אחרי המלחמה....



עכשיו אנחנו כבר יושבים במרפסת של הבית שלנו. אחרי הרבה ביקורים אצל דודים בכפר חב"ד, וכמעט שבועיים אצל סבא וסבתא בקרית מלאכי ושבוע בבית מלון בירושלים- אנחנו שוב בבית שלנו.
כשאנחנו מביטים מבעד לחלונות אנחנו רואים שהנוף סביב התקלקל נורא. שטחים עצומים של חורשות ויערות נשרפו והותירו אחריהם שובל חרוך שחור משחור, הציפורים הרבות שהיו מציצות בחדווה ועפות באזור כמעט נעלמו- פשוט כי אין להן ירק וצמחיה והכל כזה קודר ועגום.
במרחק לא רב מביתנו התמוטט בית של חברים, משמיים שכולם נסעו יום לפני כן וב"ה אף אחד לא נפגע, אבל הקירות שם הרוסים, הנברשת של הסלון עדיין מציצה מבין ההריסות, המון ספרים וכלי מטבח מפוזרים סביב ובטח גם הרבה זיכרונות וחפצים אהובים.
עכשיו כשאנחנו בבית ואנחנו יכולים לצאת למרפסת ולאחל לילדים של דודה יפה "לילה טוב" לפני שאנחנו נכנסים לישון אין לנו כל כך חשק. כי הבניין של דודה יפה ספג פגיעה ישירה ו2 הקומות האחרונות חרבות כמעט לחלוטין. ולראות את החורבן הזה זה ממש נותן הרגשה של ימי בין המצרים.
כשאבא ראה אותנו כך מהורהרים הוא הזכיר לנו שבעצם הבניין שמולנו הוא נס עצום! נס בו אף יהודי לא ניפגע וה' שפך את חמתו על עצים ואבנים- כפשוטו.
ואז יצאנו למרפסת, ניסינו לנחש מהיכן נכנס הטיל ואיך הוא הצליח בדיוק לעבור באמצע הקיר של הסלון שם, כמה כוח יש לו להגיע מלבנון ומה הם הכדורים הרבים המפוזרים עדיין סביב.
ואבא כמו תמיד, לקח את האטלס, את האנציקלופדיה ואת חומש בראשית והתחיל להסביר לנו.

ככה התחילה המלחמה

כולם דברו על כך שהמלחמה התחילה כי חטפו שני חיילים מבסיס צבאי בצפון הארץ ושיגרו לעבר יישובי הצפון מספר טילי קטיושה. אבל האמת שהמלחמה הזו כמו כל שאר המלחמות כאן בארץ התחילה מסיפור ידוע בחומש בראשית בו יעקב קונה את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים ומקבל על כך שטר כתוב וחתום מעשיו. אחר כך כשיעקב קיבל את הברכות המיועדות לבכור מיצחק עשו הבין מה הוא הפסיד, אבל אז כבר היה מאוחר. ועשו שוטם את יעקב ועם ידי עשו של אש הציד המפורסמות שלו, ועם הברכה של "על חרבך תחיה... ולאום מלאום יאמץ.." הוא מנסה כל הזדמנות.
"הלכה היא שעשו שונא ליעקב"- אומרו חכמים, ועד היום התוצאות נראות על פני השטח.

