יום חמישי, שוק מחנה יהודה בירושלים עמוס קונים, רוכלים מכריזים בקול על סחורתם ועגלות גדולות מובילות ארגזי ירקות ופרות מתגלגלות תחת רגלינו וחוסמות את המעברים. ריח תבלינים באוויר, יהודים מכל גווני הקשת ובליל שפות נשמע סביב. לרגע איבדתי את הכוון. בשביל מה אני כאן בכלל? ניסית להיזכר, אבל ניחוח לא נעים במיוחד שהגיע לאפי הזכיר לי את הכוון אליו עלי לפנות - חנות הדגים של אדון מזרחי. "דיג ודג- לשבת וחג"- קידם שלט גדול את פני , הגעתי למקום הנכון!
רעש , המולה וצפיפות שררו בחנות הקטנה של אדון מזרחי, העובדים שלפו בזריזות דגים קפואים מהמקררים הגדולים וחתכו אותם במיומנות מדהימה. מידי פעם זכיתי לחוש על גב ידי קשקש שורר שברח מאימת הסכין המקלפת אותו, והריח.... נו, עדיף לא לדבר עליו בכלל.
עמדתי בסבלנות בתור, עיניי תקועות בברכת הדגים השוחים בשאננות שניצבה לימיני והפלגתי לי בדמיוני באוניה גדולה ללב ים, למעמקים חשוכים בין יצורי החיים הללו....
איך נושמים, נעים ורואים הדגים?
הדג הוא יצור בעל חוליות החי במים, כל חייו הוא מבלה בהם בנעימים, שכן לאחר מספר רגעים בהם ישהה בחוץ ימצא את עצמו מפרפר בין חיים למוות. לדגים אין ראות והם נושמים באמצעות זימים הנמצאים בצדי ראשיהם. הזימים הם עלעלים קרומיים כמו וילונות דקים שמכוסים בכעין תריסים מיוחדים הנפתחים ונסגרים ללא הפסקה.
הדג שואב את המים לתוך פיו ופולט אותם החוצה דרך הזימים. בתהליך זה הוא מפריד מהמים את החמצן המועט שהם מכילים, קולט אותו דרך הזימים ומחדיר אותו לגופו באמצעות דופן הזימים לצינורות הדם.
את הפחמן הדו- חמצני ואת את שאר המים הוא מוציא החוצה דרך הזימים.
בדרך כלל גופם מוארך, פחוס ומחודד מקדימה ומאחורה. צורה זו עוזרת להם לחצות בקלות את המים בשעת שחייתם. על גופם סנפירים המשמשים כמשוטים והגאים ותודות להם יכולים הדגים לכוון את דרכם ולנוע במהירות.
בתוך גוף הדג מצויה שלפוחית מלאה אוויר, המסוגלת להתפשט ולהתכווץ. כאשר הדג רוצה לעלות הוא ממלא את השלפוחית באוויר והיא מתפשטת, נפחו של הדג גדל והוא עולה . וכאשר הוא רוצה לצלול, פולטת השלפוחית את האוויר שבתוכה, נפח הדג קטן והוא יורד כלפי מטה.
עיני הדגים אינם מפותחות ביותר אם כי הן בנויות לראיה בתוך מים. ישנם דגים רבים שהם עיוורים לגמרי. גם חוש השמיעה של הדגים אינו מפותח, כי אוזניהם הן פנמיות ללא חלק חיצון כאפרכסת שלנו. לעומת זאת מפותח מאוד חוש הריח שלהם. אברי חוש הריח קבועים בתוך הנחיריים של הדגים והדג קולט את הריחות מתוך המים.
שפה חשמלית.
אם כי הדגים לא מדברים במילים וצלילים לרבים מהם ישנה שפה מיוחדת במינה- שפה חשמלית.
הם מעבירים זה לזה אותות חשמל וכך מתקשרים ביניהם ועל כן הם נקראים 'דגי חשמל'.
בגופם ישנו איבר המייצר את האותות החשמליים ובעורם ישנם אברי חישה הקולטים את האותות שמשודרים אליהם ומעבירים אותם למוחם.
האותות החשמליים היוצאים מגוף הדג עוברים למים. המים, ובמיוחד המלוחים, מוליכים היטב את זרם החשמל. הזרם ממשיך, עוקף עצמים שמפריעים לו וממשיך הלאה, ולכן גם אם הדגים נסתרים אחר מחברו הם מסוגלים 'לשוחח' בחופשיות. האותות החשמליים מסייעים לדגים לזהות את חבריהם ולהזדהות