נפרדנו מחג הפורים.
נפנפנו לשלום לדמויות המגילה, ארגנו את שלל הסלסילות והאריזות הצבעוניות, מלאנו את ליבנו בשפע שמחה שתספיק לשנה שלמה והתחלנו בהכנות לחג הפסח.
ביתנו החל להתמלא בשלטים קטנים מעשה ידי הבנות: "נקי לפסח" ,"לא להכניס חמץ" "צח ומצוחצח" ועוד כהנה וכהנה. בכל יום צצה כרזה חדשה מקושטת ומאוירת ורק הציור הפרה שהביאה לאה'לה מהגן בלט במקוריותו. "פרה אדומה, תמימה, שלא עלה עליה עול," נזכרתי. "שבת פרה השבת הזו ובזמן שבית המקדש היה קיים החלו העם להיטהר לקראת חג הפסח הממשמש ובא."
חיוך עלה על שפתי כשנזכרתי ברפת הגדולה של דוד יוסף ובבדיקות שאנו עורכים לפרות השמנות שלו ולעגלים הרכים בכל פעם שאנו מגיעים, כדי לבדוק אם במקרה אחד מהם בצבע אדום.
תשע פרות נעשו להם לישראל עד שחרב בית המקדש והעשירית עתיד לשרוף מלך המשיח, אנחנו תמיד בטוחים שמרפתו של דוד יוסף תצא הפרה ואנו נהיה בין הראשונים שייטהרו.
פר בן בקר
הפרה היא נקבת הבקר ומכיוון שהיא זו הממליטה עגלים ונותנת חלב, הרי בה עיקר חשיבותו של הבקר כולו. מוצאה של כל משפחת הבקר הוא משור הבר האגדי שגבהו הגיע עד ל2 מטרים, ראשו היה ארוך וכבד, קרניו הארוכות והאיתנות פנו קדימה ולצדדים וגופו המסורבל היה מכוסה שער ארוך בצבעי החום הכהה והשחור. שרידים אחרונים של שור הבר הושמדו אולם בני בניו המבויתים הריהם השוורים, הפרים והפרות משמשים אותנו בצורה מלאה עד היום הזה.
משפחת הבקר כולה חיונית ביותר לאדם שכן היא מספקת לו מוצרים בסיסיים ביותר: חלב, בשר, עור ובימי קדם אף שימשה אותו להובלה, למשא ולעבודות קשות בשדה.
הפרה מעלת הגירה
גופה של הפרה כמו של כל בני הבקר מצטיין בבשר עבה, מערכת שרירם חזקים אך לא מפותחים ועצמות מוצקות. גופה אומנם מגושם ומסורבל אך ראשה קטן ביחס אליו משני צידיו בולטות הקרניים. כפות רגליה של הפרה שסועות והיא מפריסה פרסה.
התכונה האופיינית ביותר לפרה היא מערכת העיכול שלה הפועלת בשיטת העלאת גירה.
קיבתה מחולקת ל4 מדורים וכשהיא אוכלת עשבים היא בולעת אותם מיד כמעט ללא לעיסה וטחינה והם נכנסים למדור הראשון בקיבה הנקרא 'המסס'. לאחר זמן בשעה שהפרה נחה מעט עובר המזון למדור השני בקיבתה הנקרא 'בית הכוסות', שם נוצרים מבליל המזון שנכנס לגופה כדורים קטנים. יותר מאוחר כאשר חפצה הפרה לאכול היא רובצת לה בשקט ומעלה את כדורי המזון דרך הושת לפיה, עכשיו היא לועסת אותם בניחותא וכשנהפך המזון לדייסה דלילה הוא נבלע סופית ומגיע למדור השלישי- 'קיבת העלעלים' בה נטחן המזון יותר ועובר ל 'קיבת המיצים' וממנה למעיים.
