רעש, המולה, קריאות רוכלים ומוזיקה חסידית שמשו בערבוביה ברחבה הגדולה שבפאתי ככר השבת. גם השנה כמו בכל שנה אבא לקח חופש מהעבודה ביום שלאחר יום הכיפורים והקדיש את כולו למען מטרה אחת ויחידה- קניית ארבעת המינים.
והשנה- בפעם הראשונה, גם אני מצטרף לחוויה הקדושה הזו. כן, בתחילה זה נשמע כל כך מוזר לשייך את צמד המילים "חוויה קדושה" לבלגן ולצבעוניות שסובבה אותי ברחבה הגדולה, אבל רק אחרי שראיתי את הרצינות בבדיקת ובבחירת כל אחד מארבעת המינים מחד ואת שמחת המצווה שמלאה את אבא כשמצא את שחפץ מאידך הבנתי עד כמה מתאימה ההגדרה.
"לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"- זה מה שהמלמד הסביר לנו וזה בדיוק מה שראיתי ב"שוק ארבעת המינים". איך שורה לה השכינה הקדושה על פרות הדר, ענפים ועלים, על ניירות ונוצצים לאלו הנוהגים לקשט את סוכתם ועל בדי לבן, ספסלים ושולחנות מתקפלים.
אבא תר בעיניו את הדוכנים הרבים שמלאו את הרחבה והחל צועד לכוון שולחן עליו נערמו לולבים.
הלולב
"כפות תמרים, אלו הרי לולבי התמר הנאים המתמרים ועולים מלבו של עץ הדקל המלכותי- נזכרתי, תוך כדי הליכה עם אבא.
"שלום עליכם ר' משה"- פנה אבא למוכר, לחיצת ידיים ושיחה קולחת שהתפתחה בין השניים הבהירה לי שהם כבר מכירים מימים ימימה.
"אני רואה שהשנה הגעת מיד במצאי החג והבאת איתך תגבור רציני "- אמר לאבא לאחר שאילת שלום הדדית. "השנה יש לנו מעט לולבים והם יקרים ביותר, טוב שלא חיכית לרגע האחרון. הממשלה אסרה לייבא לולבים מאל- עריש שבמצריים כמו בכל שנה ולכן הזמנתי כמות גדולה יותר מהסוכן שמביא לולבים מירדן, הם טריים ומהודרים אך כמובן גם יותר יקרים". אמר וכבר התפנה לאחד האברכים שפנה אליו בשאלה.
"אבא, נראה לי ששם מוכרים בזול יותר לולבים מבקעת הירדן או מבית שאן" לחשתי. "יקר יותר או פחות זה לא שיקול בקניית ארבעת המינים," ענה לי אבא מניא וביא, "'ולקחתם לכם.. פרי עץ הדר כפות תמרים ...'- לא רק האתרוג הוא פרי עץ הדר אלא כל המינים צריכים להיות מהודרים. היו כאלו ששלמו עבור ארבעת המינים הרבה יותר, במסכת סוכה מסופר מעשה שהי עם רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באים בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שקנה אותו ב1000 זוז"- ראה עד כמה היתה חביבה עליו המצווה"- סיים אבא את דבריו תוך שהוא בודק לולב אחד.
"הנה השדרה"- הוא הסביר לי, והצביע על העלה המרכזי שנראה כמו חוט שדרה וממנו יוצאים כל העלים. " הלולב צריך להיות לח וירוק מראשו לסופו, יפה במבנהו וגידולו, זקוף וישר כשרביט ללא עקמומיות וכפיפות כלל, לא לצדדים ולא לפנים ולאחור וראשו שלם".
אבא הקדיש זמן ארוך לבדוק את הלולב שבחר ואם משהוא לא מצא חן בעיניו הוא לקח אחד אחר ובדק אותו. לאחר כשעה שילם אבא עבור הלולב והכניס אותו לנרתיק פלסטיק.
"זהו, כאן גמרנו" אמר אבא והחל לפסוע לכוון היציאה. "זהו? רק לולב? ומה עם כל השאר, אתרוג ערבות והדסים?" שאלתי בבהלה.
"נו, נו, הרי בדיוק לשם כך אנחנו ממהרים, בעוד כעשרים דקות יוצא האוטובוס לכוון כפר חב"ד ולשם פנינו מועדות על מנת לקנות אתרוג.
