חם, חם, חם. השמש לא מרחמת והיא שולחת קרניים זהובות, זוהרות ומאוד מחממות. אנחנו חוזרים הביתה מזיעים, שוטפים את הפנים ומחפשים בסלון את הנקודה המדויקת אליה מגיע קור המזגן
ב-ד-י-ו-ק.
בדרך כלל גדי ונתן מגיעים לפנינו הביתה והם בסיבוב ההתרעננות הראשון, אחר כך דורית ושלומית ואחרונים- מנחם ואני.
דני הוא הסובל העיקרי מהחום הכבד, את רגישותו הרבה אפשר לראות באגלי הזיעה שמבצבצים מפניו כמעט בכל ימות השנה, במעילים וכובעים הוא כלל אינו משתמש, שמיכות פוך כמעט ולא עולות על מיטתו והקיץ- הוא אויבו בגדול ביותר.
ועל כן מוזר היה לחזור ביום שני רגיל וחם ביותר ולראות אותו מכורבל במיטתו.
"אמא, קר לי מאוד אפשר עוד שמיכה?"- שמענו את דני שואל ועל פנינו עלתה ארשת תדהמה. אך כוס התה שעמד על הכוננית ובקשתה של אמא הסבירו את העניין. "מדחום מארון התרופות בבקשה"- היא קראה בקול שדחיפות נשמעה בו, אני חושבת שדני עם חום גבוה, הגיע הזמן למדוד".
צמר גפן עם אלכוהול רפואי לחטאות את המדחום, דני מכניס אותו מתחת ללשון ולאחר כדקה וחצי נשמע צפצוף חלש. אמא בודקת- "שלושים ושמונה פסיק שמונה"- היא מכריזה, "אקמול להורדת החום, מקלחת ותור לרופא, תיארתי לעצמי שיש לך חום, נו, איזו אמא צריכה מדחום?"
עולם חם
חום הוא לא רק התחושה החמימה שגורמות לנו השמש או אש המדורה. חום הוא למעשה תנועה בלתי פוסקת של חלקיקים קטנטנים הקרויים בלשון המדע- מולקולות (וביחיד- מולקולה), מהם עשוי כל חומר וכל דבר בעולם. ככל שהחלקיקים נעים במהירות גבוהה יותר כך החומר חם יותר.
כאשר אנו שמים את היד על זכוכית דלת התנור החם מתחילים החלקיקים הקטנים שבידנו לנוע במהירות רבה יותר והיד מתחממת. את טמפרטורות החום אפשר למדוד בצורה מדויקת בעזרת מדחום.
קצת היסטוריה מדחומית
המדחום הראשון הומצא ע"י מדען איטלקי גאליליאו גאלילאי לפני כארבע מאות שנה. שישים שנה לאחר מכן שוכלל המדחום והנוזל שעל ידו מדדו את מעלות החום היה כוהל. ולא ארכה הדרך ולבסוף הגיע הפיסיקאי גבריאל דניאל פרנהייט. הוא היה הראשון שבמקום נוזלים שונים החל להשתמש בכספית כחומר מתכווץ ומתפשט שעל ידה אפשר למדוד את מעלות החום בצורה נוחה ומדויקת.
כספית, צינורית ומעלות.
בחיינו היום יומיים אנו נתקלים בעיקר במדחום הרפואי המודד את חום הגוף. המדחום הרפואי הוא שפופרת מזכוכית שבתוכה ישנה צינורית דקה. את הצינורית הפנימית ממלאים בחומר הנקרא כספית מחממים אותה כדי להוציא את האוויר הנמצא בתוכה ולאחר מכן אוטמים אותה.
את הצינורית האטומה המכילה כספית מקררים כדי שהכספית שבתוכה תתכווץ למקום אחד. על השפופרת החיצונית מסמנים את סימני המעלות והמדחום מוכן להפעלה.
ברגע שהאזור בו מרוכזת הכספית בה במגע עם הגוף החם הכספית שבתוך הצינורית הפנימית מתפשטת ועולה כלפי מעלה. לאחר כ2 דקות בערך היא מגיעה לטמפרטורת החום של הגוף ומבט קצר על השפופרת החיצונית יגלה לנו כמה חם גופו של האדם הנמדד.
