינות קאגרה שעל חופי ימת ויקטוריה. הוא זורם באיטיות בינות לעצי יער וביצות חוצה את הגבול ומגיע לסודן, שם הוא מקבל תגבורת של שני נהרות נוספים וממשיך במסעו במדבריות סודן. אט אט מידלדלים מימיו הוא כמעט ונגמר כאשר ליד העיר חרטום הוא ניפגש עם חברו- הנילוס הכחול שהחל את מסעו בימת טאנה האתיופית ונשפך אליו עם כמות מים נכבדה ביותר. כאן הנילוס מזניח את צבעיו וממשיך לכיוון הים בעוצמה רבה כשהוא מכונה בפי העם- הנילוס הגדול.
מתנות הנילוס
מימיו של הנילוס הם הברכה הגדולה ביותר שקבלו המדינות בהן הוא עובר. ערים שלמות ניבנו לחופיו, תעשיות מזון ומסחר התפתחו סביבו ומיליוני אנשים מתפרנסים בזכותו.
אחת התעשיות הגדולות ביותר היא הדייג. מימיו של בנילוס עשירים בדגים, צבים, נחשים ותנינים- בעיקר באזור מצריים, והדייגים דגים את התוצרת ומוכרים אותה בשווקי העולם.
על מנת לנצל את מי הנילוס ולפתח אזורי חקלאות פוריים ומשובחים, חפרו התושבים רשת של תעלות צפופות והטו יובלי מים מן הנהר הגדול לאזורים סביבו, האדמה במקום פורייה ומשובחת ביותר ומניבה גידולים טובים ואיכותיים.
אולם... עם כל המתנות והברכה שהביא איתו הנילוס, היתה בעיה אחת רצינית למדינות המארחות אותו ולתושבים הגרים לחופו. הנילוס אף פעם לא הודיע כמה מים עומדים לזרום בו בתקופה הבאה.
היו שנים שכמות המים היתה מועטה והאיכרים שחרשו, זרעו את השדות וחיכו למים המבורכים נשארו חסרי כל ואף חסרי מזון בסיסי. לעומתן היו שנים בהן זרמו בנילוס כמויות אדירות של מים שיצרו נחשולי ענק מסוכנים וגרמו להצפות שהשחיתו את התוצרת החקלאית, ואף מכך ניזוקו החקלאים המסכנים.
סכר אסוואן
חוסר האונים של תושבי מצריים- שהנילוס הוא מקור המים הכמעט יחיד שלהם הוליד רעיון.
הם הקימו סוללות ענק שכוונו את עודף המים לבריכות מיוחדות ובכך הקטינו במעט את נזק ההצפות.
את המים הרבים שנאגרו הם ניצלו כמובן לצרכים נוספים וכך הרווח היה כפול.
בשנת התרס"ב- 1902 הקימו הבריטים את הסכר הראשון בעיר אסוואן. הסכר בלם את זרימת המים החזקה אל הים, והכיל בתוכו 5 מיליארד מטרים מעוקבים של מים.
בתקופות בהם כמות מי הנילוס היתה סבירה נשארו 180 שערי הברזל סגורים. המים שנאגרו הוזרצו לאזורים מרוחקים , או נשמרו לתקופות בהן הנילוס יהיה בשפל.
ואילו כאשר הנילוס החל לעלות על גדותיו נפתחו השערים והזרימו את עודפי המים אל הים.
את הסכר תחזקו המצרים והסודנים. שתי המדינות התחלקו בים ואף הגביהו את הסכר מספר בעמים.
הים שהופך למלוח...
בשנת תהשל"א- 1971, הקימו המצרים סכר נוסף, משוכלל פי כמה מהראשון.
בבניית הסכר הושקעו כמיליארד וחצי דולר שהוכחו כמשתלמים ביותר!
בסכר הוקמה תחת כוח המנצלת את כוח המים ליצירת אנרגיה חשמלית ומספקת חשמל לכפרים רבים, המאגר הגדול מבטיח כמויות ענק של מי שתייה לשנות בצורת, ואף פתר את בעיית הדרכים המשובשות עקב ההצפות הרבות. כמות גידולי האורז הכפילה את עצמה והמצרים נשמו לרווחה.
אולם בניית הסכר יצרה גם בעיות רבות שצצו עם השנים.
האדמה הדשנה שהייתה מנת חלקם של החקלאים באזורים שאחרי הסכר הפסיקה להיות כזו והם צריכים לדשן ולשבח את אדמתם, מחלות וזיהומים רבים פשטו באזור המאגר הגדול והבעיה הגדולה ביותר היא דלדול כמויות המים והדגים המגיעים לים התיכון. מי הים התיכון הפכו למלוחים יותר, טמפרטורת המים השתנתה ובעקבות זאת גם סוג וכמות ענני הגשם המשייטים באזור.
זהו... אבא סיים את המסע המרתק ומהאטלס הפתוח הציץ לו הנילוס התכול. סגרתי אותו כשאני רואה מול עיניי תיבה קטנה צפה עליו ובה גואלם של ישראל.