מי לבשר ומי לחלב
הפרה ממליטה עגלים אחת לשנה. בדרך כלל בכל המלטה יש ולד אחד עגל או עגלה המסוגלים מיד לעמוד על רגליהם. העגל מתבגר בגיל שנה וכבר נקרא 'פר' ואילו העגלה נעשית לפרה בגיל שלמעלה משנה וחצי, כשהיא ממליטה את ולדה הראשון.
על מנת להפיק מהפרה את המיטב החלו בני האדם לגדל זנים שונים של פרות כאשר כל זן מספק צורך אחר. ישנן פרות שנועדו לחלב בלבד ותפוקת החלב שלהן היא כ7000 ליטר חלב לשנה ויש כאלו שכל מטרתן היא הבשר ולכן מפטמים אותן ומאכילים אותן בכמויות אדירות כאשר משקל כל פרה יכול להגיע עד ל1000 קילוגרם. אורך חייה של הפרה נע בין 18 ל24 שנים.
פרות הים
פרות הים הם יונקים מסורבלים החיים במים הניזונים מצמחי מים. אורח חייהן, מזונן ומערכת העיכול שלהן דומה מאוד לזו של פרות היבשה ומכאן שמן- פרות המים.
אורך גופן עשוי להגיע אפילו ל8 מטר וצורתו גלילית. בחלקו האחורי הוא מסתיים בכפל עור המהווה כעין סנפיר ענק הדומה לסנפיר הלוויתן. בקדמת הגוף יש להן שני סנפירים המחוזקים ע"י שלד של עצמות. עורן העבה והמחוספס קרח כמעט לגמרי, ראשן גדול ומעוגל ועיניהן קטנות וכמעט שאינן רואות, בשל כך הן מהוות טרף קל ביותר לציידים המשתמשים בעורן העבה ואף אוכלים את בשרן.אחד מסוגי פרות הים הקטנות הוא התחש אשר שמו מופיע בהקשר לעבודות המשכן בהן השתמשו בעורות תחשים, אולם אין שום וודאות שמדובר בעורות של התחש המוכר בימנו כפרת- ים.
נפנפנו לשלום לדמויות המגילה, ארגנו את שלל הסלסילות והאריזות הצבעוניות, מלאנו את ליבנו בשפע שמחה שתספיק לשנה שלמה והתחלנו בהכנות לחג הפסח.
ביתנו החל להתמלא בשלטים קטנים מעשה ידי הבנות: "נקי לפסח" ,"לא להכניס חמץ" "צח ומצוחצח" ועוד כהנה וכהנה. בכל יום צצה כרזה חדשה מקושטת ומאוירת ורק הציור הפרה שהביאה לאה'לה מהגן בלט במקוריותו. "פרה אדומה, תמימה, שלא עלה עליה עול," נזכרתי. "שבת פרה השבת הזו ובזמן שבית המקדש היה קיים החלו העם להיטהר לקראת חג הפסח הממשמש ובא."
חיוך עלה על שפתי כשנזכרתי ברפת הגדולה של דוד יוסף ובבדיקות שאנו עורכים לפרות השמנות שלו ולעגלים הרכים בכל פעם שאנו מגיעים, כדי לבדוק אם במקרה אחד מהם בצבע אדום.
תשע פרות נעשו להם לישראל עד שחרב בית המקדש והעשירית עתיד לשרוף מלך המשיח, אנחנו תמיד בטוחים שמרפתו של דוד יוסף תצא הפרה ואנו נהיה בין הראשונים שייטהרו.
פר בן בקר
הפרה היא נקבת הבקר ומכיוון שהיא זו הממליטה עגלים ונותנת חלב, הרי בה עיקר חשיבותו של הבקר כולו. מוצאה של כל משפחת הבקר הוא משור הבר האגדי שגבהו הגיע עד ל2 מטרים, ראשו היה ארוך וכבד, קרניו הארוכות והאיתנות פנו קדימה ולצדדים וגופו המסורבל היה מכוסה שער ארוך בצבעי החום הכהה והשחור. שרידים אחרונים של שור הבר הושמדו אולם בני בניו המבויתים הריהם השוורים, הפרים והפרות משמשים אותנו בצורה מלאה עד היום הזה.
