סבתא פתחה את התריס בבוקרו של יום. שמש נעימה וחמימה שלחה קרניים שריצדו בעליזות על הרהיטים הכבדים וכאילו הזמינה אותה להתיישב על כיסא הנדנדה וללגום מספל חלב חם.
מהחדר הסמוך שמעתי את סבתא אומרת את ברכות השחר, עוברת להקרבת הקורבנות ומזמרת בניגון עתיק את פסוקי דזמרה.
בשעה 7:30 התייצבתי במטבח כדי לאכול פת שחרית קלה ולהכניס את הסנדוויצי'ם לתיק וראיתי את סבתא מכינה את ה"פיילה"- גיגית המתכת הגדולה, והסנטבון.
"יום כביסה הוא לנו היום הזה"- אמרה לי בבדיחות הדעת. "ואני על התענוג של שפשוף עם מים וסבון ביד- לא מוותרת. אל תדאגי, גם המכונה תעשה את שלה, אבל בשביל החולצות של סבא אין כמו כביסה ביד…"
יום כביסה
התיאור של סבתא נשמע אולי קצת רחוק ממציאות ימינו. למי יש זמן וכח לקחת סבון וגיגית, להשרות את הכביסה במים, לשפשף, לשטוף, שוב לשפשף, לשטוף היטב ואחר כך עוד לעלות על הגג כדי לתלות את הכביסה?
למי מאיתנו אין מכונת כביסה משוכללת ושקטה שמקבלת בשמחה את הכביסה ותוך שעה מוציאת אותם נקיים וריחניים מוכנים לייבוש- במכונה?
אבל בשיחה קצרה עם הסבתות הגדולות שלנו תגלו עולם מופלא של מסירות ומלאכת כפיים לא פשוטה כדי לשמור על ניקיון הכביסה.
בימי קדם נבחר יום בו השמש זרחה ורוח קלילה נלוותה לה. נשות העיירה היו יורדות לשפת הנהר או הנחל, ואם לא היה כזה בנמצא היו מתאספות באזור הבאר או הבור.
על אבנים גדולות היו שוטחים את המצעים הלבנים, כותנות הגברים- (חולצות) ושאר בגדי בני הבית מרטיבים, משפשפים, שוטפים ותולים.
בשנים המאוחרות יותר כל משפחה התארגנה לכביסה ביום הנוח לה. סבתא ספרה לנו כיצד היו מחממים מים בפרימוס ושופכים אותם לגיגית גדולה אליה היו מוסיפים שביבי סבון או אבקת כביסה ועמילן מומסים היטב. בעזרת מקלות עץ גדולים היו מערבבים את הכביסה במים החמים ושולפים אותה בזהירות. לאחר שטיפה היו תולים אותה על חבלים גדולים שהיו נמתחים על הגג או בחצר ובדרך כלל התחלקו בין כל דיירי הבית המשותף.
העבודה היתה רבה וקשה עד מאוד אולם כולם סייעו ונטלו בה חלק מהילדים הגדולים ועד הקטנים.
מכונות ידניות
לפני כמאתיים וחמישים שנה נבנתה מכונת הכביסה הידנית הראשונה ע"י ג'קוב שפרן.
אולם היא היתה מסורבלת ויקרה ביותר ורוב האוכלוסייה המשיכה בשגרת הכביסה.
עיקרון הפעלתה היה דומה מאוד לזו של ימינו- תוף גדול שבתוכו מקום לכביסה.
לתוך המכונה היה צורך להזרים מים חמים, להכניס אבקת כביסה ולסובב את התוף בעזרת ידית ולבסוף להוציא את הכביסה ולסחוט. עם השנים שוכללה ההמצאה ובמקום הסיבוב ביד השתמשו בכח הקיטור. כיום עדיין קיימות כאלו מכונות שאומנם פעולת הסיבוב נעשית ע"י חשמל אך עדיין יש צורך לחמם לבד את המים ולהזרים אותם לתוכה.
ברוכה הבאה מכונה אוטומטית
לפני קצת יותר מחמישים שנה הגיחו לשוק מכונות הכביסה האוטומטיות שהלכו והשתכללו משנה לשנה.
הפעלת המכונה הפכה להיות מלאכה קלה מעין כמותה (הקושי הגדול הוא מיון הכביסה…)
מכניסים את המכונה לתוף גדול ומחורר, סוגרים את הדלת, מוסיפים אבקת כביסה ומרכך ולוחצים על כפתורים. יש כמובן צורך לכוון את התוכנית המתאימה לסוג הכביסה.
כביסה עדינה תתכבס במים קרים וכביסה מלוכלכת מאוד במים חמים ואפילו רותחים.
דרך צינור מיוחד מוזרמים מים פנימה והמכונה ע"פ התוכנית מחממת אותם לטמפרטורה הרצויה. משך זמן קצר תושרה הכביסה, הכתמים ירוככו וכשהתוף יתחיל להסתובב המים יכנסו ויצאו בו בקצב, הכביסה תשתפשף אחת בשניה והתוצאה הריחנית לאחר שטיפה וסחיטה תצא בקלות דרך הדלת הקטנה.
יצרני מכונות הכביסה שכללו את ההמצאה הגאונית ושילבו בתוכה גם תוכנית ייבוש על מנת שעקרת הבית תוכל להוציא את הכביסה לאחר שעתיים כשהיא חמה ורכה, לקפל ולהכניס לארונות.