האתרוג
לרגע אחד לא שיערתי עד כמה תהיה מרתקת הנסיעה לכפר. לא, לא היה שום פנצ'ר באוטובוס והאנשים שישבו סביבנו היו רגילים ביותר. אבל הסיפורים שאבא סיפר לי על אתרוגים גרמו לכך שהייתי מוכן לשבת באוטובוס עוד כמה שעות טובות ולהאזין עוד ועוד.
ראשית אבא הסביר לי שישנם הרבה מאוד סוגי אתרוגים וכל קהילה נוהגת להשתמש בסוג אחר, המשותף לכולם הוא החיפוש אחר "פרי עץ הדר"- פרי האתרוג ממשפחת פרות ההדר שיהיה נקי ביותר וללא שום כתם, מרובה בשקיעות ובליטות ולא חלק כמו הלימון.
"וכי לא היו כאלו אתרוגים בשוק ארבעת המינים בירושלים?"- שאלתי בתדהמה, אבל אז אבא הסביר לי שקבלה בידנו- חסידי חב"ד, עוד מהאדמו"ר הזקן- רבי שנאור זלמן, להדר אחר אתרוגים הגדלים בדרום אטליה ונקראים 'קאלאברער' – על שם מקום גידולם- קאלאבריה.
האדמו"ר הזקן הסביר שכאשר הקב"ה נתן למשה את הציווי "ולקחתם לכם פרי עץ הדר" הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריא. והאדמו"ר הרש"ב חזר על הסבר זה מספר שנים בליל א' של חג הסוכות. הרבי היה משתמש האתרוגים שגדלו בקאלאבריא ואף עודד את שתילתם בארץ הקודש, ובכפר חב"ד נמצאים עצי אתרוג מזן זה, ולכן אנחנו נוסעים עכשיו לכפר.
סוס לארבעת המינים
עם ישראל כולו מהצדיקים ועד הפשוטים ביותר היו חוסכים מלחמם ומצניעים מטבעות מכספם הדל כדי לקנות אתרוג מהודר ביותר כדי לברך עליו בחג הסוכות.
מסופר על רבי מרדכי מנישחיז שלפני שנתמנה לרב היה עוסק במשא ומתן והיה משאיר מכל נסיעה קצת כסף לאתרוג וכך קיבץ את כל הסכום הדרוש לו לקניית אתרוג מהודר ומיוחד ביותר.
פעם אחת בעת נסיעתו לקנות אתרוג פגש בשואב מים אחד שבכה והתאנח מרוב צער. לשאלתו של ר' מרדכי מדוע הוא עצוב כל כך ענה לו שואב המים שסוסו מת ואין לו אפשרות לקנות אחד אחר תחתיו וגם לא יוכל עכשיו לסחוב את המים למרחקים גדולים, כך שנשאר ללא פרנסה.
מיד הוציא הרב את הכסף ששמר לאתרוג וקנה לו סוס חדש. חסידיו התפלאו ביותר ושאלוהו: "רבי, כיצד ויתרת על אתרוג מהודר לארבעת המינים בקלות גדולה כל כך?"
ענה להם הרבי: "וכי מה החילוק? אתרוג הוא מצוות ה' וגם מה שעשיתי זו מצוות ה'. כל העולם יברכו על אתרוג ואני אברך על הסוס..."
מעשה זה עשה רעש גדול בשמיים וזכה הצדיק והביאו לו לביתו אתרוג יפה ומהודר לארבעת המינים.
כשהגענו לפרדס האתרוגים נגלו לעיניי שורות של עצים נמוכים בני 3 מטר בלבד. עלי העץ רחבים ומעוגלים בעלי שפה משוננת בצבע ירוק בהיר. פרות האתרוג דמויי הביצה והמחודדים בראשם הפיצו סביבם ריח עדין ביותר. כמעט כל האתרוגים נקטפו ומוינו, חלק גדול נשלח לקהילות בחו"ל וחלק לבתי מסחר באתרוגים. אבא ביקש שיראו לו היכן נמצאים האתרוגים המהודרים ביותר והחל מתבונן בו ובודק אותו מכל צדדיו. כשסוף סוף מצא את 'האתרוג שלו' התפנה לחפש גם עבורי אתרוג יפה מהזולים יותר. אבא הבטיח לי שלאחר החג ייתן לאמא את האתרוגים על מנת שתעשה מהם ריבה- כבכל שנה.
עכשיו חסרים לנו רק הדסים אבל אני יודע שאבא אוהב לקנות אותם רק בערב החג כדי שהם יהיו טריים, ירוקים ורעננים ככל האפשר.
ההדס
אבא סיפר לי שכשהוא היה ילד גדל בגינתם שיח הדסים. סבא שמר עליו מכל משמר, גידר אותו, השקה אותו ודאג לטפח אותו ככל האפשר.