משפחת הבקר כולה חיונית ביותר לאדם שכן היא מספקת לו מוצרים בסיסיים ביותר: חלב, בשר, עור ובימי קדם אף שימשה אותו להובלה, למשא ולעבודות קשות בשדה.
הפרה מעלת הגירה
גופה של הפרה כמו של כל בני הבקר מצטיין בבשר עבה, מערכת שרירם חזקים אך לא מפותחים ועצמות מוצקות. גופה אומנם מגושם ומסורבל אך ראשה קטן ביחס אליו משני צידיו בולטות הקרניים. כפות רגליה של הפרה שסועות והיא מפריסה פרסה.
התכונה האופיינית ביותר לפרה היא מערכת העיכול שלה הפועלת בשיטת העלאת גירה.
קיבתה מחולקת ל4 מדורים וכשהיא אוכלת עשבים היא בולעת אותם מיד כמעט ללא לעיסה וטחינה והם נכנסים למדור הראשון בקיבה הנקרא 'המסס'. לאחר זמן בשעה שהפרה נחה מעט עובר המזון למדור השני בקיבתה הנקרא 'בית הכוסות', שם נוצרים מבליל המזון שנכנס לגופה כדורים קטנים. יותר מאוחר כאשר חפצה הפרה לאכול היא רובצת לה בשקט ומעלה את כדורי המזון דרך הושת לפיה, עכשיו היא לועסת אותם בניחותא וכשנהפך המזון לדייסה דלילה הוא נבלע סופית ומגיע למדור השלישי- 'קיבת העלעלים' בה נטחן המזון יותר ועובר ל 'קיבת המיצים' וממנה למעיים.
מי לבשר ומי לחלב
הפרה ממליטה עגלים אחת לשנה. בדרך כלל בכל המלטה יש ולד אחד עגל או עגלה המסוגלים מיד לעמוד על רגליהם. העגל מתבגר בגיל שנה וכבר נקרא 'פר' ואילו העגלה נעשית לפרה בגיל שלמעלה משנה וחצי, כשהיא ממליטה את ולדה הראשון.
על מנת להפיק מהפרה את המיטב החלו בני האדם לגדל זנים שונים של פרות כאשר כל זן מספק צורך אחר. ישנן פרות שנועדו לחלב בלבד ותפוקת החלב שלהן היא כ7000 ליטר חלב לשנה ויש כאלו שכל מטרתן היא הבשר ולכן מפטמים אותן ומאכילים אותן בכמויות אדירות כאשר משקל כל פרה יכול להגיע עד ל1000 קילוגרם. אורך חייה של הפרה נע בין 18 ל24 שנים.
פרות הים
פרות הים הם יונקים מסורבלים החיים במים הניזונים מצמחי מים. אורח חייהן, מזונן ומערכת העיכול שלהן דומה מאוד לזו של פרות היבשה ומכאן שמן- פרות המים.
אורך גופן עשוי להגיע אפילו ל8 מטר וצורתו גלילית. בחלקו האחורי הוא מסתיים בכפל עור המהווה כעין סנפיר ענק הדומה לסנפיר הלוויתן. בקדמת הגוף יש להן שני סנפירים המחוזקים ע"י שלד של עצמות. עורן העבה והמחוספס קרח כמעט לגמרי, ראשן גדול ומעוגל ועיניהן קטנות וכמעט שאינן רואות, בשל כך הן מהוות טרף קל ביותר לציידים המשתמשים בעורן העבה ואף אוכלים את בשרן.אחד מסוגי פרות הים הקטנות הוא התחש אשר שמו מופיע בהקשר לעבודות המשכן בהן השתמשו בעורות תחשים, אולם אין שום וודאות שמדובר בעורות של התחש המוכר בימנו כפרת- ים.