מודד אויר ומים.
על אותו עיקרון בדיוק פועלים גם מודדי חום המודדים את טמפרטורת מי האמבטיה או האוויר בחדר.
הכספית שבתוכם מטפסת וכשהיא נעצרת אפשר לבדוק מהי הטמפרטורה המדויקת.
אולם, מדחומים אלו אינם שלמים שכן הם מראים רק מספר מסוים של מעלות. המדחום הרפואי מראה רק מידות חום מהמעלה ה34 ועד למעלה ה42 וזאת כיון שהטמפרטורה בגוף אדם חי לעולם לא עולה על 42 ולא יורדת מ34.
אולם, המדחום שנותן לנו את היכולת למדוד את הטמפרטורה הנמוכה ביותר – נקודת הקיפאון של המים או אפילו נמוך מזה, וגם יוכל למדוד את מעלות החום הגבוהות הרבה מעבר לנקודות הרתיחה של המים מכיל הרבה יותר מעלות.
מעלות פרנהייט ומעלות צלסיוס
כשפרנהייט המציא את המדחום הוא קבע את קור הקרח המעורבב במלח כמעלה הנמוכה ביותר ואת המעלה הזו הוא סימן במדחום כ 0. למעלת הטמפרטורה הגבוהה ביותר הוא קבע את מידת החום של הדם בגופו של אדם בריא ואת המעלה הזו סימן במדחום כ 100.
לאורך השפופרת מ0 עד 100 הוא צייר סרגל מידה מחולק ל100 חלקים שווים ואלה הראו את מעלות הטמפרטורה מהגבוה ועד הנמוכה.
עשרים ושמונה שנים לאחר שהופץ מדחום פרנהייט בנה הפרופסור אנדרס צלסיוס מדחום נוח יותר.
מבנה המדחום זהה לחלוטין אולם את נקודות ה 0 וה 100 שינה צלסיוס.
צלסיוס קבע כנקודת ה0 את שיעור הטמפרטורה של המים בשעת קפיאתם וכמעלת ה100 את שיעור טמפרטורת המים בשעת רתיחתם.
כיום משתמשים בארצות אירופה ובישראל במדחום עם מעלות צלסיוס ובאנגליה ואמריקה הצפונית במדחום פרנהייט.
ב-ד-י-ו-ק.
בדרך כלל גדי ונתן מגיעים לפנינו הביתה והם בסיבוב ההתרעננות הראשון, אחר כך דורית ושלומית ואחרונים- מנחם ואני.
דני הוא הסובל העיקרי מהחום הכבד, את רגישותו הרבה אפשר לראות באגלי הזיעה שמבצבצים מפניו כמעט בכל ימות השנה, במעילים וכובעים הוא כלל אינו משתמש, שמיכות פוך כמעט ולא עולות על מיטתו והקיץ- הוא אויבו בגדול ביותר.
ועל כן מוזר היה לחזור ביום שני רגיל וחם ביותר ולראות אותו מכורבל במיטתו.
"אמא, קר לי מאוד אפשר עוד שמיכה?"- שמענו את דני שואל ועל פנינו עלתה ארשת תדהמה. אך כוס התה שעמד על הכוננית ובקשתה של אמא הסבירו את העניין. "מדחום מארון התרופות בבקשה"- היא קראה בקול שדחיפות נשמעה בו, אני חושבת שדני עם חום גבוה, הגיע הזמן למדוד".
צמר גפן עם אלכוהול רפואי לחטאות את המדחום, דני מכניס אותו מתחת ללשון ולאחר כדקה וחצי נשמע צפצוף חלש. אמא בודקת- "שלושים ושמונה פסיק שמונה"- היא מכריזה, "אקמול להורדת החום, מקלחת ותור לרופא, תיארתי לעצמי שיש לך חום, נו, איזו אמא צריכה מדחום?"
עולם חם
חום הוא לא רק התחושה החמימה שגורמות לנו השמש או אש המדורה. חום הוא למעשה תנועה בלתי פוסקת של חלקיקים קטנטנים הקרויים בלשון המדע- מולקולות (וביחיד- מולקולה), מהם עשוי כל חומר וכל דבר בעולם. ככל שהחלקיקים נעים במהירות גבוהה יותר כך החומר חם יותר.