"היה זה שיח יפה ובעל ריח נעים" הפליג אבא בזיכרונות "עליו הקטנים הסגלגלים היו בצבע ירוק כהה פרחיו היו לבנים וקטנטנים ופרותיו הם כדורים קטנים בצורת ענב בצבע סגול שחור.
בערב החג סבא היה ניגש לשיח וקוטף ממנו הרבה מאוד גבעולים, הוא ישב ליד האור והחל לבדוק אותם אחד אחד שכן ההדס צריך להיות משולש. הסבא לימד אותנו שעלי ההדס ל4 מינים צריכים לגדול בשלשות, כל שלושה עלים יוצאים מנקודה אחת וגובהם של כל השלושה שווה. ראשי שלישיית עלי ההדס צריכים לחפוף את עוקצי השלישייה החדשה שצומחת מעליו לאורך כל ההדס. לאחר שאבא בחר לעצמו הדסים נכנסו מספר שכנים כדי לבחור להם הדסים מהודרים. ובימי החג היו מגיעים אנשים מהשכונה שהדסיהם נפסלו כדי להחליפם בהדסים טריים וחדשים.
הערבה
לערבות כלל לא דאגתי שכן ידעתי שבשעות אחה"צ יגיע אלינו דוד מנשה עם כל משפחתם ובאמתחתם ארגז ערבות מלא וגדוש. דוד מנשה גר בקצרין שברמת הגולן ובכל שנה יוצא עם ילדיו בערב החג כדי לקטוף מעצי הערבה הגדלים הפקר ערבות טריות ומהודרות.
אך משום מה הזמן עובר ואין זכר לדוד מנשה וערבותיו. אמא החלה דואגת, אבא ניסה ליצור קשר טלפוני אבל אין תשובה.
חצי שעה לפני כניסת החג נכנסו אורחינו כשהם עייפים מאוד אך בידם הארגז המסורתי מלא ערבות גדולות וטריות.
"יצאנו כרגיל מיד לאחר תפילת שחרית- "- סיפר דוד מנשה בעודו לוגם מכוס מים קרים שהגשתי לו, "אך כנראה השנה זה היה קצת מאוחר. כשהגענו לאזור בו תמיד אנחנו קוטפים העצים היו מרוקנים כליל, מספר ערבות בודדות התנענעו עם הרוח והן כמובן היו עם עלים תלושים וממש לא יפות. סקרנו במהירות את כל האזור ונסענו בסביבותיו ורק לאחר חיפוש ממושך מצאנו מספר עצים יפיפיים מלאים ערבות נהדרות. שמנו לב שהעצים מטופחים ביותר אבל הדבר לא משך במיוחד את תשומת ליבנו. התחלנו לקטוף במלא המרץ וכשהיינו בשלבי סיום עצר לידינו רכב ומתוכו ירדו שני אנשים.
הם שוחחו ביניהם ואז ניגש אלינו המבוגר מבין השניים.
"סליחה שאני מפריע לך" , הוא פנה אלי בחביבות, "אבל קבלת רשות ממשהו לקטוף ערבות מעצים אלו?"
"רשות?" שאלתי אותו, "והרי השטח כולו הפקר.".
"כן, השטח סביב אכן הפקר גמור אבל אם שמת לב קבוצת עצים זו מבודדת כמעה, ואפילו התחלנו לגדור אותה, זהו שטח פרטי ועצי הערבה הם שלנו". סיים היהודי את דבריו.
"הרגשתי מאוד לא נעים וכמובן התנצלתי מיד, אבל בפועל הייתי צריך למצוא פתרון שכן ארבע מינים שמקורם באיסור גזל פסולים מלכתחילה. חיש התיישבתי עם הילדים וספרנו את הערבות שהספקנו לקטוף, שילמנו לאדון את שמגיע לו ושוב בקשנו את סליחתו. זהו, עכשיו ב"ה הגענו, בואו נקשור את הלולבים לפני שיהיה מאוחר מידי".
התייצבנו כולנו בסוכה, ריח הסכך מרחף סביבנו ועל השולחן ארבעת המינים המהודרים.
האתרוג מונח בקופסא מהודרת, הלולב באמצע ומצידיו הערבות וההדסים. אבא לימד אותי לקשור את הטבעות המאגדות את המינים ואני בהתרגשות גדולה נשאתי תפילה שכבר מחר נזכה לטול לולב זה בבית המקדש ויהיה לנו ולכל ישראל חג שמח באמת.