לבנון- שוויץ העצובה של המזרח התיכון

לבנון היא השכנה שלנו בצפון הארץ והיא מדינה יפיפייה ששטחה הררי פרט לרצועת חוף צרה לרגלי הים התיכון. בלבנון ישנם יערות רבים וירוקים, נוף יפה ומזג אויר נוח. שמה לבנון מעיד על לובן השלגים המכסים את פסגות ההרים ברוב ימות השנה- ומכאן כינויה- שוויץ של המזרח התיכון. לבנון גם עשירה במעיינות, נחלים וקרקע פורייה במיוחד. אולם תושביה לא יכולים ליהנות מיתרונות מולדתם כיון שהמצב הפוליטי בארצם מביא עליהם צרות ומלחמות בכל מספר שנים.
אוכלוסיית לבנון מורכבת ממספר עדות ופלגים חלקם נוצריים וחלקם מוסלמים, שיש ביניהם יריבות קשה כבר מרגע כינונה של המדינה.
שכנתה בצפון ובמזרח- סוריה, ניצלה את המצב והשתלטה על ניהול המדינה הקטנה והמבולבלת. כך נוצר מצב שבדרום לבנון- השטח הגובל עם ארץ ישראל, השתלט ארגון מחבלים בשם "חיזבללה" – המצהיר בגלוי שמטרתו היא להשמיד ח"ו היו לא תהיה, את היהודים בארץ הקודש.

מעופף ושמו רקטה

על מנת שארגון החיזבללה יוכל לתפקד כראוי החלו מספר מדינות ערב ובעיקר סוריה ואירן לצייד את המחבלים בנשק חדיש ומשוכלל שישוגר משטח לבנון הישר לתחומי ארץ ישראל כשהמפורסם ביותר זהו טיל הקטיושה.


שושלת היוחסין של רקטת הקטיושה מתחילה לפני יותר מאלף וארבע מאות שנה. הביזנטים שרצו להגן על בירתם קושטא מפני אוניות אוייב ששיטו סביבה היו ממלאים קורות עץ חלולות באבנים, מסמרים, חיצים מורעלים וחותמים אותן במנה גדושה של אבק שריפה. את הקורה היו מדליקים בצד בו נמצא אבק השריפה וחיש מהר היא היתה מועפת קדימה וכל תכולתה המסוכנת התפזרה על ראשי האויב. הקורה עצמה היתה מתלקחת ונוחתת כלפיד בוער על האוניות שתוך זמן קצר הפכו לגוש דלוק ובוער השט בים.
עם הזמן השתכללו הרקטות כשהחלוצים בתחום היו הגרמנים יימח שמם שהשתמשו בהן במלחמת העולם השנייה. לאחר שהרוסים ספגו מספר מטחי רקטות שהחריבו והזיקו לאזורים רבים הם לקחו מהנדס רוסי בשם יורי קוסטיקוב שתוך זמן קצר הצליח לעצב וליצר רקטות חדישות.
את הרקטות הובילו לתוך היער ושם התקינו מספר משגרים שעליהם הונחו הרקטות שנראו כגליל דק וארוך בעל סנפירים מאלומיניום וזנב מעוגל.
ברגע המתאים נורו בבת אחת עשרות רקטות כלפי מעלה וכשהגיעו לשטח האויב התפוצצו פעמיים באוויר ופעם אחרונה כשנגעו במשהו מוצק.

ויקרא שמה ...קטיושה

חיש מהר נקרא קוסטיקוב לקרמלין כדי להודות לו על תרומתו המשוכללת והמועילה למאמץ המלחמתי.
"הרקטה שלך מזמרת נהדר" צחק עליו אחד מבכירי הצבא, קולות הירייה מוזיקת המעוף והסיום המתפוצץ מזכים אותה בשם מיוחד, אולי כדאי לקרא לה בשם ביתך או אשתך."?
לקוסטיקוב לא היתה משפחה ועל כן הוחלט לקרא לרקטה בשם רוסי עממי- קטיושה.

אחרי הכל...

עכשיו אנחנו אחרי המלחמה, ראינו את הכאב והצער של הפגיעות בנפש והחורבן. ישנם כאלה שעוד יסחבו את התוצאות זמן רב. אך אנו- החיילים המאומנים בצבאות ה' ננסה להקל עליהם בפרט ועל ע ישראל בכל מקום שהו- בכלל.
אנחנו נשגר רקטות של תפילה לבורא העולם וטילים של נתינה מסוללות של חסד לחברינו ולבני משפחתנו. ובעזרת כל אלה ננצח במלחמה הגדולה ונזכה בשלום הנצחי בביאת משיח נאו!!