כאשר אנו שמים את היד על זכוכית דלת התנור החם מתחילים החלקיקים הקטנים שבידנו לנוע במהירות רבה יותר והיד מתחממת. את טמפרטורות החום אפשר למדוד בצורה מדויקת בעזרת מדחום.
קצת היסטוריה מדחומית
המדחום הראשון הומצא ע"י מדען איטלקי גאליליאו גאלילאי לפני כארבע מאות שנה. שישים שנה לאחר מכן שוכלל המדחום והנוזל שעל ידו מדדו את מעלות החום היה כוהל. ולא ארכה הדרך ולבסוף הגיע הפיסיקאי גבריאל דניאל פרנהייט. הוא היה הראשון שבמקום נוזלים שונים החל להשתמש בכספית כחומר מתכווץ ומתפשט שעל ידה אפשר למדוד את מעלות החום בצורה נוחה ומדויקת.
כספית, צינורית ומעלות.
בחיינו היום יומיים אנו נתקלים בעיקר במדחום הרפואי המודד את חום הגוף. המדחום הרפואי הוא שפופרת מזכוכית שבתוכה ישנה צינורית דקה. את הצינורית הפנימית ממלאים בחומר הנקרא כספית מחממים אותה כדי להוציא את האוויר הנמצא בתוכה ולאחר מכן אוטמים אותה.
את הצינורית האטומה המכילה כספית מקררים כדי שהכספית שבתוכה תתכווץ למקום אחד. על השפופרת החיצונית מסמנים את סימני המעלות והמדחום מוכן להפעלה.
ברגע שהאזור בו מרוכזת הכספית בה במגע עם הגוף החם הכספית שבתוך הצינורית הפנימית מתפשטת ועולה כלפי מעלה. לאחר כ2 דקות בערך היא מגיעה לטמפרטורת החום של הגוף ומבט קצר על השפופרת החיצונית יגלה לנו כמה חם גופו של האדם הנמדד.
מודד אויר ומים.
על אותו עיקרון בדיוק פועלים גם מודדי חום המודדים את טמפרטורת מי האמבטיה או האוויר בחדר.
הכספית שבתוכם מטפסת וכשהיא נעצרת אפשר לבדוק מהי הטמפרטורה המדויקת.
אולם, מדחומים אלו אינם שלמים שכן הם מראים רק מספר מסוים של מעלות. המדחום הרפואי מראה רק מידות חום מהמעלה ה34 ועד למעלה ה42 וזאת כיון שהטמפרטורה בגוף אדם חי לעולם לא עולה על 42 ולא יורדת מ34.
אולם, המדחום שנותן לנו את היכולת למדוד את הטמפרטורה הנמוכה ביותר – נקודת הקיפאון של המים או אפילו נמוך מזה, וגם יוכל למדוד את מעלות החום הגבוהות הרבה מעבר לנקודות הרתיחה של המים מכיל הרבה יותר מעלות.
מעלות פרנהייט ומעלות צלסיוס
כשפרנהייט המציא את המדחום הוא קבע את קור הקרח המעורבב במלח כמעלה הנמוכה ביותר ואת המעלה הזו הוא סימן במדחום כ 0. למעלת הטמפרטורה הגבוהה ביותר הוא קבע את מידת החום של הדם בגופו של אדם בריא ואת המעלה הזו סימן במדחום כ 100.
לאורך השפופרת מ0 עד 100 הוא צייר סרגל מידה מחולק ל100 חלקים שווים ואלה הראו את מעלות הטמפרטורה מהגבוה ועד הנמוכה.
עשרים ושמונה שנים לאחר שהופץ מדחום פרנהייט בנה הפרופסור אנדרס צלסיוס מדחום נוח יותר.
מבנה המדחום זהה לחלוטין אולם את נקודות ה 0 וה 100 שינה צלסיוס.
צלסיוס קבע כנקודת ה0 את שיעור הטמפרטורה של המים בשעת קפיאתם וכמעלת ה100 את שיעור טמפרטורת המים בשעת רתיחתם.
כיום משתמשים בארצות אירופה ובישראל במדחום עם מעלות צלסיוס ובאנגליה ואמריקה הצפונית במדחום פרנהייט.