קולות ניגון משתפכים וקול לימוד תורה התמזגו להם עם קולות התנפצות הגלים במזח. וביום י"א בניסן התרס"ב עת נשמע קולו העדין של תינוק חדש שנולד, החלה לזרוח שמשו של מנהיג דור הגאולה- הרבי.
בואו ונצא לטיול היסטורי קצר בעיר בה נולד וגדל הרבי, עיר החוף והשמחה- ניקולייב.
על שפת הים
העיר ניקולייב שוכנת בדרום אוקראינה על שפת הים השחור במקום בו נשפכים שני נהרות- בוג ואינגולה. העיר הוקמה בשנת תקמ"ח ומאז שנוסדה גרו בה יהודים.
בשנת התקצ"ד גורשו היהודים מניקולייב ורק משפחה יהודית אחת הורשתה להישאר בה. הייתה זו משפחתו של ר' שלמה ישעיה רפאלוביץ- קבלן אוניות מפורסם שהביא תועלת רבה לממשלה.
לאחר השתדלות הצליח ר' שלמה ישעיה לאשר גם את מגוריהם של עוזריו ועובדיו הרבים במספנות, וכך עם השנים החזיר לניקולייב את החיים היהודיים בה ע"י שלקח עובדים יהודים רבים.
אט, אט התגבשה העיר הנמל קהילה קטנה, ומשהותר ליהודים באופן רשמי לשוב ולהתיישב בה גדלה הקהילה ומנתה כ20000 איש.
רוב יהודי העיר לא השתייכו לחסידיות חב"ד דווקא אולם כיוון שבמשך תקופה ארוכה רבני העיר ומנהיגיה נמנו על חסידי האדמורים הרי שהדבר השפיע על שאר אנשי הקהילה עד שניקולייב נחשבה לאחר שנים כאחד המרכזים החשובים לחסידי חב"ד.
על קידוש ה'
משך השנים עברה הקהילה היהודית בניקולייב תקופות של צער וכאב לצד תקופות של פריחה ושגשוג.
הפוגרומים והמלחמות לא פסחו עליה ואלפי יהודים נהרגו אך ורק בגלל שהם יהודים.
גם לאחר לידתו של הרבי כאשר היה עדיין ילד קטן התרחש פוגרום ורבים מאנשי הקהילה היהודית התחבאו יחד במרתף חשוך שהוכן לשם כך מראש. הילדים הקטנים הגיבו כמובן בבכי ובצעקות והרבי שהיה אז רך בשנים עבר ביניהם, הרגיע אותם וחילק להם סוכריות וממתקים.
בעת שהשתוללה מלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים את ניקולייב אולם לאחר תקופה קצרה שוב השתלטו עליה הרוסים.
משך תקופה ארוכה היו מלחמות פנימיות בין כנופיות רשע רוסיות- ה'אדומים' וה'דינקינים'. וכמובן שהיהודים היו לקורבן. בימים אלו שדדו וחמסו את אנשי הקהילה ורק בעזרת שמיים ואחדות פנימית ששרה בין המשפחות הצליחו לעבור את הימים הקשים, למרות האבדות הרבות בנפש וברכוש.
בקיץ של שנת התש"א החלו הגרמנים בכיבוש שטחים מרוסיה והתקרבו לניקולייב. יהודי העיר ארזו מעט מטלטלים והחלו לברוח על נפשם, ואכן תוך זמן מועט כבשו הגרמני את ניקולייב, אספו את היהודים הרבים שנשארו בה ולאחר צעידה של כ15 קילומטר הרגו את כולם וקברו אותם בבורות ענק.
רק לפני מספר שנים הוקמה מצבה בה הונצחו יהודי ניקולייב- יהא זכרם ברוך.
בואו ונצא לטיול היסטורי קצר בעיר בה נולד וגדל הרבי, עיר החוף והשמחה- ניקולייב.
על שפת הים
העיר ניקולייב שוכנת בדרום אוקראינה על שפת הים השחור במקום בו נשפכים שני נהרות- בוג ואינגולה. העיר הוקמה בשנת תקמ"ח ומאז שנוסדה גרו בה יהודים.
בשנת התקצ"ד גורשו היהודים מניקולייב ורק משפחה יהודית אחת הורשתה להישאר בה. הייתה זו משפחתו של ר' שלמה ישעיה רפאלוביץ- קבלן אוניות מפורסם שהביא תועלת רבה לממשלה.
לאחר השתדלות הצליח ר' שלמה ישעיה לאשר גם את מגוריהם של עוזריו ועובדיו הרבים במספנות, וכך עם השנים החזיר לניקולייב את החיים היהודיים בה ע"י שלקח עובדים יהודים רבים.
אט, אט התגבשה העיר הנמל קהילה קטנה, ומשהותר ליהודים באופן רשמי לשוב ולהתיישב בה גדלה הקהילה ומנתה כ20000 איש.
רוב יהודי העיר לא השתייכו לחסידיות חב"ד דווקא אולם כיוון שבמשך תקופה ארוכה רבני העיר ומנהיגיה נמנו על חסידי האדמורים הרי שהדבר השפיע על שאר אנשי הקהילה עד שניקולייב נחשבה לאחר שנים כאחד המרכזים החשובים לחסידי חב"ד.
על קידוש ה'
משך השנים עברה הקהילה היהודית בניקולייב תקופות של צער וכאב לצד תקופות של פריחה ושגשוג.
הפוגרומים והמלחמות לא פסחו עליה ואלפי יהודים נהרגו אך ורק בגלל שהם יהודים.
גם לאחר לידתו של הרבי כאשר היה עדיין ילד קטן התרחש פוגרום ורבים מאנשי הקהילה היהודית התחבאו יחד במרתף חשוך שהוכן לשם כך מראש. הילדים הקטנים הגיבו כמובן בבכי ובצעקות והרבי שהיה אז רך בשנים עבר ביניהם, הרגיע אותם וחילק להם סוכריות וממתקים.
בעת שהשתוללה מלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים את ניקולייב אולם לאחר תקופה קצרה שוב השתלטו עליה הרוסים.
משך תקופה ארוכה היו מלחמות פנימיות בין כנופיות רשע רוסיות- ה'אדומים' וה'דינקינים'. וכמובן שהיהודים היו לקורבן. בימים אלו שדדו וחמסו את אנשי הקהילה ורק בעזרת שמיים ואחדות פנימית ששרה בין המשפחות הצליחו לעבור את הימים הקשים, למרות האבדות הרבות בנפש וברכוש.
בקיץ של שנת התש"א החלו הגרמנים בכיבוש שטחים מרוסיה והתקרבו לניקולייב. יהודי העיר ארזו מעט מטלטלים והחלו לברוח על נפשם, ואכן תוך זמן מועט כבשו הגרמני את ניקולייב, אספו את היהודים הרבים שנשארו בה ולאחר צעידה של כ15 קילומטר הרגו את כולם וקברו אותם בבורות ענק.
רק לפני מספר שנים הוקמה מצבה בה הונצחו יהודי ניקולייב- יהא זכרם ברוך.